אחרי גרידה

[סתם מישהי39]

אחרי גרידה

שלום וברכה,
עברתי גרידה ביום חמישי האחרון, שבוע 8, עובר ללא דופק. זו גרידה שלישית שלי בפחות משנתיים... יש לי כבר 4 ילדים כך שלא ננסה יותר. וזה קצת קשה. בכל מקרה... בתחילה בקושי היה דימום, והוא החל לההפך לכהה, ומהיום קצת התחזק ושוב אדום בהיר. אני מרגישה חולשה וקצת סחרחורות, אבל אין לי חום או כאבים. זה נורמלי?

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך

גם על רצף האובדנים, אבל בעיקר על אקורד הסיום שלך בעולם הילודה

בעיניי הסופיות של הדברים הופכת את האובדן הזה ליותר קשה ומורכב.

בעקרון גם אחרי ציטוטק וגם אחרי גרידה, הדימום עשוי להתחזק ולהיחלש לסירוגין.
עם זאת ובגלל שאת מתארת דם אדום טרי וחולשה, אני חושבת שיש מקום ללכת להיבדק מחר בבוקר, על אף שעברו ימים ספורים מאז הגרידה.
אני חושבת שעדיף להיחשב היסטרית ולגלות שהכל בסדר, על פני לחכות ולגלות בשלב מאוחר יותר שיש משהו שדורש טיפול.

אנא עדכני אותנו אם תיבדקי.

 

[סתם מישהי39]

חממת את ליבי

תודה רבה על התשובה שלך. נגעת בנקודה האמיתית...
פיזית כרגע מרגישה יותר טוב. מקווה להתאושש ולהמשיך הלאה. אין לי כ"כ עם מי לדבר כי לא שיתפתי אף אחד במה שקרה. אין לי כוח לרחמים ולתגובות. לפני חצי שנה, אחרי הגרידה הקודמת, התפרקתי לגמרי, והתגובות מהסביבה לא היו טובות בכלל, אז העדפתי הפעם לא לשתף. אז ממש תודה על המילים שלך.

 

[מרעישה בשקט]

עם בן הזוג את מדברת על מה שאת מרגישה?

חברה או קרובת משפחה? מישהו לאוורר איתו את הלב?
את רוצה לשתף אותנו בתגובות שקיבלת אז שכל כך הכאיבו לך?

באופן אישי את רוב הרגשות אני משחררת כאן בפורום. מצד אחד זה פחות אישי מדיבור פנים אל פנים, מצד שני אני מסוגלת לכתוב כאן דברים שאני לא מסוגלת לומר פנים אל פנים.

מזמינה אותך להמשיך לכתוב כאן אם את מרגישה שעוזר לך. לפעמים מספיק רק לקרוא כאן ולזכור שאת לא לבד בכאב, כדי להרגיש הקלה מסויימת.

 

[סתם מישהי39]

לשרוד

האמת שגם עם בעלי אין לי כוח לדבר... אחרי הפעם הקודמת נכנסתי ממש לדכאון, זה היה הריון אחרי טיפול, וגם לפניו היתה הפלה של הריון מטיפול. ציפיתי מחברות שאני עובדת איתן להבנה ותמיכה, אבל זה לא קרה. במקום זה באו אלי בטענות על מצב הרוח שלי. די אבדתי את האמון ברצון טוב של בני אדם. באיזה שהוא שלב התחלתי לקחת כדורים לדכאון וזה מאוד עזר, אני עדיין לוקחת אותם וזה עוזר לי לא להתפרק שוב. אני פשוט מחכה שההורמונים יתאזנו ואני ארגיש יותר טוב. מנסה לא לחשוב יותר מדי, כי אני יודעת שבמצב ההורמונלי הנוכחי אין לי כוח ויכולת להתמודד עם המחשבות.
שאלה טכנית: כמה זמן אחרי הגרידה אפשר להשתמש בטמפונים?

