אז כנראה שהגענו להחלטה

אמילי 33

New member
אז כנראה שהגענו להחלטה

אתמול היה יום קשה במיוחד, קיבלנו החלטה להפסיק את ההריון, אני חושבת שאף פעם לא אהיה שלמה עם ההחלטה, אבל זה מה שההגיון ורוב הרופאים אומרים. הלב והבטן ההריונית שלי חושבים לגמרי הפוך. הקונפליקט הזה הורג אותי וכל תזוזה שלה בבטן הורגת אותי והיא משתוללת המון, וכל פעם שאחת הבנות שלי מלטפת לי את הבטן ומדברת לתינוקת ומספרת לה על הציור החדש שהכינה לה אני בכלל נשברת.
עכשיו צריך להתחיל את כל הפרוצדורות- לבחור בי״ח ולקבוע וועדה (שבוע 29). את כל הבדיקות עשינו באיכילוב אז אני מתלבטת אם להמשיך שם גם את ההפסקה, איך אני מבררת פרטים לגבי ההליך בכל בי״ח?
בנוסף מה אומרים לילדות (בנות 5 עוד מעט), באילו מילים משתמשים?
בא לי להסתגר בבית ולא לפגוש אף אחד עד שאהיה אחרי, בעבודה ועם האמהות בגן של הבנות זה הכי קשה.
 
מרגישה את הכאב שלך

ואני מבינה את הלב ואת הבטן ההריונית, ובכל זאת קול ההגיון גובר על הכל.
נדמה לי שכתבתי לך בשרשור הקודם שאנחנו בחרנו להפסיק שני הריונות על סמך ממצא אפור. ממצא שלא ברור אם ואיך הוא יבוא לידי ביטוי.
אני מבינה את הכאב שבהחלטה, את חוסר ההשלמה.

ובכל זאת אני כותבת לך שבעיניי זו ההחלטה הנכונה.
אף אחד מהרופאים לא יודע לומר לכם בוודאות איך ייראה העתיד של העוברית. אף אחד לא יכול להבטיח לכם שהכל יהיה תקין.
אני כותבת בבוטות את מה שעבר לי בראש כשאני עמדתי בפני החלטה דומה.
אם לא הכל תקין ואם יש בעיה (קלה או חמורה), המשמעות היא שינוי כל החיים שלכם. הפיכת הילדה הפגועה וצרכיה למרכז העולם של המשפחה הגרעינית. זה אומר שיכול להיות שאחד מכם יצטרך להתפטר, זה אומר שגם אם מקבלים קצבת נכות ילד (סמלית. לגמרי סמלית), יש הוצאות כלכליות מטורפות. זה אומר שהילדות הקיימות ישלמו מחיר גבוה מאוד. זה אומר שבעתיד הרחוק כשאתם כבר לא תהיו, עול הטיפול בה (כלכלי/פיזי/ביורוקרטי/רגשי) ייפול על אחיותיה.
אני יודעת שכואב ואני יודעת שנורא ואני מכירה את הצעקה והצרחה הפנימית של הגוף והלב והראש.
ובכל זאת אני חושבת שזו ההחלטה הנכונה.

בפן הטכני, בשלב שבו את נמצאת לא ניתן לבצע גרידה, כך שאת בוודאות הולכת ללידה שקטה יזומה.
לא יודעת להמליץ על בתי חולים במרכז, אבל מאמינה שאחרות יוכלו לשתף מנסיונן.
אני חושבת שכדאי לברר על דולה שמתמחה בלידות שקטות שתוכל ללוות אתכם בתהליך. באופן אישי לא נעזרתי בדולה בלידה השקטה שלי ואני מצרה על כך.
אני חושבת שכדאי להתחיל מחר בבוקר עם שיחה לאיכילוב, לברר מתי אפשר להגיע לועדה. אפשר להתקשר בנוסף לעוד בתי חולים ולברר מתי יכולים לקבל אתכם לועדה והאם הם יאפשרו לכם הפסקת הריון על סמך ועדה של איכילוב (למקרה שתעברו ועדה באיכילוב אבל תרצי לעבור את הפסקת ההריון בבי"ח אחר).
ממליצה להכין רשימת שאלות לועדה, כל דבר שאתם רוצים לדעת ולהבין, ואולי לכתוב שאלות נוספות תוך כדי הועדה.

