פינת הביניים (בין אובדן להריון חדש)

פינת הביניים (בין אובדן להריון חדש)

בעקבות הפוסט של שלינקה שמתחרפנת, אני מקדישה את הפינה הפעם לא לשאלה האם כן או לא לנסות שוב - אלא לזמן הנסיונות שמתארך ונמתח, לתחושת חוסר האונים המלווה כל הופעת מחזור, לשעון שמתקתק ולא עוזר לאף אחת, להרגשה שאולי יש מה לעשות כדי להגדיל את הסיכויים, להתרוצצות בין רופאים שונים ואסכולות שונות כשכל אחד אומר משהו אחר לחלוטין, לתקווה שנוסקת ומתרסקת, ולחרדה העמוקה שמלווה את התהליך הזה - שאולי ההריון בכלל לא יגיע, ועד מתי אפשר עם הטלטלה החודשית הזו.
 
אני רוצה להביא זוית אחרת אם אפשר

ואם זה לא מתאים,אנא מחקו את ההודעה.
בין כל הפחדים שיש לי מההריון הבא,יש לי גם את הפחד מהצלחה.אני יודעת שזה נשמע מוזר,ואולי אפילו לא מתאים לכאן,ולכן הצעתי שתמחקו,אבל היום יום שלי עם הילדים לא קל.אני לבד איתם רוב הזמן,בסופי שבוע,גם קשה,כי רבים המון,הם לפעמים פשוט בלתי נסבלים כשהם יחד,וכשאני חושבת להכניס עוד תינוק קטן שדורש כל כך הרבה,פלוס עייפות שלי אחרי לידה,פלוס שאני כבר בת 38,ועוד לא התחלתי לנסות להרות,אני לא בטוחה אם זה לא רעיון טוב להשאר עם שניים.זהו פרקתי.
 
הכל לגיטימי, מה פתאום שנמחק את ההודעה שלך?!

את בסה"כ משתפת ברגשות שלך. אני מאד יכולה להבין איך את מפחדת מהצלחה, וגם איך השילוב של האובדנים מצד אחד ושל היומיום העמוס מהצד השני, והמסע הארוך של ההריון בתווך - גורמים לך להישאר בעמדת הביניים ולשקול את המשך צעדייך. ובהחלט יכול להיות שעבורך זה רעיון טוב להישאר עם שניים. רק את יכולה לדעת את התשובה.

פעם כתבתי בהקשר הזה שאין קו אחיד של סוף הילודה. כל אשה והקו שלה. כל אחת והשיקולים שלה והאיזונים הפנימיים והחיצוניים שלה. אחת לא תביא ילד אם אין לה X כסף בבנק, אחת לא תיכנס להריון אחרי גיל מסויים, אחת לא תצא למסע הזה לבדה. כל אחת ומערך שיקוליה הפרטי.
ויותר מזה - אני חושבת שהשאלה הזו של המשך הילודה פתוחה עד לרגע שבו היא נסגרת. יש נקודה מסויימת במהלך החיים שהיא סוף הילודה, אבל לדעתי לא יודעים אותה מראש. והיא לא תמיד כרוכה בהולדת ילד. היא פשוט פתוחה עד שהיא נסגרת,
מהבחינה הזו לכל הנשים שאני מכירה - גם נשים שלא חוו אובדנים - יש איזשהוא שלב בחיים שהוא מעין 'שלב ביניים' שבו הן מקימות את המשפחה ויוצאות ממעגל החיים במידה מסויימת עם ההריון ובמידה רבה יותר עם הלידה - וחוזרות אליו - ואח"כ שוב, ושאלת הילודה מצויה ברקע לאורך כל הזמן הזה.

יש לך עוד זמן להמשיך ולהרהר בהמשך הדרך הפרטית שלך. אני מניחה שבסופו של דבר תרגישי שלמה יותר עם אחת מכפות המאזנים וכך תקבלי את ההכרעה.
 
