עצובה ומבולבלת

[אמילי 33]

עצובה ומבולבלת

הריון שלישי (הראשון הסתיים בידיים מלאות ושמחה רבה, השני בהפסקת הריון בשבוע מאוחר עקב הידבקות העובר בcmv).
היה כל כך קשה להשיג את ההריון הזה כשנתיים טיפולים מאז הפסקת ההריון. ופתאום משום מקום בסקירה המורחבת ממצא משונה בקפלי המוח. נשלחנו לסקירה מכוונת ושם התבשרנו שזה לא נראה מעודד. אסימטריה בסולוקציה של אונות המוח בקו האמצע. יכול כנראה להצביע על כל מיני דברים לא ממש משמחים ונשלחנו להמשיך בירור בMRI.
אני כל כך בשוק! לא יודעת מה עושים? בהיסטריה מהמחשבה של הפסקת הריון ועוד בשבוע מתקדם. לא יודעת איך להעביר את הזמן עד שיחזרו אליי עם קביעת התור לMRI, לא יודעת איך להגיב לכל מי שסתם שואל לשלומי, כשאני כל כך לא בסדר.
כל השמחה התהפכה ברגע.
פשוט מרגישה אבודה, עצובה ובהיסטריה מההמשך

 

[מרעישה בשקט]

מותר לך לומר ששלומך לא כל כך טוב כרגע

חוסר הוודאות נוראי והוא מטלטל אותך בין שתי אפשרויות מנוגדות: המשך ההריון עד לסיום תקין ובמועד או הפסקת הריון יזומה בשבוע מתקדם.

באיזה שבוע את כרגע? מה הצפי לתור ל-MRI?
אני משערת שההריון הקודם הסתיים בלידה שקטה, כי לפי מה שאני יודעת ניתן לאתר הידבקות עובר ב-CMV רק בדיקור מי שפיר שמתבצע אחרי שבוע 22.
פעם ראשונה שאני שומעת על הממצא שהתגלה אצלכם, כך שאין לי הרבה תובנות בהקשר הזה.
אני כן יכולה להגיד שעם ממצא גנטי אפור (ממצא שאינו חד משמעי), לא לקחנו סיכון, ובצער רב הפסקנו שני הריונות.

עצובה ביחד איתך

 

[אמילי 33]

תודה על התגובה

אני בשבוע 24. את ההריון הקודם הפסקנו בתחילת שבוע 24 בגרידה באסף הרופא, אחרי תוצאות מי השפיר, אחרי שיצא שהעובר נדבק, אפילו שעוד לא ראו ממצאים פחדנו מהפסקת הריון בשבוע מאוחר יותר ומלידה שקטה והחלטנו שעדיף לא לקחת סיכון כיוון ובוודאות נדבק. והנה עכשיו אנחנו בדיוק איפה שפחדנו להיות פעם קודמת. כשאפילו הסיכוי שאכן יש בעיה חמורה גבוה בהרבה יותר מפעם קודמת וזה כל כך מתסכל.
לגבי התור לMRI אני ממתינה שיחזרו אליי מאיכילוב לקביעת התור.
לגבי הממצא שנמצא אצלנו אין באמת הרבה שידוע על זה, הפחד הוא שכנראה מצביע על בעיה חמורה שתתגלה/תתפתח בהמשך.
בהריון הקודם בגלל שידעתי על הCMV יחסית מהתחלה וידעתי על הסיכוי להפסקת הריון לא נתתי לעצמי גם להתחבר עד הסוף לעובר כלומר עם כל הקושי היתה איזו מוכנות נפשית. ועדיין זה היה כל כך קשה, עד היום לא ממש התגברתי על ההחלטה הקשה שעשינו. ועכשיו בהריון הזה הרשאתי לעצמי לחשוב על חופשת הלידה וממש להתחבר ועכשיו פתאום זה קרה.
עם איזה רופאים התייעצתם לגבי הממצא שהיה אצלכם?
באיזה שבועות הופסקו ההריונות?

