חוזרת שוב ושוב לחטט בפצע

חוזרת שוב ושוב לחטט בפצע

בשבועות האחרונים אני חוזרת יותר ויותר אל רגעים מסוימים באותו שבוע עכור בשנה שעברה. אל הרגע של שיחת הטלפון שבישרה, אל הרגע שישבתי על ספסל המתכת בהמתנה לאולטראונד אחרון, אל הרגע שבני החליק החוצה כמו בובת גומי קטנה ועדינה.
כן, יש לי כבר ילדת קשת. היא ישנה במיטה שלי, ואני רואה אותה ממקומי שליד שולחן הכתיבה. כן, היא ממלאה אותי אושר גדול.
אבל היא לא תחליף ולא ממלא מקום, ונוכחותה מעצימה את העדרו.
 
חיטוט בפצע

תרנגולת היקרה, בעיני החיטוט בפצע הוא טבעי, זו דרך של הנפש לעבד, לעכל, להשלים. לא מופתעת שהחיטוט מופיע דווקא אחרי בואה של ילדת הקשת, כי עד בואה כל האנרגיות הושקעו בה. טבעי ולא מפתיע, אבל בכל זאת מאד מאד מכאיב. שולחת לך חיבוק על הנפש המתייסרת, מאחלת לך ימים קלים יותר במציאת האיזון בין מה שישנו למה שאבד ואינו עוד.
 

שירהד1

Member
מנהל
עצוב לי לקרוא זאת


אמממ....אני קצת מתלבטת מה לכתוב לך.
לכן, אכתוב לך על עצמי בהקשר זה- (מזכירה לך, אם במקרה את לא זוכרת את סיפורי- 7 הפלות. מתוכן הרוב הפסקות דופק שבועות 7-9 ופעם אחת הפסקת הריון בשבוע 16 בגלל עובר עם טריזומיה 18)-

עברתי רק גרידות, ולא חוויתי לידה שקטה. העוברים שלי היו פגומים, כולל זה שבשבוע 16. מעולם לא יכולתי לקרוא לעובר "בני", כי הוא לא היה הבן שלי. הוא היה טעות של הטבע. התאבלתי קשות על ההריון ההוא, כמו על שאר ההפלות, אבל לא התאבלתי על העובר הספציפי ההוא, אלא על אובדן ההריון והתקווה לעובר תקין ולתינוק שיוולד בעקבות ההריון.
אני חושבת שהגישה הזו שלי סייעה לי וממשיכה לסייע לי, כי אני לא מרגישה שום העדר של כלום. מה יש לי להרגיש בהעדר של תינוק שהיה יכול להיוולד לאחר ההריון ההוא, ולמות תוך שנה, תוך הפיכת חיינו לגיהנום עלי אדמות?....

אולי בגלל שהמקרה שלך הוא של טריזומיה 21, את מרגישה אחרת.אולי בגלל שיש לך ילדה אחת ואת מרגישה צורך בעוד ילד/ה, זה מעצים את התחושות שלך. אולי אני מרגישה אחרת, בגלל שבאמת הגעתי למנוחה ולנחלה מבחינת הילודה.

גם לי יש רגעים קשים יותר, בעיקר בגלל שאני ממשיכה לעסוק בנושא בתוקף היותי מנהלת הפורומים. אני חייבת להתחבר אל עצמי בכל פעם, כדי להיות מסוגלת לענות לבנות פה. אבל אני לא מרגישה היעדר של אף אחד. מעיין מילאה אותי ואת ליבי, וממשיכה למלא אותי בכוחות בכל יום מחדש.

אני יכולה לספר לך על רגע קשה אחד, לדוגמא: שמעתי לפני שבועות אחדים בטלויזיה שיר של אורנה ומשה דץ שמדבר על נשיקות:) אחר כך מצאתי אותו באינטרנט, ונזכרתי, שזה היה אחד השירים שהשמיעו באחד מימי ההולדת של בני בגן הפרטי. הייתי אז תקופה קצרה לאחר ההפלה הרביעית, והשיר הזה גמר אותי בזמנו, ויצאתי באמצע המסיבה בבכי.
אז עכשיו שמעתי אותו שוב, הפעם עם מעיין בזרועותיי ובכיתי ובכיתי ובכיתי.
בכיתי, כי נזכרתי בתחושות הקשות שלי אז. ובכיתי גם משמחה, שמחה על כך שזכיתי.
אבל לא בכיתי על חוסר או על העדר של מישהו.