לגבי מה אומרים לבנות, אני לא הגעתי לשלב הזה, מעולם לא אמרתי לבת שלי שאני בהריון (בשני האובדנים הראשונים היא היתה צעירה ושני האובדנים האחרונים היו בשבועות מוקדמים). אני חושבת שכדאי להתייעץ בנושא עם עו"ס בביה"ח שבו תעברי ועדה. מקווה שמשתתפות יוכלו לייעץ לך בנושא זה.

לגבי העבודה: כדאי לעדכן בהקדם את המנהל/ת שלך לגבי הכיוון. אני לא יודעת כמה זמן ייקח לכנס ועדה והאם נשארו לך דברים פתוחים בעבודה, אבל בעיניי לגמרי הגיוני לצאת לחופשת מחלה כרגע. סביר להניח שתוכלי לקזז את הימים הללו מחופשת הלידה בתשלום שמגיעה לכל מי שיולדת אחרי שבוע 22 (גם לידות שקטות נכנסות תחת חופשת הלידה).
לגבי האמהות בגן: בגלל השבוע המתקדם ובגלל שסביר להניח שכולם יודעים על ההריון, כנראה שלא יהיה מנוס מלהתעמת עם ההצהרה שמההריון הזה כבר לא תהיה תינוקת. אתם לא חייבים להסביר שמדובר בהפסקה יזומה, ולגמרי לגיטימי בעיניי לומר שהיתה ירידת מים מוקדמת והיא לא שרדה או שהדופק פסק מעצמו.
לגבי הצוות בגן: מאוד מאוד מאוד חשוב ליידע את הצוות במה שקורה. לא חייבים לספר את האמת הקשה ואפשר לרכך ולעדן. אחרי שתחליטו מה מספרים לילדות, כדאי לשתף את הצוות גם בזה, כדי שיוכלו להשתמש באותו הניסוח ויוכלו להגיב לדברים שהילדות יאמרו.

צר לי כל כך על האובדן הקרב, צר לי שאתם נאלצים לבחור בחירה בלתי אפשרית.

 

אמילי 33

New member
התגובות שלך כל כך עוזרות לי בהתמודדות

גם פעם קודמת לקרוא את הדברים שכתבת וגם הפעם מאוד עוזר לי בהתמודדות, לקרוא על התמודדות של אחר במצב דומה לשלי.
תודה גם על זה שההתייחסת לכל הדברים שכתבתי.
הימים האלו עד שנקבעת ועדה הם כל כך קשים, להרגיש אותה בבטן..
בא לי שיקרה איזה נס!
 

מיכלי 55

New member
הישמרי לך מהוועדה

צר לי כל כך על מה שעומד בפנייך ובפני המשפחה.

לגבי הוועדות להפסקת הריון, לדעתי הן לא כתובת להתייעצות.
הניסיון שלי עם ועדה להפסקת הריון היתה רופא קר רוח שהודיע לי במשפט הראשון שאי אפשר לבצע גרידה אלא לידה. ובשני - שהוא לא ימליץ לוועדה (שהוא חלק ממנה) לאשר את הפסקת ההריון.
הסיבה היתה השבוע המתקדם בצירוף ממצאים ״לא מספיק חמורים״. לא היה ספק שיש, אבל לדעתו זה לא הצדיק הפסקה של ההריון.
אתם תצטרכו לקבל אישור של ועדה עליונה (אחרי שבוע 24), שזה עשוי להיות מאתגר יותר.

אם אתם מתלבטים אז דבריי לא רלוונטיים, אבל אם אתם החלטתם - מול הועדה אתם צריכים להפגין אסרטיביות, חוזק, וביטחון מלא. אם יש במסמכים הרפואיים שלכם משהו אפור ולא חד משמעי - נסו להשיג חוות דעת ברורה לטובת הפסקת ההריון.
שערי בנפשך שיצאתי מהוועדה שמחה על שקיבלתי אישור... זה התברר כהליך לא מובן מאליו.