 

[שירהד1]

לא פלא שאת עצובה ומבולבלת

המצב הזה של להיות בחוסר וודאות לגבי בריאות ההריון והעובר הוא מצב נפשי שמאוד קשה להתמודד איתו. ליבי איתך. עצוב לי מאוד עבורך על כך שאת נאלצת להתמודד עם מצב הביש הזה.
אני מנסה להבין טוב יותר בהיבט הרפואי-
1. באיזה שבוע מדויק את? אם את אחרי סקירת מערכות מורחבת, אז מדובר על שבוע 22 לכל הפחות. ספרי לנו יותר במדויק באיזה שלב ההריון.
2. היכן התבצעה הסקירה המכוונת ועל-ידי מי?
3. את יכולה להסביר יותר על הממצא המחשיד? מהי אסימטריה בסולוקציה של אונות המוח בקו האמצע? ניסיתי לחפש באינטרנט, אבל לא ממש הגעתי לתשובה ברורה.
4. מתי אמורה להיות הבדיקה של ה-MRI מוח? ומה זאת אומרת הם צריכים לחזור אלייך? זה נראה לי ממש דחוף העניין הזה. מה- ייתכן שהבדיקה תהיה נגיד רק עוד שבוע?!

לגבי הפן הנפשי-
השוק- מובן לחלוטין.
ההסטריה חלילה מהמחשבה על הפסקת הריון ועוד בשבוע מתקדם- ברורה לחלוטין.
מרגישה עצובה ואבודה- מאוד מוכר ומובן.
לא יודעת איך להגיב לכל מי שסתם שואל לשלומי- אני מתארת לעצמי שכבר רואים שאת בהריון, אז אם אכן המצב הוא כך, את בהחלט יכולה לומר שהמצב בימים אלו מאוד לא פשוט, כי יש ממצא מחשיד בעובר...זה אם את בוחרת לומר את האמת. אם את לא רוצה לדבר על זה- אפשר להנהן ולא ממש לענות, או לענות תשובה לא מחייבת של: "מקווים לטוב".
כל האופציות פתוחות, ולכל אחד את יכולה לענות לפי מה שאת רואה לנכון באותו הרגע.

עוד שאלה- בן כמה הבן שלך? (או הבת- לא כתבת...). אני שואלת זאת כי לפי הגיל, אני רוצה לנסות ולכוון אותך לגבי ההתמודדות בחזית הזו.

שולחת חיבוקי כוחות,

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[אמילי 33]

היי שירה

אני בשבוע 24. הממצא אותר בסקירה המורחבת ואז הפנו אותנו לפרופ׳ מלינגר לסקירה מכוונת. לגבי הממצא הוא לא ידע לומר לנו כרגע ממש מה זה אומר. חושב שזה מצביע על כל מיני דברים שאולי יתפתחו בעתיד. הוא ממש לא היה אופטימי, הוא רק ידע להגיד בוודאות שהממצא לא תקין ולכן הפנה להמשך בירור ב MRI.
שלחתי להם את ההפניה והם אמורים ליצור איתי קשר לתיאום התור, זו השיטה שהם עובדים. מעבר לזה לא ממש יודעת אילו בירורים נוספים לעשות כרגע, לא מצאתי על זה כמעט כלום באינטרנט וגם הרופא אמר שאין כמעט מקרים שמכיר שרואים רק את הממצא הזה בלי עוד מאפיינים של בעייה כלשהי.
בבית יש לי שתי בנות תאומות בנות 4 וחצי, שזה בערך הדבר היחיד שמשאיר אותי שפויה כרגע. הן כבר ממש מצפות לאחות שאמורה להתווסף למשפחה מדברות על זה כל הזמן. כמובן שמולן אנחנו משדרים עסקים כרגיל, עד שנדע בוודאות מה עושים/מה המשמעויות.

 

[שירהד1]

המשך תגובה-

ואו, נשמע שאכן אין ברירה וחייבים לעשות את ה-MRI כדי להבין יותר מהו הממצא ומה ההשלכות. יש לך את הטלפון שלהם? נשמע לי לא אנושי לשבת ולחכות לטלפון מהם.
האם וידאת הגעת ההפנייה? וידאת שמישהו שם מתייחס לדחיפות המצב?

