לפני שלושה חודשים ילדתי לידה שקטה בשבוע 37+ להריוני

לפני שלושה חודשים ילדתי לידה שקטה בשבוע 37+ להריוני

הייתי בקבוצת תמיכה וזה עזר כל זמן שהייתי שם. מאז שנסגרה הקבוצה אני מרגישה צורך לדבר על זה אבל לא יודעת בדיוק מה.
היה לי הריון בסיכון גבוה, שמרתי מאוד, התרטרתי בין הרופאים כל השבוע, בין אולטראסאוד לסקירה, לדיאטנית, לפרופ' מומחה וכו'... הכול נראה מעולה. שמרתי מצוין והתינוק שלנו נראה בריא מבעד לאולטראסאוד שהרגיע אותי לרגעים מתוקים.
בפנים הרגשתי שזה הולך להשתבש. אמרו לי שאני מפחדת בגלל ההפלה שחוויתי לפני אבל הרגשתי משהו אחר. הרגשתי שאני לא אזכה בתינוק הזה. שהיחסים שלנו זה זמני בלבד. שאני צריכה להתחיל להיפרד.
הגעתי לחודש תשיעי, שבוע 36, מוניטור מצוין, משקל שלי מעולה, עובר טיפה גדול לגילו אבל לא משהו נוראי.
ואז, שבוע אחרי, קמתי בבוקר וידעתי שהוא איננו. צדקתי. באולטראסאונד לא מוצאים דופק ושלחו אותנו ללידה שקטה.
לידה ב"ה טבעית. תינוק מתוק במשקל 3.300, ילד מת, יפייפה ושלי.
מתתי מפחד 3 חודשים ארוכים, כי הבעיה הייתה בי, לא שמרתי מספיק, הוא היה חולה בגללי, המון האשמות רצו בראשי. לפני כמה ימים התקשרו להודיע לי שלפי פתולוגיה של השליה היה סיבוך עם חבל הטבור, חבל הטבור נמחץ או התלפף סביבו וככל הנראה זה הגורם למוות.
שמחתי. כי זה אומר שהוא לא סבל, או גסס. כי זה אומר שזה יכול לקרות לכל אחת ולא קשור לזה שההריון היה בסיכון, לא באשמתי. אבל כאבתי, כי זה כואב עדיין. כי הכול היה בסדר והוא היה תינוק בריא ומתוק. כי יכולתי להיות אמא שלו, אם הקדוש ברוך הוא לא היה מחליט אחרת ברגע אחד קטן וטרגי.
כואב לי, וזה בא בגלים. המשכתי הלאה, אבל כל הזמן נמשכת אחורה חזרה.
בעיקר מתגעגעת ורוצה שיחזור.
מפחדת מהריון חדש ורוצה אותו יותר מהכול.
מבולבלת בקיצור.
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך ובאבלך


שבוע 36, כבר כמעט תינוק, כבר יכול היה להיוולד ולחיות. היה במשקל נפלא. כל כך טראגי. אין מילים מנחמות לאובדן שכזה. אובדן של תינוק.

אנסה לשאול אותך מספר שאלות, כדי להמשיך את הדיון-
1. כתבת שחווית לפני כן הפלה אחת. כלומר- זה היה ההריון השני?
2. כתוב בכרטיס שלך שאת בת 21. האם זה נכון? כי אם כן- זה גיל כל כך צעיר לחוות טרגדיה כזו גדולה. כתבי קצת על עצמך- בת כמה את? בן כמה בן זוגך? האם את זוכה לסביבה תומכת?
3. כתבת שההריון היה בסיכון, אך לא ציינת את הסיבה. למה הוא היה מוגדר כהריון בסיכון? כתבת שהלכת להמון רופאים, דיאטנית (למה?), פרופסור מומחה...מומחה במה?
4. ההאשמות הנוראיות הללו שהאשמת את עצמך, טוב שבאו לידי פיתרון בדמות מה שדווח לך. לא הבנתי מה זאת אומרת: "פחדתי שהוא היה חולה בגללי...". הוא הרי לא היה חולה, נכון? האם עשיתם את הבדיקות במהלך ההריון ומה היו התוצאות? כתבת שפחדת שלא שמרת עליו מספיק. למה את מתכוונת? האם היית צריכה להיות בשמירת הריון?

מעבר לכך- לצערי הרב, יש הרבה דברים בחיים שאיננו יכולות לשלוט עליהם. אנשים מאמינים כמוך, אומרים שזו בחירה של הקדוש ברוך הוא, ואנשים לא מאמינים, כמוני, אומרים שהטבע והביולוגיה מזמנים לנו מתנות נפלאות, כמו גם אסונות גדולים.