אני כותבת לך כל זאת, כדי שתביני שאפשר גם להרגיש אחרת.
כתבת שאת עוסקת בנושא בעיקר בשבועות האחרונים. יש לך השערה למה?
משהו בתאריך כלשהו הצית אצלך משהו? החגים שהיו? מחשבות על ילד נוסף?...יש לך חלילה רגשות אשמה על הפסקת ההריון ההיא?

אני פשוט מנסה להבין טוב יותר כדי לנסות ולסייע.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
יש לי קושי מסוים עם ההודעה שלך

בוודאי שאפשר להרגיש גם אחרת, אבל זה לא המקום של תרנגולת, זה המקום שלך. היא מחטטת ודואבת. את נזכרת וכואבת וחוזרת אל ההווה, נאחזת באי-ההעדר בעזרת גיוס צדדים שכלתניים. את ודרכך. היא ודרכה. אתן נשים שונות, עם רקע שונה, גישה אחרת, מערך תמיכה שונה והדרך בה אתן מתמודדות שונה. בעינייך החיטוט עצוב, בעיני הוא חלק מהמסע של תרנגולת, ואני לא משוכנעת שניתן למנוע אותו.
 

שירהד1

Member
מנהל
נכון, כל אחת ודרכה היא-

אני סיפרתי על עצמי. אני לא יודעת אם הגישה שלי מתאימה לתרנגולת או לא.
אני חושבת שכאשר מדובר בהריונות אשר סויימו בגלל עובר לא תקין, אפשר ואפילו די הכרח המציאות להשתמש גם בצד השכלתני, וזה מאוד מסייע בהתמודדות (אולי אפשר להשתמש בצד שכלתני גם כאשר הריונות סויימו בגלל סיבות אחרות. אני לא יודעת, כי לא חוויתי זאת). .
יכול להיות שהגישה שלי לא מתאימה לתרנגולת. הצגתי אותה בפניה, והיא יכולה להחליט מה מתאים לה ועוזר לה ומה לא.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
זה גם וגם וגם - גם לשירה וגם לאינאריות

תודה לכן על ההתייחסות. היה רגע קשה כזה שהייתי מוכרחה לפרוק. מסביבי אנשים לא מבינים איך לא פשוט שכחתי ממה שהיה עם הולדתה של ילדתי.
יש לי רגשות אשמה על הפסקת ההריון. אבל אני גם שלמה עם ההחלטה הרציונאלית שלא להביא לעולם ילד חולה. אני כן התייחסתי אליו כאל בני ולא כאל עובר, וכשאני מסתכלת על ילדתי וליבי מתמלא אושר עד גדותיו, על שפת הגדה יושב הוא ומזכיר לי שהיא פה, כי הוא לא.
זה כנראה גם חלק מהמסע, מסע ההסתגלות להורות, מסע ההתמודדות עם האובדן (צעד קדימה, צעד אחורה).
יכולה בהחלט להאשים את החגים, לא מעצם היותם חגיגיים - אלא בגלל התכנסויות משפחתיות נפיצות. חלק צפוי וחלק פחות... פשוט היו שיחות שלקחו אותי למקומות אפלים.
ותמיד יש את אלו שזורקים משפט והולכים, ואת נשארת עם המשפט הזה ונמסה מרוב כאב.
 

שירהד1

Member
מנהל
תודה על הפתיחות. זה ממש מרגש אותי-

טוב, לצערי לא אוכל "לשכנע" אותך לא להיות עם יסורי מצפון או רגשי חרטה, ולא אוכל "לשכנע" אותך לשנות את הגישה לגבי המונח "בני" לעומת "עובר פגוע". אלו הרגשות והתחושות שלך. אבל אני כן מציעה לך למצוא את הכוחות לעבור איזשהו תהליך טיפולי שיוכל לסייע לך בכל זאת- בדרך זו או אחרת.

האם את רוצה לספר ולתת דוגמא לגבי משפטים שאומרים לך והולכים ואת נשארת עם המשפט ונמסה מרוב כאב? נשמע נורא ואיום. אם את לא רוצה להיכנס לזה, אז לא. רק אם מתאים לך.

אני מרשה לעצמי לאחל לך שתעברי תהליכים ותגיעי יום אחד למצב שבו לא תרגישי אשמה על הפסקת ההריון.
נפלא היה לקרוא שביתך ממלאת אותך באושר עד גדותיו. מאחלת לך שיום אחד תוכלי להרגיש שהיא ממלאת אותך באושר, בלי תזכורת לכך שהיא פה בגלל שהוא לא פה...


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

שלינקה26

New member
שירה איזה מעודד זה שיש לך את בתך ! אני ממש זוכרת את התיאור

שלך "בזחילה על הגחון"
זה נותן לי תקווה שאולי גם אני אזכה
&nbsp
 
למעלה