תודה רבה על התמיכה


ועל התשובה המאד חכמה ומורכבת שלך.את תמיד מדהימה אותי ביכולת שלך,לנתח את הדברים,ולומר את המילים הנכונות.
הייתי רוצה שבאמת אני זו שאקבל את ההחלטה,אם כן ללדת עוד ילד,או לא,ולא בגלל שהזמן החליט עבורי...
אני באמת באמת מתלבטת,בייחוד לאור זה שכתבתי,שיש לי רגעים עם הילדים,שאני ממש לא מבינה למה כדאי לי לנסות בכלל לעבור מסע כל כך קשה שוב.,יחד עם זאת,ישנם רגעים כל כך טובים ומרגשים,כמו אתמול למשל,שהבת שלי,כתבה לי ברכה ליום המשפחה,בתוך לב אדום שהיא יצרה,וכתבה בו,אמא,תודה שילדת אותי.אני אוהבת אותך.אלה בדיוק הרגעים שגורמים לי כן לצאת מסע הזה.אני מנסה מאד לתפוס פרספקטיבה שלמה של המצב,להסתכל ממרום השנים,נגיד,אם הייתי עכשיו בת שמונים,אם הייתי מצטערת שלא ניסיתי ללדת עוד ילד,ומצד שני,יודעת שהחיים מורכבים מסכום החלקים,כלומר,עד גיל שמונים,אצטרך לעבור המון קשיים כאמא,וגם המון רגעים שמחים בתקוה.אז מה מכריע את הכף?באמת שעוד לא החלטתי:(לפעמים קשה להחליט כשהחיים הם לא שחור ולבן,אלא אסופה של צבעים,וגוונים,וריחות,ורוחות,ומערבולות,וחום וקור,וגם מזג אויר נעים.
 

שירהד1

Member
מנהל
לאורהגנוז- להיות אמא ואבא-

להיות אמא ואבא זו הקריירה הכי הכי הכי- מכל הבחינות-
קשה
מפרכת
אין רגע מנוחה
מעייפת
לא מקבלים עליה תמורה כספית
אין סוף הוצאות כספיות
מצריכה אין סוף משאבים- של סבלנות, סובלנות, כוחות, אנרגיה, וכסף- כבר אמרתי?
מאתגרת
דורשת יצירתיות, פתרון בעיות, חשיבה, אסרטיביות
דורשת נתינה אין סופית

וגם-
מדהימה
נפלאה
מרגשת
מהנה
מיוחדת במינה
אין מילים לתאר אותה- את האהבה הזו כלפי הילדים.
מרוממת נפש
מגדילה- אותנו ההורים- מכל הבחינות
מלאה בנתינה, אהבה, חום וגאווה

והתמורה?- ואו! התמורה- אם עושים זאת נכון, התמורה היא עצומת מימדים, מעצימה וממלאת את הלב עד כדי שהוא עומד להתפוצץ מרוב אהבה וגאווה.

ועוד ועוד ועוד- יכולתי להמשיך ולכתוב עוד מילים ועוד תיאורים....

והכי חשוב- להיות הורים זו זכות, ולא חובה. כל החלטה היא לגיטימית.

לגבי ההתנהלות בבית, המריבות בין הילדים וכל מה שתיארת- ממליצה לך לפנות להדרכת הורים, כדי לקבל את הכלים הדרושים על-מנת שתוכלי להינות יותר מחווית ההורות ועל-מנת שהאוירה בבית תהיה נעימה יותר. אני חושבת שבשלב כלשהו, כל הורה (אמא ואבא גם יחד) זקוקים להכוונה כזו או אחרת, וכדאי לנצל את הידע הרב שיש לאנשי המקצוע בתחום.

ממני,
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
תודה שירה המקסימה


כבר קיבלנו הדרכת הורים,ואולי זו פשוט אני....שמתקשה להכיל את כל האי סדר בבית,כל יום,לוקח לי לסדר המון זמן.ניירות על הרצפה,פירורים,ספרים מפוזרים,פלסטלינה ועוד ועוד...הם כן אוספים אחריהם,אבל זה לא נראה כך.ובאמת שאני לא חולת נקיון...וגם ההקנטות של הגדולה כלפי הקטנה,כל מה שניסינו,לא עוזר.והיינו אצל 3 מדריכות הורים שונות...אני יודעת שזה כך בהמון בתים,ואני גם יודעת שזו תקופה שתעבור,וכשהם יהיו גדולים,יהיה עוד יותר כיף,ונתגאה בהם כל כך,כמו גם היום.פשוט אני באמת חושבת לפעמים על עוד תינוק שנכנס לסיטואציה הזו...לא יודעת איך למצוא לזה זמן או כוח,יחד עם זאת,כך חשבתי גם עם השתיים הגדולות,ובסוף הכל מתאזן.
 

