חזרתי לעדכן - לידה שקטה
אז אחרי כל ההתלבטויות הקשות וההתייעצויות עם המומחים השונים, שפירטתי עליהם בהרחבה פה בחודש האחרון, ביום ראשון התחלנו את הליך הפסקת ההריון בשבוע 29 לאור מומים חמורים במוח.
היה קשה ועצוב מאוד.
עדיין קשה לי לעכל שאני לא בהריון יותר ושלא תהיה לי בעוד חודשיים תינוקת מתוקה שכל כך חיכינו לה. מרגישה שכל החיים שלי זזו מהמסלול ואני לא יודעת ממש לאן לכוון אותם.
לפני הפסקת הדופק ביקשנו שיבדקו שוב שעדיין רואים את המומים, ממש קיוויתי שיקרה נס ומשהו ישתנה, אבל לא היה נס בשבילנו.
אחרי זה נדרשו קצת יותר מ48 שעות קשות ומתישות בחדר לידה עד שהכל הסתיים ונוכל לחזור הביתה בלי כלום.
העניין הוא שאני יודעת שהדבר היחידי שבאמת ינחם אותי בסופו של דבר, זה יהיה רק שנצליח להיכנס שוב להריון. כמו שההריון הזה ניחם אותי על הקודם שנפסק בשבוע 24.
אבל אחרי מה שקרה לנו עכשיו, אני כל כך מפחדת שחס וחלילה משהו עוד יקרה גם בהריון הבא. אני לא אוכל לעמוד בזה.
אני יודעת שצריך לתת לזמן לעשות את שלו ומותר להיות עכשיו באבל על האובדן ואני גם יודעת שאני מספיק חזקה בשביל שתי הבנות שלי ולא ליפול לדיכאון עכשיו, מרשה לעצמי לבכות ולהישבר רק אחרי שכולם הלכו לישון.
אבל היה פשוט קשה.
אז אחרי כל ההתלבטויות הקשות וההתייעצויות עם המומחים השונים, שפירטתי עליהם בהרחבה פה בחודש האחרון, ביום ראשון התחלנו את הליך הפסקת ההריון בשבוע 29 לאור מומים חמורים במוח.
היה קשה ועצוב מאוד.
עדיין קשה לי לעכל שאני לא בהריון יותר ושלא תהיה לי בעוד חודשיים תינוקת מתוקה שכל כך חיכינו לה. מרגישה שכל החיים שלי זזו מהמסלול ואני לא יודעת ממש לאן לכוון אותם.
לפני הפסקת הדופק ביקשנו שיבדקו שוב שעדיין רואים את המומים, ממש קיוויתי שיקרה נס ומשהו ישתנה, אבל לא היה נס בשבילנו.
אחרי זה נדרשו קצת יותר מ48 שעות קשות ומתישות בחדר לידה עד שהכל הסתיים ונוכל לחזור הביתה בלי כלום.
העניין הוא שאני יודעת שהדבר היחידי שבאמת ינחם אותי בסופו של דבר, זה יהיה רק שנצליח להיכנס שוב להריון. כמו שההריון הזה ניחם אותי על הקודם שנפסק בשבוע 24.
אבל אחרי מה שקרה לנו עכשיו, אני כל כך מפחדת שחס וחלילה משהו עוד יקרה גם בהריון הבא. אני לא אוכל לעמוד בזה.
אני יודעת שצריך לתת לזמן לעשות את שלו ומותר להיות עכשיו באבל על האובדן ואני גם יודעת שאני מספיק חזקה בשביל שתי הבנות שלי ולא ליפול לדיכאון עכשיו, מרשה לעצמי לבכות ולהישבר רק אחרי שכולם הלכו לישון.
אבל היה פשוט קשה.
