מתי יוולד לך תינוק?

[מרעישה בשקט]

מתי יוולד לך תינוק?

הבת שלי שאלה היום בזמן ארוחת הבוקר.
ואני הזכרתי שוב, שגם אנחנו רוצים ושלא תמיד מקבלים או משיגים את מה שרוצים.
היא שאלה למה אנחנו לא עושים מה שצריך כדי שיהיה תינוק.
ועניתי שעושים, אבל אין תינוק.
שאלה איך אני יודעת שאין תינוק.
ועניתי שהרופאים בדקו, ואין.

5 שנים פחות יום מהתל"מ הראשון שלי.
3 שנים (בדיוק) מהלידה השקטה של הריון 3.
שנתיים פחות יום משאיבת הביציות הראשונה.
שנה פחות 4 ימים מהגילוי שהדופק של הריון 5 נגמר.
שבוע ויום מהגרידה של הריון 7.

אתמול היתה עוד מסיבה לסיום השנה. יצא שישבתי ליד אמא הריונית בחודש שמיני או תשיעי. בסמוך אלינו ישבה אמא עם תינוקת. לאורך המסיבה התינוקת חייכה אליי ואני אליה.
האמא ההריונית (שאין לה שמץ של מושג מה עובר עליי) אמרה לי משהו בסגנון: נו, זה הזמן לעשות עוד אחד.
הבת שלי ישבה עליי וכל מה שיכולתי לעשות היה להנהן ולהפנות את המבט.

באחד הדיסקים שקניתי לבת שלי לפני כמה שנים יש שיר שכתבה פניה ברגשטיין.
בכל פעם שאני שומעת אותו אני בוכה.

"אחי הוא קטן והפסנתר כה גדול
הוא נוגע בו קצת ועולה רנן קול
הוא נוגע שנית וכמו תוף מתופף
ורגל קטנה במחול תסובב

ועיניים סביב קורנות ושמחות
וברכה מרמזים אח ואחות
ולב אב ואם מפזם ללא קול
עם אחי הקטן והפסנתר הגדול"

פסנתר יש לנו, ילדה בכורה יש לנו, ורק אח קטן או אחות קטנה אין לנו.

https://www.youtube.com/watch?v=QtxINfG0bAg
השיר מתחיל בדקה 03:30.

 

[שירהד1]

ואו, הרגת אותי עם הפוסט הזה והשיר הזה

אני אשכרה בוכה עם דמעות עכשיו.
עצוב לי יחד איתך.
אני מודה שבזמנו הגעתי למצבים שלא הייתי יכולה להסתכל על תינוקות ובטח לא לחייך אליהם. לא יודעת איך את עושה את זה.
רוצה לחזק אותך לגבי תשובותייך לביתך.
רוצה לחזק אותך ולא ממש יודעת איך.

איתך ובשבילך,
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[צומבה1]

גרמת לי לבכות ...

יש לי ילדה ששואלת את אותן שאלות , והאנשים מסביב מעירים את אותן הערות ... רק שאני מרגישה שלא מסוגלת יותר ועברתי קומץ מהזוועות שעברו עליך... מחבקת אותך חזק...הרגשה של חור בלב

 

[כבשה0פועה]

אין מלים לנחם

כל דבר שארשום יהיה חסר משמעות, ואין מלים לנחם אותך, אותו, אותה, אתכם, אלא לשלוח את אהבתי.

 

[snoopy96]

אוי המסיבות סיום הארורות האלו

למה לעזאזל זה תמיד נופל בזמן הכי לא מתאים ולמה כולם צריכים להביא את כל האחים והאחיות באשר הם לאירוע....
הבת שלי התלוננה לי שאין לה מקום במעגל מרוב אחים ואחיות, ולה אין אח או אחות אז למה לפחות לא צריך להיות לה מקום. אהה וכמובן התלונות על לחלק את תשומת הלב לכל הילדים, או על היותי לא בסטנדרט המקובל...
אני כל כך מבינה אותך, על ההשתוקקות לדמות הנוספת הזאת במשפחה שלמעשה נוכחת באיזה שהוא אופן כבר שנים, כי אנחנו כל כך מתאמצים שיגיע. על הילדות הנאיבית הזאת שאין לה מושג מה את מקריבה בשביל החלום הזה. על המשפטים חסרי הטקט מכל מקום, ועל הכאב שמתחבא לו מאחרים ושורף אותך מבפנים.
&nbsp