ליבי איתך.
שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
תודה על התגובה

1.זה היה הריון שני באמת. בהריון ראשון לא התפתח דופק ובשבוע 6+6 קרתה הפלה טבעית. הייתי בדיכאון נוראי עד ההריון השני...
2. אני בת 21, ביוני אהיה בת 22. בן זוגי, בעלי היקר והמדהים שהיה איתי לכל אורך הדרך וחווה בעצמו כאב גדול, בן 24. יש לי סביבה תומכת אני חושבת. אף אחד לא מבין חוץ ממי שעבר ובע"ה שיעברו כמה שפחות. כולם כואבים את כאבינו מאוד. סבתא שלי עברה 9 הריונות ומתוכם יש לה רק את אמא שלי. חלקם נולדו ומתו, חלקם מתו בבטן, חלקם הפלות בשלבים מאוחרים. כל זה עקב רעלת הריון שב"ה לי לא היה בשום שלב. היא הכי עוזרת- היא עוזרת לי להמשיך הלאה ולשמוח מהדברים הטובים.
3. יש לי מחלה גנטית נדיר. הפוכה מסכרת. יש לי עודף אינסולין מלידה. עקב כך ההריון היה בסיכון כי פחדו שאפתח סכרת- שלא פיתחתי ב"ה. זה דרש דיאטנית צמודה והרבה עבודה קשה. הפרופסורים הם פרופ' אוריאל אלחלל המקסים, שבהחלט עזר המון וידע מה הוא עושה מומחה לסכרת הריון בפרט והריון בסיכון בכלל, ופרופ' דוד גיליס אינדיקרינולוג שמכיר אותי מילדות ופיקח על הסוכרים. הפחד היה שהתנודות של הסוכר ישפיעו על התינוק. או בעיה גנטית כלשהי... את בעלי בדקנו לפני והוא לא נשא. כך שהתינוק לא יכול להיות חולה במחלה שלי, אלא רק לסבול מהתוצאות שלה עלי.
4. לא הייתי בשמירה, רק שמירה על דיאטה ועל סוכרים. כשהיו הקאות נאלצתי להישאר בבית כדיי לשמור על הסוכר ולא להוציא אנרגיה. כל הבדיקות יצאו תקינות פרט לאולטראסאוד אחד שהראה ריבוי נוזלים ואח"כ סקירת מערכות שהראתה שהכול בסדר והנוזלים ירדו לנורמה באופן טבעי.

תקראי לזה ביולוגיה, תקראי לזה בורא עולם- זה כוח שגדול מאיתנו. אני חוזרת בתשובה וידעת מה הם חיים חילוניים. איני טועה בכך שיש בורא לעולם, אבל גם לו הייתי טועה, חיים של אדם מאמין קלים יותר, בטח ברגעים כאלו.

תודה על החיבוקים והתנחומים

אני בסדר, משתדלת להיות.
תמר.
 

שירהד1

Member
מנהל
ואו, תמר- איזה סיפור...

נפלא שיש לך בן זוג תומך ומכיל, וסבתא גיבורה ואמיצה שכזו, שגם מסוגלת לתמוך בך. הסיפור שלה עצמה נשמע איום ונורא. אין לי מילים.
נראה שאכן טופלת בהריון האחרון מכל הכיוונים האפשריים ושהיו לך רופאים מעולים ודיאטנית נפלאה וממש השכלת לטפל בעצמך ובעובר בצורה מושלמת.

לא אתווכח אתך האם יש אלוהים או לא. זה לא המקום ולא הזמן, וגם בעניין של אמונה- אין פה מקום לדיון וויכוח. כל אחד ואמונתו הוא.
אני מסכימה איתך שחיים של אדם מאמין קלים יותר, בעיקר בעת התמודדות עם אסונות, כי יש לו לפחות את מי להאשים או על מי לכעוס או שחושב שיש סיבה כלשהי רוחנית למה שקרה.
לי לא היה על מי לכעוס בכל 7 ההפלות שלי, ולפעמים אפילו קינאתי בבנות המאמינות, שלפחות יש להן במי להטיח את האשמה והכעס.
ומי שמאמין בקיומו של גן עדן- אז בכלל אני מקנאה בו. בחיי.