ועוד משהו, בטפסים שממלאים יש לציין אם הייתם בעוד ועדה. אם את הולכת במקביל ליותר מאחת את יכולה לשקר. להבנתי הם לא באמת בודקים.
באסף הרופא היה אותו רופא שכתבתי עליו
בתל השומר את מתחילה את התהליך ליד רישום היילודים. מיקום די אומלל.
אני עברתי את החידה באיכילוב
 

אמילי 33

New member
תודה מיכלי

אנחנו הולכים לוועדה באיכילוב, הם גם אלו שהמליצו לנו על הפסקת ההריון, אז אני מקווה שלפחות בפן הטכני של הוועדה לא יהיו בעיות.
את עברת את הפסקת ההריון באיכילוב?
אשמח לשמוע על הפרוצדורה של הלידה השקטה שם, האם בחדר לידה ושומעים את כל התינוקות שנולדים מסביב? ואיפה ההתאוששות כנ״ל? ועוד כל מיני תובנות ממי שכבר עברה את הסיוט הזה.
אני כל כך מפחדת שכשאגיע לרגע האמת לא אצליח לעשות זאת.
 

מיכלי 55

New member
איכילוב

אכן עברתי את הפרוצדורה באיכילוב.

נרשמים במיון נשים ומשם למחלקת נשים (לא יולדות!). עובדת סוציאלית מגיעה לדבר איתך. לי לא היה צורך באמפתיה שלה, ואני חושבת שהיא לא ידעה איך לאכול את ההומור השחור שלי...
החלק הקשה ביותר מבחינתי היה הזריקה שמפסיקה את הדופק. אני לא ארחיב אלא אם תבקשי. זה מעמד קשה.

אחריו מתחילים לקבל כדורים להשראת לידה. משך הזמן זה החלק הזה מאוד אישי. רק כאשר יש צירים ומתחילה פתיחה מעלים אותך לחדר לידה.
יד באיכילוב שני חדרים קיצוניים שבהם מאכלסים את מי שעוברת לידה שקטה. ואם לא עמוס את לא אמורה לשמוע אחרות. שמעתי על מישהי שעברה לידה שקטה ואמרה למיילדת על הצעקות שהיא שומעת מהחדר לידה וששם זה לפחות למשהו טוב, והמיילדת אמרה לה שמי שהיא שומעת עוברת גם לידה שקטה.
תשתדלי לא להתעסק בחדרים ליד. זה קשה, אבל תנסי. את לעולם לא יודעת מה הסיפור של מי ששם. ומה עברה עד שהגיעה ללידה שמחה. ואם באמת הכל תקין שם.

אצלי השליה לא יצאה ולכן מחדר לידה עברתי לחדר ניתוח להוצאת השליה, משם לחדר התאוששות וחזרה למחלקת נשים.
הצוות היה רגיש ונחמד מאוד. למעט העובדה שבגלל העומס האפידורל נגיע בשלב מתקדם למדיי.

שתי החלטות אני זוכרת שצריך לקבל - לגבי קבורה והאם לראות. תחשבו על זה קודם, ותמיד אפשר לשנות את דעתכם ברגע האמת.

אני פה אם יש לך עוד שאלות...
 
את תצליחי


נקרע לי הלב לקרוא את מה שאת עוברת, ולמרות שאת לא כותבת הרבה הכאב זועק מתוך המילים. וכן, נדמה לך שלא תוכלי לעשות את הצעד הנוראי הזה, אבל את תוכלי ואת תעשי אותו, כי את אמא טובה, כי את דואגת למשפחה שלך, כי לפעמים החיים מציבים אותנו בסיטואציות בלתי אפשריות ואין לנו שום ברירה אחרת חוץ מלעמוד בהן.
אני רוצה לשלוח לך הרבה יותר מחיבוק וירטואלי, משהו שיבטא את עוצמת הרגש שאת מעוררת אצלי, אני רק לא בטוחה מה, אז במקום זה אני מזמינה אותך לפה בכל הרגעים הקשים והעצובים, בכל הדילמות, בסיטואציות יומיומיות, מתי שרק תרצי - לתת שם ולהנכיח את הרגשות שלך.
חשבתי הרבה מה הייתי אומרת לבנות לו אני את. כנראה שאת האמת. במילים פשוטות ובמשפטים קצרים, כאלה שיוכלו להפוך למנטרה שהן יכולות לעכל ולחזור עליה בפני אחרים וגם בפני עצמן.
 