 

[mick nik]

כואב כל כך

עוצמת האבדן, הכמיהה שלה לאח/ות, ההתמודדות שלך מולה ומול הסביבה... הכל יחד...
&nbsp
צר לי שגם יוני הזה הצטרף לרשימה.
ליבי איתך.

 

[כבשה0פועה]

ממשיכה לחשוב עליך

הבת שלך כל כך נבונה ורגישה. נדמה לי שכבר כתבתי לך את זה.
כל כך מצטערת שגם חודש יוני הזה הוא תהום בלוח השנה ובעיקר בלב שלך. וגם, נורא חוסר הרגישות של אנשים - כאילו לא מספיקות המחשבות והתחושות שלך ושל אהוביך שזה כן נוגע להם.

 

[shira3121]

בוכה איתך

כל כך עצוב שאין מה להגיד. שולחץ אליך המון חיבוקים

 

[מרעישה בשקט]

תודה לכולן

באופן מוזר ובסתירה שאני לא יודעת להסביר, ההבנה שלכן, ההזדהות, החיבוקים והתסכול מהמציאות שלי, מצליחים להביא נחמה למקום שאין בו נחמה.

תודה על שאתן אוחזות בידי ומלוות אותי במסע שלי.

 

[nn0aa]

תודה לך..

שאת מזכירה לי כל פעם מחדש, איזה כוחות פנימיים יש בנו, דרך העוצמה שלך. תודה על כל המילים העדינות מדוייקות כל כך רגישות שלך - שמדברות גם אותי, כי אני בכאב מאבדת מילים, וצריכה עזרה בניסוח
תודה שאת נותנת בנו אמון, ומתכרבלת בחקנו, למרות שאין לנו ידיים לחבק ועיניים לראות אותך
מרחוק, אבל מרגישה קרובה
יקרה אהובה

 

[איןאריותכאלה]

חודש יוני, ומילה על נחמה וגפרורים

איזה חודש מקולל. מעבר לכל האירועים המיילדותיים האיומים שעברו עלייך בחודש הזה - זה גם חודש הסיום של המסגרות, שירי 'ירושלים של זהב', מבט נוסטלגי על הקטנים שגדלו עוד, שלל אמהות עם בטן ענקית, שאלות שמכווצות את הבטן ככה שאי אפשר לענות אפילו.

לך אני לא צריכה לתאר את העמדה שלי ביחס לאובדן. לך אני לא צריכה להסביר למה האמהות האלה עם הבטן מסתכלות וחוקרות בלי לחשוב שניה. לצערי, לך כבר יש סטאז' מתקדם מאד במסע האבל וההתאוששות (ככל שניתן). אותך כבר שאלו הכל. חיטטו בכל מקום. בדקו כל דבר. ואם היה נדמה לך שהתגברת לרגע, זה מגיע משום מקום בפורמט הכי ביתי ואינטימי, בשאלת תם של ילדה קטנה.

אין נחמה. גם לא תהיה. המתמטיקה של ששה אובדנים כבר כאן.
אין נחמה. אבל יהיה אחרת.
את לא צריכה אותי בשביל זה.
את יודעת את זה בתוכך. היית שם.


ועתיד?
מי מדבר על עתיד שבוע ויומיים אחרי.
בטח לא אני.

אני פה איתך. כולנו פה איתך. מי שכותבות לך כאן (אולי בניגוד לחלק מהנשים שמסתובבות בפורום השני) היו בתוך התהום. אנחנו מכירות את החושך. ואנחנו יודעות איך זה כשאין גפרור. אפילו כשיש רכב. ובעל אוהב. וילדה מהממת אחת ששווה לקום בשבילה כל בוקר.

