איך מספרים ומתמודדים...?

[Grinitch]

איך מספרים ומתמודדים...?

חייבת לשתף קצת מהיהורי הימים האחרונים...
אני מספר ימים לפני הלידה שנקבעה ומנסה לא לחשוב כלל על התהליך שאני הולכת לעבור... מנסה להעביר את הזמן ומודה לאלוהים שיש לי ילד מדהים בבית שמצליח להוציא אותי מהמקום הנמוך כל ערב מחדש...
אחת ההתמודדויות שלי עכשיו היא איך לספר? מתי לספר? מצד אחד אני בנאדם שמשתף, מצד שני לא בא לי לשתף אף אחד.. בעבודה חוץ ממספר מצומצם של אנשים אף אחד לא יודע מה קורה איתי... פשוט נעלמתי.. ואני גם לא יודעת כיצד לחזור...
במשפחה המורחבת אף אחד לא יודע חוץ מההורים..

התמודדות הזו קשה בפני עצמה! הרחמים של כולם והכעס שנצבר... הכל פשוט קשה, כמו מפולת שלגים...

 

[שירהד1]

ואו, שאלה קשה!

כרגיל, אין תשובה אחת. כל אחת ומה שנכון עבורה.
אני טיפוס שכן משתף וכן מספר לסביבה הקרובה. לא סובלת סודות, לא חושבת שזה דבר בריא. ואין לי בכלל בעיה עם רחמים של אנשים כלפיי. רחמים לרוב מביאים עימם אמפטיה, וזה דבר מאוד חשוב תמיד בחיים, ובעיקר ברגעים קשים.

לגבי המשפחה- אם יש לך אחים ו/או אחיות, הם בוודאי יודעים על ההריון, לא? אז מן הסתם רצוי לשתף אותם כעת. את יכולה לעשות זאת בעצמך, או לבקש מאחד מהורייך לעשות זאת (כתבת שרק הורייך יודעים מה קרה).

לגבי העבודה- אין לי נסיון בזה, כי אני עצמאית ולא עובדת במשרד או במקום גדול כלשהו. כתבת שמספר מצומצם של אנשים יודע מה קורה איתך, וזה נראה לי מספיק בשלב זה. אני לא יודעת מה אופי העבודה שלך, אם יש לך לקוחות קבועים, ופתאום נעלמת להם והם לא מבינים היכן את- אפשר לשלוח הודעה כללית במייל, לדוגמא, ולכתוב שאת תעדרי מהעבודה לזמן קצר בגלל מצב רפואי/אישי, או רק לכתוב עד מתי תעדרי.

כתבת על כעס. האם את מתכוונת כעס כללי על המצב המחורבן, או כעס על אדם ספציפי?

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[shira3121]

אני נתתי לאנשים אחרים לספר לכולם

אחותי סיפרה לכל המשפחה, חברה סיפרה במעבדה ובמסדרון ולשאר האנשים סיפרתי לאט לאט. אני העדפתי גם להעביר הוראה שאף אחד לא יגיד כלום על זה וכשחזרתי אחרי שבועיים אנשים אכן דיברו איתי כאילו ההריון מעולם לא היה.

 

[שירהד1]

מגיבה גם בהמשך לדבריה של shira3121-

לגבי ההוראה שהעברת הלאה שאף אחד לא יגיד כלום- טוב שידעת מה מתאים לך וטוב שאנשים כיבדו את רצונך.

חשוב שכל אחת תחשוב מה מתאים לה. לדוגמא: יש בנות שמאוד נעלבות מזה שהן חוזרות לעבודה ואף אחת ואף אחד לא מתייחס להריון, אפילו לא משפט של: "הצטערתי לשמוע". יש לי חברה שעברה אובדן הריון בשבוע 19 (הפסקת דופק) ועשה לה מאוד טוב זה שפנו אליה כאשר חזרה לעבודה ודיברו איתה והביעו השתתפות בצערה.
לאחת אחרת זה היה עושה רע, כי לא רוצה לדבר על דברים אישיים וכואבים ולא רוצה מבטים ורק רוצה שיתייחסו אליה רגיל. עבור אחרת- ההתייחסות הרגילה הזו עלולה להיות מכעיסה ומעליבה, והיא חושבת: "מה זה? למה אף אחד לא פונה אליי? למה אף אחד לא מתייחס למה שקרה לי?! למה לאף אחד לא אכפת?".