mick nik

New member
אמילי יקרה, ליבי איתך


מניסיוני זוכרת את הימים האלה של ההמתנה להפסקת ההריון כימים קשים, של מערבולת רגשית בלתי אפשרית.
מבינה ומזדהה מאד עם החשש שלא תוכלי לעמוד בכך ברגע האמת ובכל זאת... ממרחק הזמן יכולה להעיד שרובנו כנראה בכל זאת מוצאות את הכוחות להתמודד. פשוט כי לא באמת ישנה ברירה אחרת.
גם אני עברתי לידה שקטה באיכילוב ולא ארחיב שוב על מה שכבר נכתב לך, אלא אם תרצי בכך.

כן חשוב לי להציע לך לשקול ליווי של דולה מומחית בלידה שקטה. שעות ההמתנה במחלקת הנשים אינן קלות ואני לא הייתי מוכנה לעוצמת הכאב. אינני יודעת כיצד מתחילים השראת לידה בשבוע מתקדם כשלך ( בסוף שבוע 25 זה עדיין היה עם ציטוטק), אבל התפתחות הצירים, יחד עם הקושי הרגשי, יוצרת מצב שתמיכה נוספת עשויה להקל מאד עלייך ועל המלווה שלך. מניסיוני בשעות האלה הצוות נכנס רק לצורך מתן משככי כאבים ובדיקת התקדמות התהליך. ישנה נכונות גדולה לתת כל משכך שתרצי על מנת לסייע בהתמודדות עם הכאב. למיטב זכרוני בשלב זה מדובר בעיקר באופטלגין, פטידין וזריקות וולטרן.
לי מקלחות חמות מאד עזרו עד שלא יכולתי עוד להעזר בהן בשל תופעות הלוואי שחוויתי בעקבות הציטוטק ( בין היתר רעד בלתי נשלט שחייב שכיבה במיטה).
אישית, לא נעזרתי בדולה בעצמי , אבל בהחלט יכולה לראות את התועלת בכך.

עוד לפני תחילת התהליך, תתבקשו להנחות האם תהיו מעוניינים להיות מעורבים בתהליך הקבורה והאם תהיו מעוניינים בנתיחה טרם הקבורה. כדאי שתיתנו על כך את הדעת בזמן שנותר לכם.

באשר לאפשרות לראות/ להפרד מהעוברית לאחר הלידה - זוכרת שבחרתי שלא להחליט מראש ובזמן אמת הרגיש לי נכון כן לעשות זאת, ואינני מתחרטת על כך. כמובן שזו החלטה אישית מאד ומה שמתאים לאחת לא מתאים לאחרת.

זוכרת שבאופן אישי מאד חששתי מהתערבויות בחדר לידה ( חתכים, ואקום...) שיחייבו תהליך החלמה ממושך. לי נאמר שבלידות שקטות עושים הכל על מנת להימנע מכך מאחר ואין חשש למצוקת עובר ובאמת מנסים למנוע קושי נוסף ליולדת. מניחה שזה תלוי גם בפרמטרים נוספים כמו גודל העובר והתקדמות התהליך...

דוסטינקס לייבוש חלב הוצע לי במחלקת נשים מיד לאחר ההתאוששות מהלידה. חשוב לוודא שזה לא נשכח מאיזושהי סיבה כיוון שהיעילות המירבית היא בלקיחת הכדורים בסמוך ללידה.