 

[שמולי קיפוד]

 

[אורהגנוז]

כאב חזק.חזק מאד.יחד עם הכאב,במידת האפשר,הייתי מתחילה לחשוב פרקטית.או על אימוץ,או על פונדקאית.כמובן רק אם זה מתאים לכם ואפשרי.

 

[שירהד1]

אורהגנוז- במקרה של מרעישה שלנו,

פונדקאית לא תעזור, כי מדובר על בעיה שמועברת גנטית, ולכן פונדקאית לא רלוונטית.
לגבי אימוץ- אני חושבת שהיא מאוד רחוקה משם (בדגש על חושבת, אינני יודעת בוודאות), וגם הפיתרון הזה טומן בחובו אין ספור קשיים עצומים- רגשיים, פרקטיים וכלכליים. הכל מאוד מאוד מורכב.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[מרעישה בשקט]

על אלטרנטיבות שאינו רלוונטיות

מה לא בא בחשבון מבחינתנו:
אימוץ או תרומת ביצית. מתאים לאנשים אחרים, אבל אנחנו מתעקשים על גנטיקה מלאה שלנו.
פונדקאות עם או בלי PGD. כמו ששירה כתבה, ההיסטוריה שלי היא לא רק אובדנים בשבועות מוקדמים, אלא גם הפסקות יזומות עקב ממצא שאני מורישה עם 50% סיכוי הורשה בכל הריון. על מנת לנסות לנטרל את הממצא, עברתי 4 שאיבות של ביציות כדי לבדוק את העוברים לפני החזרתם לרחם. בכל השאיבות היו מעט ביציות (בעיקר ביחס לכמות ההורמונים המטורפת), היו מעט מאוד הפריות אם בכלל (היתה שאיבה אחת ללא הפריות כלל), ובסופו של דבר מתוך 5 עוברים שנבדקו, רק 2 לא נשאו את הממצא. 2 העוברים הללו הוחזרו ולא נקלטו.
אני לא מתכוונת לעבור שאיבות נוספות. התהליך נוראי מבחינתי ועבורי אין בו תוחלת.

מה באופן תיאורטי כן בא בחשבון מבחינתנו:
לעצור את הנסיונות להרות ולהסתפק בילדה הקיימת.
להמשיך את הנסיונות להרות ולקחת בחשבון את כל הסיכונים האפשריים.

אין לי מושג אם ננסה שוב. אנחנו אף פעם לא מדברים על העתיד עד הביקורת שאחרי הפלה או אחרי פרוצדורה להוצאת שארית של ההפלה, כמו שהיה ב-3 ההפלות הקודמות.

 

[שירהד1]

כן, מלכוד-

טוב שאת יודעת מה לא מתאים לך, מה את לא רוצה, מה את לא מוכנה.
רק אתם יכולים להחליט לעצור או להמשיך. אין לאף אחד תשובות. אף אחד לא יכול לחזות את העתיד. אילו רק ידענו. אילו היה כזה מן סרט כזה שמראה לנו מה יקרה לו נבחר באפשרות כזו או אחרת.
אני יודעת בוודאות שאצלי הסביבה הקרובה רצתה שאפסיק וכולם חשבו שאני משוגעת שממשיכה. הם די צדקו, אגב. איזו אישה תעשה משהו ביודעין שרוב הסיכויים שלא יצליח ויפגע בה גופנית ונפשית בצורה קשה שכזו?!
והאמת היא שמאוד רציתי להפסיק. מאוד. ולא יכולתי עדיין.

אני מאמינה בכל ליבי שאת תרגישי את עצמך. תרגישי מתי את כבר עוברת את גבול היכולת שלך- גופנית ונפשית.

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[אורהגנוז]

.אולי תרומת ביצית או זרע.איני יודעת מהיכן ההעברה.תודה

 

[שירהד1]

היא כתבה שאינם מעוניינים בתרומת ביצית....