כתבת שאת בסדר או משתדלת להיות. את יכולה לספר מה מסייע לך? סיפרת על קבוצת התמיכה. היכן התקיימה? האם נשארת בקשר עם מישהי מהנשים שם?
כיצד העסקת עצמך ב"חופשת הלידה"? כיצד את מעסיקה עצמך כיום?
ואני כמובן רוצה לכתוב לך ולכל מי שקוראת אותי שיש גם לגיטימציה לא להיות בסדר. הרווחת זאת ביושר.

שירה דוד


ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
שירה היקרה שעושה כאן עבודת קודש

כשדיברתי על הקדוש ברוך הוא לרגע לא התכוונתי להיתווכח- זה מה שנותן לי את הכוחות.
האמונה שזה קרה לי כי זה בדיוק מה שהיה צריך לקרות, שהורדתי נשמה לעולם ושזה בדיוק מה שהילד שלי היה צריך, שהוא היה טהור ולא היה צריך יום אחד, דקה אחת של ריחוק מהשם בעולם הזה.
הקבוצת תמיכה הייתה נחמדה, נשים מקסימות. הקבוצה הייתה בירושלים, הקבוצה של המיילדת מלכה מהדסה. הכרתי אותה עוד אצל הפרופ' שעקב אחרי והיא ישר התקשרה אחרי מה שקרה. נשאר קשר במייל עם כל הנשים. לא יומיומי אבל קיים אם צריך. כל אחת מאוד כאובה ולפעמים לא מתחשק להכאיב עוד. היה לי קצת קשה לפרוק שם בגלל זה. הרגשתי חזקה יחסית ולא רציתי להכביד. למרות זאת פרקתי- אבל לרוב זה רק הוריד אותי למטה והיה לי מאוד קשה לקום אחרי כל מפגש.
לא הייתה לי חופשת לידה, אני לומדת לקראת תואר בע"ה, ושבועיים אחרי הלידה כבר חזרתי לסמסטר שני. טוב שכך, אחרי ההפלה בקושי קמתי, אם לא הייתי קמה ישר ומתחילה לזוז לא הייתי קמה לעולם- זאת הייתה התחושה בכל אופן. בכיתי תוך כדיי החיים ולא עצרתי הכול. עכשיו כשמגיעים המבחנים זה טיפה קשה יותר.
תמיד יש לגיטימציה להיות לא בסדר- לא משנה מה קורה בחיים תמיד יש משהו קשה.
החיים זאת התמודדות אחת ארוכה, גם שאני לא לגמרי בסדר, אני מעדיפה לצעוד קדימה.
תודה שירה

זה נעים להרגיש שאכפת לך ובכלל הפורום הזה הוא הצלה להמון נשים- תודה.
 


עצוב מאד ומתסכל.
הלוואי שתמצאי רגעי אושר ושלווה בתוך הכאב הקשה מנשוא.
חיבוק
 
את גיבורה

היה לי מאד עצוב לקרוא על הדרך המייסרת שלך בדרך לאמהות, והיה לי מאד עצוב לחשוב שאלה שני ההריונות הראשונים שלך, ושבגיל כל כך צעיר איבדת את התמימות ואת האופטימיות שלרוב מתלווות להריון ראשון. אני מאחלת לך את הכוחות שיש לך, את הפכחון הבהיר, את האמונה, את הבעל האוהב ואת הסבתא הנפלאה -מי ייתן וכל אלה ילוו אותך הלאה בהריון הבא עד סופו הטוב. אנחנו כאן בשבילך, תמיד. אם תרצי את מוזמנת לדבר איתי במסר. חיבוק גדול.
 
תודה


אני עוד אשתמש בהזמנה הזו ברגעים של נפילות...
תודה.
דרך קשה עוזרת גם להעריך את מה שמקבלים ואת מה שיש.
 


עצוב ומתסכל שאחרי כל זה, זה מה שקרה.
אבל אני מאושרת- לא ידעתי אם אוכל בכלל להיכנס להריון (בגלל המחלה שלי טופלתי בהורמונים בילדותי) וב"ה אני יכולה.
לא ידעתי אם אוכל לשמור על תינוק ברחמי 9 חודשים- והצלחתי.
לא ידעתי אם אוכל ללדת לידה רגילה וטבעית- ועשיתי זאת.
תינוק לא היה צריך כנראה להיות עוד- בע"ה זה יגיע.
כואב שהוא איננו כי ציפיתי לו, ב"ה יש גם הרבה על מה לשמוח.
חיבוקים רבים חזרה, תודה על האמפתיה.
 
למעלה