ומה המסקנה- שכל אחת צריכה לחשוב מה מתאים לה גם בהקשר זה, וצריכה לכוון את הסביבה לדברים ולאופן התנהלות שיעזורו לה.
בחירה של אשת קשר בהקשר של העבודה או המשפחה שתעביר את המסרים נשמע לי רעיון מעולה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[shira3121]

אכן טוב להנחות איזו תגובה אני רוצה לקבל

למרות שעדיין לא כולם ממלאים הוראות. הייתה מישהי אחת שראיתי שהיא ממש גייסה כוחות ואז ניגשה אלי להגיד שהיא משתפת בצערי וזה היה לי כל כך מביך ועקום , מכירה בהחלט את זה שהרבה נשים שנעלמות מזה שלא אומרים להן כלום

 

[מרעישה בשקט]

מאוד קשה

לא ציינת בן כמה הילד ואם (ומה) הוא יודע על המצב.
בכל מקרה אני ממליצה ליידע את הצוות במסגרת שבה הוא נמצא. לא חייבים לספר הכל, אבל כדאי לציין שקורים דברים בבית, על מנת שהצוות יידע לתת מענה להתנהגות שעשויה להשתנות.
קחי בחשבון שאשפוז של לידה שקטה עשוי לארוך כמה ימים. חשוב להיערך בהתאם מבחינת הילד ולהסביר את ההיעדרות שלך באופן שמתאים לגילו.
האשפוז של הלידה השקטה שלי ארך 72 שעות ובעלי ואמא שלי היו איתי לסירוגין. הבת שלי היתה בת שנה ו-9 חודשים. אני לא זוכרת מה אמרנו לה, אבל אני זוכרת שהיא כעסה עליי כשראתה שחזרתי (בעלי חשב שזה יהיה נחמד להפתיע אותה, ולא הכין אותה לכך שאני בבית

).

כמו שירה, גם אני מהדוגלות בשיתוף. עברתי דברים קשים ונוראיים ופרט לאמפתיה שאני מקבלת בכמויות, אין לי בעיה לקבל גם רחמים.
בהקשר של השיתוף, את לא חייבת לספר שהפסקת ההריון היתה יזומה. אפשר לנסח משפט כללי על כך שההריון נגמר מוקדם מדי, או שהפעם היה פחות מוצלח (ביחס להריון עם הבן שלך). אם מישהו מתעקש לשאול מה היה בדיוק, את יכולה לבחור בין לספר את כל מה שהיה לבין להגיד שקשה לך לדבר על זה.
מבחינת המשפחה, אני משתפת את ההורים ברגע שיש בדיקה ביתית. אם נגמר הדופק או אם יש תוצאה לא תקינה וצריך להפסיק את ההריון, אני מעדכנת אותם מיד. גיסה אחת אני מערבת יותר (לרוב כשמתחילות בעיות, לפעמים עוד לפני כן), את הגיסה השניה אני מעדכנת לפעמים רק אחרי שהכל נגמר. יותר קל לי לדבר עם הגיסות מאשר ישירות עם האחים שלי.
עברתי שתי הפסקות הריון יזומות בתקופה שבה עבדתי. היה לי נוח לשתף את כל מי שעבד בסביבתי וכולם ידעו על ההריונות משלב מאוד מוקדם. במהלך ההעדרויות שיתפתי את מי שהיה קרוב אליי בכל מה שעובר עליי, וכשחזרתי שיתפתי גם את האחרים ברמת פירוט גבוהה יחסית.
במקום עבודה אחר, חברה שעברה אובדן, ביקשה שאעדכן את הצוות במהלך היעדרותה. כולם ידעו שהיא בהריון והיא העדיפה לחזור לעבודה כשכולם יודעים שנגמר.

ממליצה לך לברר לגבי האפשרות לקחת דולה שתלווה אותך בתהליך.
אם את לא מתכוננת לקחת דוסטינקס למניעת היווצרות חלב, קחי בחשבון שיש סיכוי שיהיה לך גודש ושההתמודדות איתו דורשת גם היא כוחות מרובים.

 

[אורהגנוז]

משתתפת בצערך/כם.

