מותשת ומיואשת
כשהתחלתי בטיפולים כדי להיכנס להריון הייתי בת 36, אופטימית, הראשונה שהצליחה להיכנס להריון בין הרבה מכרות וחברות שהיו עמוק בתוך שנים של טיפולי פוריות עם אפס הצלחה להיכנס להריון. תמיד חשבתי שלי זה לא יקרה וכשנכנסתי להריון אפילו הצהרתי שההריון שלי יפתח לכולן את המזל.. ואכן כמה שבועות אחריי נכנסה להריון מישהי נוספת, חודש אחכ עוד אחת, וכמה חודשים אחרי עוד מישהי עם תאומים. כולן חוו הריונות ראשונים שעברו בשלום בלי שום דרמה בדרך.
לעומת זאת אני, 4 שנים אחרי ועדיין מייחלת ללידה אחת תקינה..
ההריון הראשון שלי התפתח עד שבוע 9 עם שק ללא עובר והסתיים בגרידה.
אמרו שזו סטטיסטיקה. כאבתי אבל המשכתי בנחישות אל 4 הפלות בשבועות מוקדמים.
ניחמו אותי בכך שלפחות אני נכנסת יחסית בקלות להריון. זה לא באמת מנחם כשהתוצאה שלילית בכל פעם.
עשיתי כל בדיקה אפשרית, טיפלתי בכל מה שדרש טיפול, והמשכתי לקוות.
גולת הכותרת הגיעה לאחרונה עם הריון סהכ תקין, סקירה מוקדמת תקינה לחלוטין, נצפתה עוברית אנרגטית ומושלמת כמו בכל שאר הבדיקות ולאחר שבוע הלם טוטאלי עם ירידת מים פתאומית ולידה שקטה בשבוע 19. ההתמודדות עם הקבורה לא היתה קלה אבל הרגשתי שאני חייבת.
כל זה התרחש במהלך 4 שנים של ניסיונות וטיפולי פוריות יקרים מאוד לנפש ולכיס.
מרגישה שהעקשנות שלי להצליח כבר מתחילה להחלש. מרגישה שאני כבר על טייס אוטומטי מטיפול לטיפול, לא בגלל שאני לא רוצה, מאוד רוצה אבל עייפה ומיואשת ובעיקר איבדתי את האמונה שזה מתישהו יצליח.
הזוגיות שלי איכשהו שורדת את זה אבל אני לא מצליחה להחזיק בשום עבודה קבועה בעקבות הטיפולים.
מתקשה להרים את הראש מעל המים. מרגישה שמין עננה שחורה רודפת אחריי בכל דבר שאני עושה ושאני הופכת למרירה ופסימית, אין לי סבלנות לשום דבר ואף אחד. כבר 4 שנים שאני מופצצת בהורמונים שמשפיעים על מצב הרוח ושומעת סיפורי זוועה על מחלות שהם גרמו לנשים אחרות.
מרגישה שאף אחד מהסביבה שלי לא באמת מבין אותי, כולם בשלב אחר ואני נשארתי מאחור. כל החיים שלי בהולד כדי להגשים את המטרה שנראית רחוקה מתמיד. יש יותר ויותר ימים שקשה לי להתמודד ובעיקר קשה לסביבה להכיל אותי.
סליחה שזה היה ארוך ותודה שיש מקום לפרוק, זה חשוב.
כשהתחלתי בטיפולים כדי להיכנס להריון הייתי בת 36, אופטימית, הראשונה שהצליחה להיכנס להריון בין הרבה מכרות וחברות שהיו עמוק בתוך שנים של טיפולי פוריות עם אפס הצלחה להיכנס להריון. תמיד חשבתי שלי זה לא יקרה וכשנכנסתי להריון אפילו הצהרתי שההריון שלי יפתח לכולן את המזל.. ואכן כמה שבועות אחריי נכנסה להריון מישהי נוספת, חודש אחכ עוד אחת, וכמה חודשים אחרי עוד מישהי עם תאומים. כולן חוו הריונות ראשונים שעברו בשלום בלי שום דרמה בדרך.
לעומת זאת אני, 4 שנים אחרי ועדיין מייחלת ללידה אחת תקינה..
ההריון הראשון שלי התפתח עד שבוע 9 עם שק ללא עובר והסתיים בגרידה.
אמרו שזו סטטיסטיקה. כאבתי אבל המשכתי בנחישות אל 4 הפלות בשבועות מוקדמים.
ניחמו אותי בכך שלפחות אני נכנסת יחסית בקלות להריון. זה לא באמת מנחם כשהתוצאה שלילית בכל פעם.
עשיתי כל בדיקה אפשרית, טיפלתי בכל מה שדרש טיפול, והמשכתי לקוות.
גולת הכותרת הגיעה לאחרונה עם הריון סהכ תקין, סקירה מוקדמת תקינה לחלוטין, נצפתה עוברית אנרגטית ומושלמת כמו בכל שאר הבדיקות ולאחר שבוע הלם טוטאלי עם ירידת מים פתאומית ולידה שקטה בשבוע 19. ההתמודדות עם הקבורה לא היתה קלה אבל הרגשתי שאני חייבת.
כל זה התרחש במהלך 4 שנים של ניסיונות וטיפולי פוריות יקרים מאוד לנפש ולכיס.
מרגישה שהעקשנות שלי להצליח כבר מתחילה להחלש. מרגישה שאני כבר על טייס אוטומטי מטיפול לטיפול, לא בגלל שאני לא רוצה, מאוד רוצה אבל עייפה ומיואשת ובעיקר איבדתי את האמונה שזה מתישהו יצליח.
הזוגיות שלי איכשהו שורדת את זה אבל אני לא מצליחה להחזיק בשום עבודה קבועה בעקבות הטיפולים.
מתקשה להרים את הראש מעל המים. מרגישה שמין עננה שחורה רודפת אחריי בכל דבר שאני עושה ושאני הופכת למרירה ופסימית, אין לי סבלנות לשום דבר ואף אחד. כבר 4 שנים שאני מופצצת בהורמונים שמשפיעים על מצב הרוח ושומעת סיפורי זוועה על מחלות שהם גרמו לנשים אחרות.
מרגישה שאף אחד מהסביבה שלי לא באמת מבין אותי, כולם בשלב אחר ואני נשארתי מאחור. כל החיים שלי בהולד כדי להגשים את המטרה שנראית רחוקה מתמיד. יש יותר ויותר ימים שקשה לי להתמודד ובעיקר קשה לסביבה להכיל אותי.
סליחה שזה היה ארוך ותודה שיש מקום לפרוק, זה חשוב.