שבוע 18 לידה ונתיחת עובר או גרידה?

[natuzit]

שבוע 18 לידה ונתיחת עובר או גרידה?

היי בנות, אז אני לפני הפסקת הריון מאוחרת שניה ברצף בגלל מום גנטי במוח העובר.
את הפסקת ההריון הראשונה (לפני 8 חודשים) עשיתי בשבוע 19 בגרידה באסף הרופא.
מאחר ואין קצה חוט מה הסיבה, כעת מדברים איתנו על כך שנתיחת העובר תוכל לתת כיוון בפן הגנטי.
ממש לא חשבתי עד עכשיו על לעשות לידה ועוד בכלל לעבור דבר כזה כלידה ראשונה, נפשית נראה לי אפשרי רק הגרידה...
יש כאן בנות שעברו לידה בשלב הזה? (שבוע 18)
מה היתרונות חסרונות? והאם יש בנות שביצעו גם נתיחה לעובר?
כל מידע יעזור בשלב זה, תודה

 

[mick nik]

אנחנו עשינו נתיחה בשבוע מאוחר יותר

אחרי הפסקת הריון בשבוע 25 , ולא על רקע גנטי.
לא יודעת כמה הניסיון שלי רלוונטי עבורך אבל את מוזמנת לשאול כל דבר שיכול להועיל לך ...

מבינה מאד את החשש מלידה שקטה כלידה ראשונה ומניחה שכבר בדקתם את החלופות. אינני זוכרת אם פניתם ליעוץ אצלם, אבל אולי לפרופ מלינגר או לפרופ שוחט יהיו רעיונות אחרים לבירור שאינו מחייב לידה ונתיחה של העובר.

כואבת איתך ושולחת לך הרבה כוחות לימים הקרובים ולאלה שיבואו אחריהם.

 

[איןאריותכאלה]

זו טרפה וזו נבלה

אני כל כך מצטערת שזו הבחירה האיומה שעומדת בפנייך.
מצד אחד גרידה בהרדמה, 'קלה' הרבה יותר מלידה ראשונה שקטה.
מצד שני לידה שקטה שאולי תביא לממצא כלשהו שישפוך אור על הסיבה לאובדנים שלכם.
מעולם לא עמדתי במצבך (הפסקות ההריון שלי היו מוקדמות) ולא ילדתי אף לידה שקטה. ובכל זאת אני מרהיבה עוז לייעץ לך בהסתייגות שהעצה שלי תיאורטית.
את בראשית דרכך בעולם הילודה. נמצא מום חמור במוח מבלי שידועה הסיבה לכך. בעתיד תיכנסי להריון נוסף.

על סמך הנתונים האלה - לו אני את - הייתי מקשיבה לעצת הרופאים ועוברת לידה שקטה בכדי לנסות ולגלות ולו קצה חוט להימצאות המומים. אולי יימצא מום שניתן לאתר מוקדם יותר בהריון, או טוב מכך, מום שניתן לאתר באבחון גנטי טרום השרשרתי.
אגב, האם נבדקתם בקריוטיפ הורי?

לידה שקטה היא חוויה איומה, וודאי כלידה ראשונה (אבל גם כלידה מתקדמת יותר כמובן) וכדאי לעבור אותה עם דולה שמתמחה בכך. אבל הלידה השקטה היא גם 'רק' החותמת של הריון שכבר נחרץ גורלו וכבר לא יניב ילד. ואם היא יכולה לסייע לך להביא בעתיד ילד בריא לעולם, אני חושבת שהייתי אוזרת את כל כוחות הגוף והנפש ומקשיבה לעצת הרופאים במקרה הזה.

אני שוב מסייגת ומסבירה שאני מעולם לא ניצבתי בפני הדילמה הזו, ואני מאד מקווה שאני לא פוגעת בך בכך שאני מביעה את דעתי (שהיא למעשה תיאורטית) ומקווה שאת לא חושבת שאני חצופה בכלל לכתוב לך מעמדה של מי שלא חוותה זאת מעולם. אם ההודעה שלי מעוררת בך רגשות שליליים אבקש משירה להסיר אותה מהפורום.

אחרי שתחליטי על הדרך בה את מסיימת את ההריון אני ממליצה לך בחום להיעזר באיש מקצוע כדי לעבד את ההריונות הקשים של השנה האחרונה. מקווה שיש לך חברה/אמא/נשמה קרובה שמלווה אותך (פרט לבעלך, שגם עובר תהליכי אבל משלו).
ומזכירה לך שאנחנו פה. כל הזמן. תמיד. לכל דבר ועניין.