אני חושבת שאוליעדיף לתת להורים שלך/שלו לספר...נראה לי שזה משהו שמצריך המון כוחות,ואני לא יודעת עד כמה את יכולה עכשיו להתמודד עם שאלות של אנשים או תגובות.לגבי העבודה,הייתי מספרת רק למי שחייב לדעת,למשל לבוס,ורק כשהייתי מסוגלת לחזור,הייתי עונה אם היו פונים אלי,וגם אז תלוי מה היה מצבי.אני חושבת שחשוב שתתני לעצמך מרחב וזמן לעכל את מה שקרה,וקורה,ותתמודדי רגע רגע.אל תהססי להיעזר בתרופותכמו ציפרלקס,ושיחות,אם תרגישי צורך.
חיבוק.

 

[פילפילוני20]

משתפת מהחוויה שלי

אצלי יש גם ילדון בבית (בן 5), הוא לא ידע על ההריון (הצלחנו להסתיר אותו היטב ממנו) אז לא הייתה בעיה איתו והוא לא הרגיש כלום. מקסימום אמרנו לו שאמא לא מרגישה טוב וצריכה לנוח (זו גם העצה שקיבלתי מהעובדת הסוציאלית בבי"ח). ביום שלפני הפסקת ההריון, שלחנו אותו לישון אצל סבא-סבתא.
&nbsp
מהמשפחה אצלינו ידעו רק ההורים והאחים, להם סיפרנו בעצמינו על הפסקת ההריון כי הם היו מודעים לבעיות שהתגלו במהלך הבדיקות עוד לפני כן.
&nbsp
בעבודה שלי ידעו רק 2 מנהלים ועוד קולגה (שראה עלי ושאל אם אני בהריון).
את המנהל הישיר שיתפתי בכל הבדיקות שקדמו להחלטה וביום שבו הוחלט סופית שאנחנו נאלצים להפסיק את ההריון התקשרתי אליו הודעתי לו שאני לא מגיעה בתקופה הקרובה ולא יודעת להגיד מתי אחזור. למנהל השני רק סיפרתי כשהמצב עוד לא היה ברור ועדכנתי אותו שיכול להיות שאני אעלם לתקופה.
ביקשתי מהמנהל הישיר שלי שיעדכן את המנהל השני במתרחש. ולכל שאר הצוות הוא אמר שאני נעדרת מהעבודה "מסיבות אישיות".
לגבי הקולגה, ביקשתי מחברה קרובה שלי (שגם עובדת איתי) שתספר לו.
&nbsp
אצלי כבר הבטן התחילה לבצבץ, אבל אף אחד בעבודה לא שאל אותי ישירות ואני לא שיתפתי על ההריון, לכן כשחזרתי אחרי שבועיים הרגשתי שאנשים מסתכלים עלי ובוחנים את הבטן שלי והיה להם מבט מבולבל בעיניים. רק למישהי אחת היה חסר טאקט ואמרה לי: "WOW ממש רזית!". התחושת בטן שלי אומרת שהיא בכוונה אמרה את זה כדי לראות את התגובה שלי.
&nbsp
בשורה התחתונה מה שאני רוצה להגיד זה שאני בחרתי שלא לשתף אף אחד בעבודה מתוך מחשבה שאני לא רוצה שיבחנו אותי בחודשים שאחרי ויחכו לראות מתי נקלטתי שוב פעם (כי זה כבר ההריון השלישי שאני מאבדת). מצד שני, יש כ"כ הרבה מצבים שבא לי לצעוק להם ולספר את מה שעברתי רק כדי שיפסיקו עם השאלות של "את לא מתכננת להביא לבן שלך עוד אח/אחות?" / "מה? סגרת כבר את הבאסטה?" ועוד פנינים שכאלו...
&nbsp
יש "יתרונות" ו"חסרונות" לכל דרך שתבחרי, מה שמתאים לאחת, לא מתאים לאחרת. מקווה שתצליחי למצוא את הדרך שלך...

 

[כבשה0פועה]

אנשים שלא למדו לשמור לעצמם...