 

[שירהד1]

אתייחס בהמשך היום או מחר. סליחה

 

[מרעישה בשקט]

כמה שאני מבינה אותך

אחרי כל אובדן אני משתדלת ליישם בעצמי את ההמתנה הזו שההורמונים יירגעו ואוכל לחשוב ולהרגיש באופן צלול ולא מבעד לערפל ההורמונים.
בשונה ממך אני לא מטפלת בעצמי כמו שצריך, אז ללא טיפול תרופתי.
אני גם מבינה את הקושי לדבר עם בן הזוג. אני לא מסוגלת לומר לו את רוב הדברים שאני כותבת כאן בפורום. יש משהו כל כך משחרר באנונימיות הזו וביכולת לכתוב ולמחוק ולכתוב שוב עד שאני מרגישה בנוח עם הניסוח. בפנים אל פנים אני לא מצליחה לגעת בהכל, לא תמיד מצליחה לנסח את עצמי כמו שאני רוצה ובעיקר לא מרגישה חופשיה לתמלל את כל החושך שבתוכי, כי אני לא רוצה להפחיד אותו.

ואני לגמרי בהלם מחוסר התמיכה מהחברות בעבודה. לאור זאת ברור לי לגמרי למה איבדת אמון ברצון הטוב ובאופן כללי באנשים.
מציעה לך להישאר איתנו כאן בפורום ככל שתרצי, אולי נצליח להחזיר לך חלק מהאמון שאבד.

 

[סתם מישהי39]

תודה לך

ממש עזרת לי! החזרת לי את התחושה שאני נורמלית...

 

[איןאריותכאלה]

סוף הילודה

שלום לך יקרה. אני מצטערת לשמוע על הגרידה הנוספת שעברת. שלוש גרידות תוך שנתיים זה הספק מכובד בענייני אובדן. מצטערת על הכאב החוזר והמצטבר. וכואבת איתך את האקורד הצורם הזה של סוף הילודה. מבינה אותך מאד שניסית שוב ושוב. מבינה גם ההחלטה לעצור. מתארת לי שהיא כואבת, מאד, ושלא כך קיווית להיפרד מעולם הילודה.

נשמע שהסביבה רחוקה מלהבין מה עובר עלייך. אולי כי קשה לך לשתף בעומק של הרגשות (הרבה פעמים פנים אל פנים זה הרבה יותר קשה מאשר בכתיבה כאן בפורום באופן אנונימי), אולי כי כבר יש לך ילדים, אז זה נתפס כפחות נורא, אולי כי האובדנים בשלבים יחסית מוקדמים (ולפעמים יש מחשבה שאם זה מוקדם אז לא נורא, עדיף מוקדם ממאוחר, לא) ואולי בגלל הקושי הכללי של החברה להתייחס לאובדני הריון, שהם הרבה פחות מוחשיים עבור רוב האנשים מאובדנים 'אמתייים'.

מזמינה אותך לבוא אלינו עם הכל - עם השאלות הטכניות, עם הקשיים החברתיים, עם העצב, עם כל מה שאת חווה. אנחנו פה. כל הזמן.

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדני ההריון

קראתי את כל השרשור, וראיתי שאת מרגישה פיזית טוב יותר.
ראיתי גם שכתבת שאת מטופלת תרופתית ושזה עוזר. מהדברים שקראתי, הבנתי שאת מאוכזבת מתגובות הסביבה והרגשתי את תחושת הבדידות שלך.
האם את הולכת גם לטיפול של שיחות או טיפול אחר לנפש?
אם לא- הייתי ממליצה לך לנסות ולמצוא משהו שיכול להתאים לך, שבמסגרתו תוכלי לעבד את אובדני ההריון ולתת לנפש מעט מזור.

אני יכולה לספר לך שבזמנו, לאחר שחוויתי מספר לא מבוטל של הפלות והיו לי שני ילדים בבית (בת ובן), הרגשתי שהסביבה לא מבינה את המצוקה שלי, כי הרי יש לי ילדים, אז מה אני רוצה בכלל? למה אני כל כך עצובה? למה כל-כך קשה לי? למה אני בוכה המון? וכן הלאה...אני מתארת לעצמי שבגלל שיש לך 4 ילדים, הסביבה לא ממש מבינה את המצוקה שלך. לכי תסבירי למישהו מה זו הכמיהה הנוראית הזו לעוד ילד. לכי תסבירי את תחושת הכישלון הצורבת.
אי אפשר להסביר את זה, כי מדובר על דברים אמוציונאליים לחלוטין. אין פה שום טיפת היגיון.

אני מזמינה אותך להישאר איתנו, כל עוד זה מתאים לך, ולשתף אותנו בכל מה שאת מרגישה שנכון עבורך.

שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[סתם מישהי39]

תודה