שירהד1

Member
מנהל
המשך תגובה לאורהגנוז-

אני דווקא כן חולת ניקיון, ויש לי 3 ילדים, 2 חתולים ולא מעט ילדים שמגיעים אליי לקליניקה שנמצאת בבית...אז את יכולה לתאר לעצמך כמה זמן ביום אני מקדישה לסידור, ארגון וניקיון. הרבה.
משום שאני עובדת בקליניקה בבית, אני חייבת שיהיה פה נקי ומסודר. כאשר נכנסים אליי הביתה, רואים את המטבח והסלון, ויש את חדר הקליניקה שנמצא בכניסה.
אי אפשר שהורים של מטופלים שלי יבואו ויהיה בלאגן או לכלוך.
מעבר לזה, אני עצמי אוהבת שנקי ומסודר ומאורגן. המוח לי בנוי ככה. לא יכולה לעבוד ולחיות בבלאגן או כאשר יש כתמים על הרצפה. לא יכולה.

לגבי הדרכת ההורים- או שמדריכות ההורים שהגעתן אליהן לא היו מספיק מקצועיות, או שהן כן היו מקצועיות, אבל שאתם לא מיישמים את מה שלמדתם שם.
יש לי המון טיפים על נושא הארגון בבית, כיצד לעשות זאת באופן יעיל, כיצד לעודד את הילדים לקחת חלק פעיל בנושא זה וכן הלאה, אבל על זה אכתוב לך כבר בפרטי.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
מה מכריע את הכף?

אני חושבת שכפי שכל אחת מציבה גבול שונה לילודה, כך גם כל אחת מקבלת החלטות באופן שונה. את שואלת: איך אפשר להכריע אם את מצויה באמצע? מצד אחד הלב והברכה, מצד שני הריבים והמתחים והעומס היומיומי. התשובה היא שכרגע אי אפשר להכריע - את לא יכולה להכריע - את באמת מצויה בעמדת הביניים. עם הזמן דברים יתבהרו עבורך ותדעי מה נכון לך.

הורות היא מאד מתגמלת מצד אחד אבל היא גם עבודה קשה מאד מהצד השני. פה בתפוז יש 5 פורומים של הורים (שאני מכירה, ואחד מהם אני גם מנהלת) ויש עוד המון סוגי קבוצות תמיכה / הדרכות הורים / אנשי מקצוע משלל סוגים - שעוזרים לנו בעבודה הקשה הזו, שאין לה ספר חוקים מוגדר, ואין רק דרך אחת 'נכונה ' למלא אותה. כמספר בני האדם כך מספר סגנונות ההורות.

מהיכרותי את עולם הפריון גיל 38 ממש לא חייב להיות סוף הילודה עבורך. יש לך זמן. חיי את חייך, טפלי בעצמך, ומדי פעם תמשיכי להרהר בסוגיה הפתוחה של המשך הילודה. התשובות יבואו אלייך. אין אקדח מוצמד לרקתך המחייב אותך לקבל החלטה דווקא עכשיו. קחי את הזמן.

בעיני, אגב, יציאה למסע הזה שוב, אחרי האובדנים ותוך ידיעתם, מצריכה אומץ גדול יותר ומבנה נפשי חסון יותר מאשר בלעדיהם, ולכן אני חושבת שבשביל להמר שוב תצטרכי מאד מאד לרצות את הילד השלישי, לרצות ברמה שזה בוער בך. אם לא יבער בך הילד הנוסף אני משערת שתוכלי להשלים עם השניים שישנם ולשמוח בהם ובמשפחתך כמו שהיא.