באשר לבנותייך... מאחר ותעדרי מהבית לפחות ליומיים-שלושה חשוב להערך עם עזרה בצד הלוגיסטי ולהתחיל בהכנה לקראת ההתמודדות מולן סביב אובדן ההריון.
ההמלצה שאנו קיבלנו היתה לדבר במונחים של עוברית שלא שרדה ולא הצליחה להפוך לתינוקת. בהתאם לעצות שקיבלנו, הקפדנו שלא לדבר במונחים של מחלה על מנת שלא לעורר חרדה במצבים שהן עצמן חולות.
ממרחק הזמן גם היום הן לעיתים מדברות על כך שהיתה צריכה להיות לנו תינוקת אבל זה לא הצליח. במובן זה הן גדלו לתוך התובנה שלא כל הריון מביא תינוק בסופו והתמימות נגזלה מהן מוקדם מרצוי, אבל הן גילו יכולת התמודדות והחזרה לשגרה היטיבה עם כולנו.

מאחלת לך שתצליחי לגייס את הכוחות שיידרשו לך לימים הקרובים, ולאלה שיבואו אחריהם.
תרשי לעצמך להעזר בכל מי שתוכלי על מנת לתת לעצמך את הזמן, המקום והמרחב להתמודד עם הקושי והכאב.

כואב כל כך שאת מצטרפת למקום הזה, אבל נצלי את ניסיונן ותבונתן של הנשים הנפלאות כאן. הרבה פעמים הן תהיינה היחידות שמסוגלות באמת להבין...

שולחת את איחולי לימים טובים מאלה.
 
אין הרבה מילים ועדיין

הגעתם להחלטה וזה כבר צעד חשוב בדרך. כותבת לך כמה שעות לפני שאשתתף בהלוויה של סבי היקר. לפני שאגיע לבית הקברות בו קבור גם בנינו . וחשוב היה לי לכתוב לך דווקא עכשיו. כשהכאב על האובדן בעיצומו. כי כמה שאני יודעת כמה זה כואב לאבד אני גם יודעת שהכאב מתיישב לו עם הזמן במקום בלב המאפשר לחיות איתו בשלום
וגם הגעגוע
זה נראה לך כרגע בלתי אפשרי לעבור את זה. וזה באמת בלתי אפשרי בחוויה. אך תלמדי על עצמך שגם הבלתי אפשרי אפשרי בסוף ושיש לך כוחות שלא ידעת על קיומם. קיבלתם החלטה אמיצה וכואבת . החלטה בלתי אפשרית שעומדת בפניכם ואתם החלטתם באומץ רב לשחרר את התינוק/ת( סלחי לי שלא זוכרת כרגע) שלכם למקום טוב יותר ממה שוודאי היה יכול להיות לה בעולמנו. זכרי זאת ברגעים הקשים . דברי לעצמך.
דברי אליה/ו. ממליצה לכתוב הרבה להוציא את על ליבך. להיפרד. הימים שלפני הם באמת קשים ברגע שמחליטים ויודעים שאוטוטו נפרדים. בהתחלה רק רוצים לעבור את זה כבר להיות אחרי. ממליצה לך לנסות להיות שם. למשש את הבטן, לדבר ולכתוב.
כבר פירטו לך מעליי על הפרצדורה. אני עברתי את זה בתל השומר ככה שטוב יותר שעונות לך מי שעברה באיכילוב. אבל אם יהיו לך שאלות מוזמנת לשאול גם אותי.
אכן תעלה השאלה האם לראות ולהיפרד אחרי. תחשבו מה מתאים לכם. אפשר גם כמובן להחליט תוך כדי. אנחנו ראינו החזקנו נישקנו וזה היה מאד משמעותי עם הקושי שבזה. אני חושבת שזה חשוב בתהליך הפרידה אך באמת שכל אחד עושה מה שנכון לו ואת מכירה את עצמך הכי טוב.
לגבי הבנות. תזכירי לי בנות כמה הן? יש ספר מעולה שנקרא בכיתי כי חיכיתי. בדיוק על זה. תקנו לכם אותו או שמישהו יקנה בשבילכם. לנו הוא עזר להקריא לילדים. את יכולה להתייעץ עם העוס בביהח על איך לספר.
יש לי עוד הרבה מה לכתוב לך אבל חייבת לסיים. שולחת לך כוחות וחיבוק לימים קשים אלו
 