 

[שירהד1]

שאלוהים יעזור לי. איזו דילמה-

אוף. נורא ואיום. לא יודעת מה לכתוב לך. אשכרה לא יודעת, אבל אנסה בכל זאת-
במצב "רגיל" אני תמיד כותבת, שבעיניי, עדיף לעבור גרידה מאוחרת מאשר לידה שקטה. זה נראה לי יותר הומני כלפי האישה. יש בנות שחושבות אחרת ממני.
מצד שני, במקרה שלך, אומרים שחשוב לבצע נתיחה בעובר, ולכן ממליצים על לידה. אם אני זוכרת נכון, מדובר על פעם שנייה באותו סוג פגם. אני זוכרת נכון?
מה הרופאים מסבירים לך- מה לדוגמא הם יכולים לגלות כתוצאה מהנתיחה? הם יכולים לתת לך מספר אופציות? מה הם יחפשו? מה הם חושבים אולי למצוא?
אולי שיחת הבהרה נוספת, תעזור לך לקבל את ההחלטה הקשה הזו.

יש פה בנות רבות שעברו לידה שקטה, גם בשלבים שעוד ניתן היה לבצע גרידה מאוחרת. את יכולה לחפש קצת אחורנית ולקרוא.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[natuzit]

תודה רבה בנות...

בהחלט איום ונורא.
כרגע קבעתי גרידה לחמישי הקרוב,
מדובר פעם שנייה באותו הפגם, שמרנו מי שפיר משני ההריונות.
לא כל היועצים הגנטים החליטו שהנתיחה הכרחית, אחד מהם אמר שבכלל לא חובה.
וזה שאמר שכן אמר שכל מידע פשוט יעזור כאן כי הם באמת לא יודעים... אפילו מבחינת מיקוד הבדיקה הגנטית לפי ממצאים שאולי יימצאו בנתיחה.
אני כבר ככה גמורה מכל הסיפור הזה ולא מבינה איך לעזאזל דווקא לנו יש את הדבר הנדיר הזה. אבל לא מצליחה לראות את עצמי עושה לידה וחושבת כרגע שאסתפק במיי-שפיר.

 

[שירהד1]

רק את יודעת מה אפשרי עבורך. מחזקת אותך

 

[איןאריותכאלה]

ההמתנה קשה

זה עומד להיות חג ארוך ועצוב.
אני מצטערת על מה שעובר עלייך.
מחזקת אותך בבחירתך - אף אחד בעולם לא יכול לדעת בשבילך מה עדיף, רק את.
מקווה שהזמן איכשהוא יתקדם, שהפרוצדורה תעבור בשלום ובקלות (מתייחסת להיבט הפיזי).
ואחר כך.
אחר כך כדאי מאד לשקול היעזרות באיש מקצוע כדי להתמודד עם האובדנים התכופים והמאוחרים, עם העובדה שעברת קרוב לשנה בהריון ללא ילד, עם הבירורים שעוד לפניכם.
ומזכירה שאנחנו כאן. כל הזמן. לכל דבר. את רק צריכה מקלדת.

 

[natuzit]

כל מילה...

זה בדיוק זה, שנה שלמה, 2 הריונות, 2 גרידות מאוחרות...
כרגע בלחץ אטומי לפני הלמינריות והניתוח, שוב.
וכל הזמן תחושה של למה זה קורה לנו בכלל... אנשים ״צעירים״ ו״בריאים״.
כרגע שבורה ולא מפסיקה לבכות ובעיקר עם סימן שאלה ענק של אי וודאות לגבי העתיד

 

[איןאריותכאלה]

אי וודאות

הפרוצדורה עצמה מפחידה וכרוכה בחוסר ודאות . העתיד לוט בערפל. באמת קשה. מאד. טבעי שאת בוכה כל הזמן. מזכירה שאת עדיין בהריון ובנוסף לקושי הרגשי, גם להורמונים יש משקל. אני מחבקת אותך בשעות הקשות האלה.

 

[שירהד1]

את כבר אחרי? ספרי מה שלומך.

 

[natuzit]

כן אז אני אחרי..

היי שירה ותודה לכולן על ההתעניינות,
עשיתי גרידה בחמישי באסף הרופא... שוב... חייבת להודות שיחד עם התחושות הקשות יש הקלה גדולה להיות אחרי. בדומה לתחושות שהיו לי בפעם הקודמת.
הלמינריות שהיו לי כואבות ממש בפעם הקודמת וממש חששתי מהן, עברו ממש בסדר הפעם...
כרגע הדבר היחיד זה שיש לי גודש נוראי שהתחיל מאתמול, קצת הלחיץ אותי מה שקראתי על הכדורים אז החלטתי שלא לקחת, מקווה שיעבור מהר, בפעם הקודמת זה לקח איזה שבוע...
כרגע מחכים לתוצאות מי שפיר וצ׳יפ ומיד אח״כ נבצע עם זה ריצוף אקסומי.
עדיין לא מעכלת את זה שעברתי את זה פעם שנייה, אבל מנסה להיות עם הפנים קדימה... מאד מקווה שיימצאו את הבעיה, אבל גם אז ברור לי שהדרך בה אבחר - pgd או סיסי שלייה, שניהם גם לא תהליכים פשוטים