והערה חשובה לסיום - פה בפורום המשך הילודה נתפסת כפסגת האושר. מי שזוכה למכסת הילדים שתכננה זוכה באושר הגדול. אבל כמובן שלא כל יולדת הופכת לאשה מאושרת באופן אוטומטי.
לא כל הקשיים האחרים בחיים נמחקים ונמוגים אם מושג הריון וילד בסופו, וההתמודדות הכללית תמיד נמשכת - עם שני ילדים או עם שלושה.
כאן אנחנו מתמקדות באספקט של הילודה בלבד, אבל החיים מורכבים מעוד רבדים ותינוק חדש כמובן מוסיף גם קושי, לא רק אושר, ובהחלט מותר להגיד את זה ולחשוב על זה ולקחת את זה בחשבון.
 
תודה רבה.חכמה שכמוך


רק שתדעו,שאני מתפללת כל יום שישי,כאשר אני מדליקה נרות,עבור בנות הפורום הזה.שיזכו לקבל את מה שהן רוצות,ושהכל יקרה לטובה.באמת שאני אוהבת כל אחת מכן,גם אם אנחנו לא מכירות.
 
מזדהה מאוד. ביום שישי קיבלנו אבחון לילד הרביעי

על לקות שפתית שדורשת המון טיפול, שיבוץ לגן שפה וכו', משהו באמת לא נורא ובר טיפול, אבל המון טיפול וסכומי כסף מטורפים, וישר חשבתי - אולי נוותר על לנסות עוד הריון אם זה מה שמצפה לנו, אבל מייד באה המחשבה שאם הייתי עכשיו עם תינוקת בת שלושה חודשים - אז פשוט זה היה המצב והיינו מסתדרים איכשהו - וגם עם עוד הריון כנראה נסתדר. אז שום דבר לא מוריד אותי מהעניין, כנראה, למרות שאף אחד לא מבטיח לי כלום על כלום, ולמרות שאם באמת יהיה ילד נוסף, העומס יהיה עוד יותר גדול משחשבתי. וכנראה זה האיתות הטוב ביותר שאני עוד לא סיימתי, לפחות לא עד כמה שזה תלוי בי. לכן אני מאוד מסכימה עם אריות שאומרת שכאשר תרצי מכל ליבך את תדעי - אי אפשר לטעות בזה. אפשר להתלבט, ולדעתי אפשר גם לעולם לא להחליט מול עצמך. ועדיין כשיודעים אז יודעים. במחשבה לאחור, אני עד חדר לידה בערך המשכתי להתלבט על ילד חמישי... באופן אבסורדי רק כשאמרו לי שאין דופק, קלטתי כמה רציתי את הילדה הזאת. כי עמוק בתוך הלב - יודעים. אני מבינה אותך מאוד ומאחלת לך שכל מה שתרצי יבוא בזמנו, ויבוא בשלום
 


מאחלת לך ולכולן כאן,את אותו הדבר.הנה היום למשל,ואתמול,וכל החודש האחרון,אני לבד עם הילדים.בעלי עובד המון,וגם בחו"ל,וכשחוזר לארץ,חייב לעשות השלמות רבות בעבודה,ואני עם הילדים.ואני שואלת את עצמי,איך בדיוק היה לי כוח לעוד אחד,ואו לשאת הריון,או אחרי לידה,עם כל הקושי,והעייפות.איך???והילדים שיהיו בריאים,לפעמים ככ רבים,ומעצבנים אחד את השני,וכתוצאה מכך אותי.לא נראה לי שזה מתאים בהריון,או עם תינוק.מצד שני,אני רואה תינוקות בעגלה,ואני אומרת לעצמי,יהיה בסדר,את תסתדרי,זו ההזדמנות האחרונה שלך....טוב שיש לי עוד כמה חודשים להחליט,אחרי שנעבור דירה.בכל מקרה,התחלתי גם לדבר עם הילדים,שמאד רוצים עוד ילד למשפחה,שהם חייבים לעשות מאמץ להפחית מריבות,כי אם נרצה עוד תינוק,אני רוצה שיהיה לנו בית נעים ורגוע.כמובן גם בלי תינוק חדש,אבל בעיקר עם.אז אני רואה השתדלות מצידם.
 
למעלה