אמילי 33

New member
תודה רבה על המילים החמות

משתתפת בצערך ומעריכה מאוד שהקדשת מזמנך לכתוב לי ביום שכזה.
זה כל כך עוזר לכתוב פה ולפרוק ולקבל את כל התגובות ולקרוא את העצות ומה עבר על כל אחת ואחת.
הבנות שלי קצת לפני גיל 5, אני בהחלט אחפש את הספר שאמרת.
שוב תודה ומאחלת גם לך ימים שמחים יותר
 

שירהד1

Member
מנהל
ליבי איתך. כואב ועצוב מאוד


קראתי את כל מה שהנשים הנפלאות פה כתבו לך מנסיונן, ואני רוצה להודות להן מאוד, על כל המידע הרלוונטי- בכל התחומים.
אני לא עברתי לידה שקטה, כך שאין לי עוד עיצות חכמות.

לגבי הבנות בנות ה-5- כמובן שמומלץ להתייעץ עם עובדת סוציאלית של בית החולים. אולי כבר נפגשתם איתה והתייעצתם.
כתבה לך פה מישהי בחוכמה רבה שייעצו לה לא לדבר במונחים של מחלות, ואני מסכימה. ניתן לשוחח איתן, ולספר להן שקרה משהו מאוד עצוב. שהעוברית לא מתפתחת כמו שצריך, שיש לה בעיה קשה במוח ולכן לא תוכל להיות ולהפוך לתינוקת.
לא חייבים כמובן לומר שמדובר על בעיה במוח, אבל אם אתם בוחרים לומר זאת, בעיניי זה יכול לתרום להבנה שלהן את המצב. אפשר לומר שהמוח הוא איבר מאוד מאוד חשוב בגוף, והוא אחראי למעשה על כל התפקודים כמו- תנועה, נשימה, דיבור, חשיבה.... המוח של העוברית לא התפתח טוב, ולכן היא לא יכולה לחיות ולא תוכל להיות תינוקת.

נראה לי שגם הספר שהומלץ לך פה יכול מאוד לסייע בעיבוד הדברים בהקשר אליהן.

האם קבעו לך כבר תור לועדה? מה עומד להיות הלו"ז?

האם יש מערך של סבתות/מטפלות שתוכלנה להיות עם הבנות בזמן השהייה בבית החולים וגם בשבועות לאחר הלידה?

(אני לא יודעת אם תרצי להיכנס לזה, אבל שואלת בכל מקרה- מה אמר המומחה מחו"ל שהתייעצתם איתו? אם תבחרי שלא לענות- זה ממש בסדר).

חיזקי ואימצי!

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

אמילי 33

New member
היי שירה

הועדה מחר בבוקר וגם הפגישה עם עובדת סוציאלית. לגבי ההמשך עוד אין לי פרטים.
הפענוח מחו״ל היה דומה לזה של איכילוב וגם לדעתם הממצאים ממש לא תקינים ולא מבשרים טובות.
בשורה התחתונה 4 מומחים שונים אומרים שהמבנה לא תקין ו-3 מהם גם חושבים שיש סיכוי גבוה מאוד לפגיעה חמורה מאוד, ה-4 אומר שלא תקין אבל לא יודע לומר משמעות כרגע. לאחר דילמות רבות החלטנו להפסיק להתייעץ עם עוד מומחים, למרות שקיווינו כל כך שיגיע האחד שישנה לנו את ההחלטה.
למזלי יש לנו משפחות מאוד תומכות וזמינות, מחר בטח נדע יותר פרטים למה להיערך ואז יתחיל באמת החלק הקשה..
תודה רבה מכל הלב על כל התמיכה,
 

שירהד1

Member
מנהל
אוי...עושה רושם שעשיתם את המירב,

עשיתם את המירב והתייעצתם עם טובי המומחים.
כבת של נוירו-פסיכולוג וכמרפאה בעיסוק, אני יכולה לומר לך שלא נשמע לי הגיוני שיש פגיעה מבנית משמעותית במוח, בלי שתהיה פגיעה מוחית חמורה. וחמורה- זה כל מה שאפשר לתאר. נורא ואיום.