מקומם למי שמתבונן מהצד ובודאי פוגע בעצב החשוף של מי שהמשפט המטומטם נאמר לה. פוסטמה כזאת המישהי ההיא... מה אכפת להם ומה זה ענינם, ולמה הם חושבים שהם צריכים להביע את דעתם או לצפות לשיתוף.
מאחלת לך פילפילוני, מקרב לב, שבעוד שנתיים הנודניקים ישאלו אותך "מה עם ילד שלישי".

 

[פילפילוני20]

את יודעת אך זה בחברה הישראלית

מיום למחרת החתונה מתחילים המבטים בוחנים לכיוון הבטן.
ברגע שהילד הבכור מגיע לגיל שנה מתחילות השאלות של "נו... מתי תעשי לו עוד אח/אחות?"
משום מה אנשים חושבים שהרווח הגדול בין הילד הבכור לבא אחריו הוא מתוך בחירה. אף אחד לא עוצר לחשוב שאולי יש סיבה, אולי יש בעיות פוריות, או אולי היו אבדנים בדרך הארוכה הזו או שאולי גם וגם...
וכן, האישה ההיא שאמרה לי שרזיתי... זה אני לא אשכח לעולם... וגם את המבט הבוחן שלה על התגובה שלי

 

[כבשה0פועה]

נכון

ויש גם מי שמסתפקים בילד אחד מבחירה, וזה בסדר.
כאלה שלא מעונינים להביא לעולם ילדים.
כאלה שאחת רוצה והשני לא.
ובעיקר לא ענינם של מי שלא פנו אליהם ולא שיתפו אותם מבחירה...
&nbsp
&nbsp

 

[כבשה0פועה]

נזכרתי היום במשהו

לפני שנה בדיוק הייתי בהריון מתקדם ואפילו התחלתי להאמין שיהיה שם תינוק, ובמסגרת איזו קבוצה שהדרכתי-הנחיתי, אשה ממש מבוגרת שאני לא מכירה מעבר לאותו מפגש (או מפגש שניים נוספים) - שאלה אותי בהפסקה איזה הריון שלי זה. עניתי שזה יהיה ילדי השלישי, והחצופה ההיא קפצה ואמרה - לא שאלתי איזה ילד, שאלתי איזה הריון. המומה.
נזכרתי בזה היום, ואז חשבתי - להבדיל - על מה שספרת.

&nbsp

 

[פילפילוני20]

בחיי... יש אנשים שפשוט משהו התשתבש בתהליך ההיווצרות שלהם וחסר להם כרומוזום שנקרא טאקט!

 

[כבשה0פועה]

מאמצת את ההברקה שלך. כרומוזום טאקט זה גאוני

עמותת 'אנשים ללא גבולות'.

 

[snoopy96]

אצלי

בהתחלה לא סיפרתי בעבודה או להורים, אפילו שיקרתי לאמא שלי נחרצות כשהיא שאלה מה קורה עם עוד ילד.
מתישהו כשהיתה גרידה ואשפוז ונעדרתי שבועיים מהעבודה רק עדכנתי את הבוס שלי, כי הוא נורא דאג (ובסוף גיליתי שגם הוא ואשתו במועדון ההפלות החוזרות), לכל השאר סיפרתי שזאת היתה שפעת שהסתבכה. סיפרתי רק לחברות קרובות.
הייתי אפילו בשמירת הריון חודש וחצי ורק אמרתי שיש מצב רפואי לא מדאיג שאני צריכה לנוח לרוב האנשים, רק הבוס שלי וחברה מהעבודה ידעו.

רוב האנשים מבינים שאם את בוחרת להגיד משהו עמום משמע את לא רוצה לדבר על זה. לגבי כל שאר חסרי הרגישות, אני בדרך כלל עונה איזה ״בעזרת השם״ אם זה מישהו רחוק, אם זה מישהו קצת יותר קרוב אני כבר מספרת, יש תגובות מטומטמות יותר או פחות. כמו למה שלא פשוט תאמצי, כאילו מדובר בכלב...

כשהבת שלי כבר בת שבע לפחות שואלים אותי את זה פחות... אבל יש עכשיו לידה במשפחה אז לכי תדעי, אולי יגיעו כל ה״לא בא לך כזה״

בסופו של דבר, אין פה ממש המלצה אלא יותר להראות לך שאפשר להגיד ואפשר לא, ואפשר לבחור למי ואפשר להחליט מתי, ושהכי חשוב שתשמרי על עצמך.
חיבוק