האם עשית בדיקות נוספות בהריון? שקיפות עורפית? ניפטי? מי שפיר?...ומה היו התוצאות?

המצב עם הבנות מורכב, אבל באמת אי אפשר לומר להן כלום, עד שהדברים לא מתבהרים. מצד אחד- הן הדבר היחיד שמשאיר אותך שפויה (מוכר לי היטב...), ומצד שני- התפקוד בחיי היום יום בתוך הכאוס של החוסר וודאות מצריך המון המן כוחות נפש.

שמרי על עצמך ודווחי לנו אם יש התפתחויות כלשהן.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[איןאריותכאלה]

הלם

קשה מאד מאד. איזו דרך ארוכה עברתם - עד השגת ההריון - וכמובן הגילוי בשלב של הסקירה המאוחרת, שהיא כבר שלב מתקדם של ההריון. אני מצטערת כל כך על הימים הקשים של חוסר הוודאות, על הטלטלה הרגשית האיומה, על המחשבות המתרוצצות. מזמינה אותך בחום לכתוב לנו ככל שתרצי ושולחת לך חיבוק חם.

 

[אמילי 33]

תודה

מזל על הפורום הזה, לקח לי כמה ימים טובים עד שהצלחתי להביא את עצמי להיכנס אליו שוב. בהפסקת ההריון הקודמת הייתי מחוברת לפה די הרבה.
אבל חוץ מלכתוב פה, אני לא ממש מצליחה להביא את עצמי לדבר על זה אם אף אחד אחר (חוץ מבעלי). כרגע רק ההורים שלנו יודעים, לא מסוגלת אפילו לדבר על זה עם חברות שלי. פשוט בא לי שזה ייעלם איכשהו. שבאיזה פלא יגלו בסוף שיש ממצא אבל שהוא לא אומר כלום ותיוולד לנו תינוקת בריאה.

 

[איןאריותכאלה]

יש דברים שקשה מאד למצוא להם מילים

וגם כשמוצאים להם מילים- יש דברים שהם כל כך רגישים שתגובה לא מדוייקת של הצד השני רק מכאיבה נורא ולמעשה לא עוזרת בכלום. הסיטואציה כולה כואבת כל כך, והמאמץ לשמור על שפיות (ותפקוד) מול הבנות גוזל את מעט האנרגיות שנותרות. אני לגמרי מבינה למה לא מתחשק לך להתחיל לשבת עם חברה ולדון בסוגיה. מה יהיה לה לחדש לך?
נכון שיש חברות שיכולות לתת הרבה מאד אמפטיה ותמיכה, אבל מנסיוני, וגם מנסיונן של נשים נוספות בפורום, לפעמים המרחק בין מי שמצויה בתוך האובדן למי שמחוץ לו הוא גדול. אובדן הוא מפחיד, מאיים, סופי ומוחלט. החיים גמישים, ניתנים לשינוי, תזזיתיים. ולפעמים מי שמצוי בתנועה מתקשה להבין את מי שעומד במקום. מה גם שהרבה פעמים יש ציפיה מצד החברה ש'תתגברי כבר' (מה, את עוד בתוך זה? כבר עבר חודש / חודשיים / שנה / X זמן ???!!!) והרגשה ש'זה לא עד כדי כך נורא כי אפשר להיכנס להריון חדש ויהיה בסוף ילד'.
את, כבוגרת הפסקת הריןו מאוחרת אחת, וודאי חווית משהו מכל אלה על בשרך, ולכן, מן הסתם, לא ממהרת לשפוך את הלב, מה גם שאת עדיין לא יודעת בוודאות מה קורה. ועל אף חוסר האופטימיות של מלינגר עדיין לא קיבלת חוות דעת סופית - ועד אז - כנראה - עד אז עוד יש מידה של תקווה. אי אפשר בבת אחת להתאבל ולקוות, ידיעת-מה היא עדיין לא ידיעה.
אנחנו פה בשבילך. תמצאי פה הבנה, תמיכה, ליווי ומענה לכל רגש, מחשבה או שאלה.