אני רוצה לחזק אותך. אני רוצה לחזק אותך ולומר לך שה"החלטה" היא אמנם טראגית, אך היא אמיצה והכי נכונה שיכולה להיות. בקבלת ההחלטה הזו אתם מונעים סבל מיותר. ובעיניי אין פה ממש החלטה. יש מציאות קשה שמכתיבה את הדברים.
זה לא נשמע לי ממצא "אפור". זה נשמע לי וודאי, ואני חושבת שכך כדאי שתתייחסו לזה.
אני שולחת כוחות, עם הרבה תנחומים- על עובר לא תקין, על העצב והכאב שהדבר מביא עימו ועל בחירה שלמעשה אינה בחירה של ממש, כי המציאות הקשה היא זו שהכתיבה פה את מהלך הדברים.


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

תותית148

New member
במידה ועוד ניתן לעשות משהו


במידה וזה עוד אפשרי,אנא גשו להתייעץ עם פרופ טלי שגיא,שהיא שם דבר בעניין,מבית חולים וולפסון.
 
אולי גם אפשר לחשוב

אבל אולי זו אופציה,שיהיה לכם יותר קל איתה.למסור לאימוץ או לאומנה....
וכמו שתותית הציעה,תנסו להתייעץ עם פרופ טלי שגיא,גם אני שמעתי שהיא מומחית בחסד.
 

שירהד1

Member
מנהל
היא כתבה שמרגישים שהתייעצו עם מספיק גורמים רפואיים-

בעיניי, ללדת ולמסור לאימוץ או לאומנה ילדה כה פגועה זו אפשרות רעה מאוד.
מסכנה הילדה. האם נועדה לחיי אומללות? זה מה שאנו רוצים למען ילדינו?
ואם לא תימצא משפחה שכזו? מה? את מכירה כל כך הרבה אנשים שרוצים לאמץ תינוקות פגועים? אני לא. ולצורך מה? לצורך מה להביא תינוקת כה פגועה לעולם?
אולי הגישה הזו היתה מתאימה לימים עברו, בהם הרפואה היתה הרבה פחות מתקדמת מאשר היום, ולא ידעו לגלות מומים בזמן ההריון.
אנחנו עושות את הבדיקות בהריון, כדי לוודא תקינות העובר. שוב- עד כמה שזה ניתן, כי הרי לא את כל הדברים ניתן לגלות בזמן ההריון.
אנחנו עושות את הבדיקות, ומקוות ומתפללות לעובר תקין ולהריון תקין שיסתיים בידיים מלאות. לצערי הרב, לא תמיד תפילותינו נענות.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
תשובה


אני כבר מספר ימים,קוראת כאן בפורום את ההודעות של אמילי,ומה שכו,כתבים לה.וכן,חשבתי להציע את האופציה של למסור לאומנה או לאימוץ,כי בסהכ,בעיני ובעיני עוד אנשים רבים,זו לא אופציה כזו גרועה,ובטח ובטח עדיפה על פני לידה שקטה.מכיון שאנחנו כולנו,אנשים שונים,הגיוני שאת שירה,תחשבי אחרת ממני,וכך כל אדם ואדם על פני הגלובוס.ההצעה שלי נובעת מכך,שאולי הם לא חשבו על האופציה הזו,ואולי זה יקל עליהם,כפרטים וכמשפחה.ולשאלתך,כן,אני בהחלט מכירה אנשים טובים שמאמצים ולוקחים לאומנה תינוקות כאלה.ישנו רופא אחד,לפי מה שאמילי מתארת,שגורס כי ישנה בעיה,אך הוא לא יודע עד כמה היא חמורה,וזה מבחינתי,שביב של תקווה.ולדעתי כן,אין בעיה עם להביא תינוקות פגועים לעולם.הם תינוקות כמו כל תינוק אחר,מבחינת הזכות לחיות.
 
למעלה