עד כה קראתי אבל מרגישה צורך לשתף

עד כה קראתי אבל מרגישה צורך לשתף

אז מאיפה להתחיל... זה סיפור ארוך (לצערי)
מנסים ברוטו כבר 3 שנים.
הריון ראשון ביוכימי - נגמר מהר (הצלחנו אחרי 10 חודשים באופן טבעי לאחר שהתחלנו עם מקלות ביוץ, בניסיון הראשון עם מקלות ביוץ הצלחנו - מאוד ממליצה דווקא לעומת חוות דעת של רופאים)
הריון שני שהגיע מהר אחרי הראשון - רק הפרש של מחזור אחד... אולטראסאונד ראשון - הרופאה לא מבינה מה היא רואה בכלל...ולא ציינתי עדיין אבל יש הפרשות חומות כל הזמן... חשד להריון חוץ רחמי - מיון - במיון רואים משהו ברחם ונותנים לזה עוד שבוע כי אולי זה הריון צעיר... שבוע אחרי חוזרים לרופאה אחרי שבוע לחוץ במיוחד וקשיי נשימה קלים - חשד להריון מולארי - מיון - אשפוז מיידי - גרידה - חולשה ואשפוז לעוד יום (כל זה 4 ימים לפני יום הולדת 28 שלי... כיף). אחרי כמה שבועות מקבלים את התוצאות וזה אכן היה הריון מולארי מלא - למי שלא מכירה (מאחלת שלא תכירו לעולם) - אחרי הריון מולארי שבעצם לא מתפתח עובר אלא רק תאי שילייה - צריך להימנע מהריון במשך שנה!! (שכנענו את הרופא להקטין את הזמן הזה ל-8 חודשים)
מאז ההריון המולארי עברנו שמונה חודשים עם גלולות למניעת הריון (לגמרי סוריאליסטי לאור העובדה שאנחנו כל כך כמהים להריון המיוחל), לאחר מכן עוד כמה חודשים של נסיונות טבעיים שלא צלחו (כמובן עם מקלות ביוץ מאחר ואלו עזרו לנו מאוד בפעמיים הראשונות).
התחלנו בירורים - יועץ גנטי, בדיקות קרישיות תקינות, הרכב הורמונלי, צילום רחם, בדיקות זרע והכל תקין!
אבל מה... מחזור יחסית חלש מאז הגרידה של ההריון המולארי - תמיד ציינתי זאת לרופאה ולכן גם שלחה לצילום רחם אבל יצא תקין (בערך - כי לקח המון זמן לצד ימין להתמלא והייתי בכאבי תופת...).
אחרי הזרעה אחת על בסיס ביוץ טבעי הרופאה שלי היתה בחו״ל וניצלתי את ההזדמנות להחליף רופאה למנהלת מרכז הפריון - ההחלטה הטובה ביותר עד כה.
היא שלחה אותנו להיסטרוסטוקופיה אבחנתית שאכן איבחנו הידבקויות ברחם בצד ימין (כנראה תוצאה של הגרידה). מכאן - היסטרוסטוקופיה ניתוחית ואז עוד אחת אבחנתית והכל תקין! סוף סוף! אחר כך ניסינו 4 חודשים לבד וכשלא הצלחנו התחלנו הזרעות עם זריקות הורמונים.
הזרעה ראשונה לא צלחה - אכזבה ענקית - אם הכל תקין - למה לוקח כל כך הרבה זמן?!?!
הזרעה שניה - השקענו וגם קיימנו יחסים באותו ערב, שבועיים אחרי - בדיקה ביתית חיובית - דמעות של אושר (כבר שנתיים לא ראינו בדיקה חיובית!!).
אולטראסאונד ראשון - 4 שבועות אחרי ההזרעה - לא רואים דופק עדיין - עובר קטן מאוד אבל יש שק שנראה תקין, חלמון תקין ועובר!!! (זה מרגש עבורנו כי פעם קודמת לא ראו כלום!! ומאוד פחדתי מהריון מולארי נוסף) - יש קצת הפרשה חומה - נותנים חיזוק לתמיכה וזריקת פרוגרסטרון וחוזרים אחרי שבוע - העובר גדל קצת אבל עדיין מאוד קטן ואולי רואים דופק - כלומר - האבחנה היא דופק בספק. החרדה לא יורדת וצריך למשוך עוד שבוע! (איך? לא ברור אבל גם השבוע הזה עובר לו....).
שבוע אחרי - יום לפני יום הולדת 30! מתפללים למתנה שתאפשר לנו לחגוג כמו שצריך.. ומקבלים אותה!! יש דופק! הרופאים ישר ראו את הדופק של העוברון הקטן שלנו - איזו הקלה - איזו שמחה - חוגגים יום הולדת הכי שמח בחיים שלנו.
שלושה ימים אחרי - הפרשה חומה.... אמרתי שאני חייבת להיות רגועה אז קפצתי למרכז לבריאות האישה ועשינו בדיקה.
מכאן כבר הסוף די ברור כי אחרת לא הייתי משתפת כאן (כל כך חיכיתי לשתף בסיפור ההצלחה שלי כדי לתת תקווה לאחרות שהיה להן מסע לא קל של מולה או הידבקויות... אבל לצערי לא הפעם).
לא היה דופק. הייתי לבד כי בעלי היה בדרום באותו היום. ההורים הגיעו להיות איתי עד שהוא חזר.
בכיתי יומיים... חזרנו לעוד בדיקה אצל הרופאה שלנו כדי לוודא שלא היתה טעות ואכן אין טעות. עצוב, כל כך עצוב. וגם כעס! כמה חוסר מזל וצירופי מקרים סטטיסטיים אפשר?!?! (למי שתוהה - אין קשר בין המקרים...).
אז זהו, אתמול היינו במיון נשים, ציטוטק, כאבים, דימום.
היום קמים ליום חדש, אופטימי, מקווים שהכל יצא ולא נצטרך עוד פעולות משלימות.
מחכים לנסיון הבא.
ורוצים להתחיל ביחד עם הניסיון הבא גם דיקור שאולי יעזור לגוף שלי לתת תמיכה טובה יותר לעובר הבא. (אם יש המלצות - אשמח לשמוע - אני בכללית)
תודה על ההקשבה ובהצלחה לכולנו.
 
קשה

לכמוה למשהו לאורך כל כך הרבה זמן. לבי איתך על הדרך הארוכה והפתלתלה שעוברת עלייך (ועליכם). קשה לנסות לאורך זמן. קשה ליפול בצד הרע של הסטטיסטיקה. קשה יותר ליפול בו פעמיים. שולחת לך חיבוק גדול ומזמינה אותך לבוא אלינו ככל שתרצי, לשתף בכל מה שכואב, קשה, מורכב. אנחנו תמיד פה בשבילך. אני חושבת שדיקור יכול לעשות לך טוב, גם כשלעצמו, ובפרט כי הוא מהווה מרחב טיפולי אינטימי ואני חושבת שטוב שתטפלי בעצמך.
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדני ההריון


את צודקת בזה שאת כועסת ומרגישה תחושה של חוסר צדק וחוסר אונים- כמה חוסר מזל וצירופי מקרים סטטיסטיים אפשר?! צודקת.
אני, כמוך, מקווה שהציטוטק יעשה את עבודתו, ומהר. את כמובן צריכה להיות במעקבים רפואיים כדי לוודא זאת.

חייבת לומר שמקריאה של הדברים, היה לי הרושם שמיהרו איתך בכל הנוגע לטיפולים. אני לא מומחית בנושא של פוריות, אבל כתבת, לדוגמא, שהתחילו הזרעות+הורמונים אחרי 4 חודשי ניסיון. למה כבר המליצו על הזרעות+הורמונים? ההריון הראשון אמנם הושג לאחר 10 חודשים, אבל עדיין זה נחשב משהו שהוא בסטטיסטיקה הנורמאטיבית להשגת הריון. אולי יש עוד דברים שקשורים לנושא הפוריות, שבחרת לא לפרט פה. וזה בסדר גמור.
האם את משוכנעת בצורך בטיפולים? אני שואלת זאת לא כדי לערער את בטחונך ברופאים/ות, אלא כדי שתבדקי עם עצמך ועם הרופאים/ות מה ההמלצה הטובה והנכונה ביותר מבחינה רפואית.

לגבי הדיקור- כמו שכתבתי פה לא מזמן למישהי- אני חושבת שאת צריכה לעשות מה שמדבר אלייך ומה שאת חושבת שנכון עבורך. לפי כל התיאור שנתת, הבעיה לא היתה שהגוף שלך לא נתן תמיכה טובה לעובר, אלא שהיה המון ביש מזל בהיווצרות ההריון ו/או בעוברים. אם המצב ההורמונאלי שלך תקין, אז אין צורך להוסיף משהו נוסף לצורך תמיכה חיצונית כמו דיקור או כל דבר אחר. זה לפי האני מאמין שלי. יש כאלו שמאוד מאמינות בדיקור, ומשוכנעות שזה מה שעזר להן להיקלט או "להחזיק" הריון. אני לא באה להתווכח עם תחושות של אנשים. כל אחת צריכה לעשות מה שמרגיש לה טוב עבור עצמה.
אם את מרגישה שדיקור יסייע לך- לנפש ו/או לגוף, להתמודד עם הריון נוסף, אז לכי על זה.

מקווה מאוד עבורך, שההריון הבא יביא עימו את הנס המיוחל, ויסתיים בידיים מלאות ובאושר גדול.

שולחת חיבוקי נחמה עם הרבה כוחות ואופטימיות להמשך

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

shira3121

New member
איזה דרך קשה את עוברת ((()))

מקווה כל כך שסיימת את חלקך במזל הרע ושההריון הבא יגיע מהר ויסתיים בידים מלאות
 

קטי12345

New member
קודם כל חיבוק גדול


נורא קשה לדמיין בכלל את כל מה שעבר ועובר עלייך. זו חוויה מאד קשה וכואבת ופשוט צריך לפרוק את זה מהגוף, להוציא, לבכות אם רוצים, לכתוב פה לנו הנשים שנבין אותך הכי טוב כי כולנו באותה הסירה בצורה כזאת או אחרת. אחרי שהצער מתפרק לאט לאט ויוצא מגופינו והנשמה מרגישה מעט הקלה, זה הזמן להגיד לעצמך שמפה את בוחרת להתחזק. וכל אחת עושה זאת בדרכה שלה. אם את מאמינה שהדיקור יעשה לך טוב אז עשי זאת מבלי לחשוב פעמיים. תגיעי לטיפול ותגידי לעצמך בכל פעם שהינה עכשיו את עוזרת לעצמך להתחזק.
מנסיון אישי ,מאד חיובי , יכולה רק להמליץ לך על טיפולים ברפואה משלימה. הם בסופו של דבר טיפולים לא פולשניים, טבעיים וכל מטרתם היא לחזק את הגוף והנפש.
לפעמים קשה לנו להבין מדוע אנחנו עוברים בדרך כה מורכבת וכואבת. פי כמה וכמה זה קשה כשאנחנו בתוך הצער והיגון. אז אל תחשבי על סטיסטיקות או ביש מזל. תכווני את עצמך מהיום למקום חיובי, למחשבה חיובית וטובה. זה נורא קשה אבל אפשרי.
אני מאחלת לך להתחזק במהירות. שולחת לך שוב חיבוק גדול
 
מעדכנת

היי לכולן.
קודם כל אני רוצה לעדכן שאני אחרי! וזו הקלה... תחושה של התחלה חדשה שתגיע בקרוב.
חשוב לי אגב לציין כמה דברים:
1. לגבי מי שמתלבטת לגבי הדרך - יכולה רק להעיד מהניסיון שלי ואני בטוחה שזה מאוד אינדיבידואלי אך בכל זאת חשוב לשמוע. בפעם הקודמת עברתי גרידה (חירום) בגלל המולה. הגרידה היתה בסדר גמור - התעוררתי אחרי בלי יותר מדי כאבים וכמעט בלי דימום - בעיקר עם תחושת חוסר נוחות בשל הקטטר ובכיתי מההתעוררות וההלם שאחרי ההרדמה. עבורי הטראומה האמיתית אחרי הגרידה היתה שנה וחצי אחרי כשגילו את ההידבקויות.
הפעם בחרנו בציטוטק ואני חייבת להגיד שמעט חששתי לאור סיפורי הזוועה שקראתי פה. לי היתה חוויה ״טובה״ עד כמה שניתן. היו כאבים אבל ברגע שלקחתי אופטלגין הם ממש עברו... אז לקחתי 3 אופטלגין סה״כ ביום של הציטוטק ובוקר אחרי כבר הכל עבר לגמרי. לגבי הדימום - התחיל כשעה וחצי אחרי מתן הכדורים (כחצי שעה אחרי שהתחילו הכאבים) ואני די בטוחה שתוך חצי שעה השק יצא. שכבתי על הספה כל היום פרט לכל שעה-שעתיים שישבתי בשירותים ונתתי לגוף להוציא כל מה שצריך. (בעמידה הדימום אכן היה חזק מאוד ולכן העדפתי לשכב). יום אחרי הדימום כבר היה כמו מחזור רגיל פרט למעט קרישי דם שיצאו מדי פעם בשירותים.
היום בביקורת - הכל תקין! (יומיים אחרי). צריכה לחזור לביקורת אחרי המחזור אבל לפני זה מתחילה ביקורת של בטא ואולטראסאונד אצל הרופאת פריון המדהימה שלי.
לאור ההידבקויות בביה״ח המליצו על היסטרו אבחנתית נוספת כדי לוודא שהכל תקין ואני נוטה ללכת עם ההמלצה (אפילו שהרופאה שלי אמרה שלא חובה ואפשר לדעת לפי מדדים אחרים כמו כמות דימום במחזור הבא אבל לאור הנסיון שלי אני חושבת שעדיף לי ללכת על בטוח).

2. לגבי ההערה בנושא הפוריות - ציינתי הכל אך הספירה של ה-4 חודשים היתה מסיום נושא ההיסטרו והניתוח להפרדת ההידבקויות. בפועל זה הטיפולים החלו כשנה לאחר החזרה לניסיונות פעילים לאחר תקופת הצינון של ההריון המולארי. כך שאנחנו לא מרגישים שמיהרנו ואנחנו מרגישים שלאחר הרבה זמן (3 שנים מאז תחילת הניסיונות שלנו וההחלטה להרות) - אנחנו בידיים טובות ואופטימיים לגבי הסיכוי שלנו להיכנס שוב להריון (תקין אמן!!!!).
 

שירהד1

Member
מנהל
כשם המשתמש שלך- כך את- אופטימית


אני איתך, באופטימיות ובהסתכלות לעתיד מתוך תקווה לטוב.
שנדע עדכונים טובים ממך בעתיד,
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
למעלה