מותשת ומיואשת

סיון1977

New member
מותשת ומיואשת


כשהתחלתי בטיפולים כדי להיכנס להריון הייתי בת 36, אופטימית, הראשונה שהצליחה להיכנס להריון בין הרבה מכרות וחברות שהיו עמוק בתוך שנים של טיפולי פוריות עם אפס הצלחה להיכנס להריון. תמיד חשבתי שלי זה לא יקרה וכשנכנסתי להריון אפילו הצהרתי שההריון שלי יפתח לכולן את המזל.. ואכן כמה שבועות אחריי נכנסה להריון מישהי נוספת, חודש אחכ עוד אחת, וכמה חודשים אחרי עוד מישהי עם תאומים. כולן חוו הריונות ראשונים שעברו בשלום בלי שום דרמה בדרך.
לעומת זאת אני, 4 שנים אחרי ועדיין מייחלת ללידה אחת תקינה..
ההריון הראשון שלי התפתח עד שבוע 9 עם שק ללא עובר והסתיים בגרידה.
אמרו שזו סטטיסטיקה. כאבתי אבל המשכתי בנחישות אל 4 הפלות בשבועות מוקדמים.
ניחמו אותי בכך שלפחות אני נכנסת יחסית בקלות להריון. זה לא באמת מנחם כשהתוצאה שלילית בכל פעם.
עשיתי כל בדיקה אפשרית, טיפלתי בכל מה שדרש טיפול, והמשכתי לקוות.
גולת הכותרת הגיעה לאחרונה עם הריון סהכ תקין, סקירה מוקדמת תקינה לחלוטין, נצפתה עוברית אנרגטית ומושלמת כמו בכל שאר הבדיקות ולאחר שבוע הלם טוטאלי עם ירידת מים פתאומית ולידה שקטה בשבוע 19. ההתמודדות עם הקבורה לא היתה קלה אבל הרגשתי שאני חייבת.
כל זה התרחש במהלך 4 שנים של ניסיונות וטיפולי פוריות יקרים מאוד לנפש ולכיס.
מרגישה שהעקשנות שלי להצליח כבר מתחילה להחלש. מרגישה שאני כבר על טייס אוטומטי מטיפול לטיפול, לא בגלל שאני לא רוצה, מאוד רוצה אבל עייפה ומיואשת ובעיקר איבדתי את האמונה שזה מתישהו יצליח.
הזוגיות שלי איכשהו שורדת את זה אבל אני לא מצליחה להחזיק בשום עבודה קבועה בעקבות הטיפולים.
מתקשה להרים את הראש מעל המים. מרגישה שמין עננה שחורה רודפת אחריי בכל דבר שאני עושה ושאני הופכת למרירה ופסימית, אין לי סבלנות לשום דבר ואף אחד. כבר 4 שנים שאני מופצצת בהורמונים שמשפיעים על מצב הרוח ושומעת סיפורי זוועה על מחלות שהם גרמו לנשים אחרות.
מרגישה שאף אחד מהסביבה שלי לא באמת מבין אותי, כולם בשלב אחר ואני נשארתי מאחור. כל החיים שלי בהולד כדי להגשים את המטרה שנראית רחוקה מתמיד. יש יותר ויותר ימים שקשה לי להתמודד ובעיקר קשה לסביבה להכיל אותי.
סליחה שזה היה ארוך ותודה שיש מקום לפרוק, זה חשוב.
 
איך אפשר לתמצת עננה שחורה

ארבע שנים של עליות ובעיקר מורדות, ארבע שנים של שברון לב ושל מפח נפש אחרי מפח נפש, של סביבה שלא באמת מבינה מה את עוברת, של כאבים לגוף. אז אין סיבה לבקש סליחה מאתנו (ומי שארוך עבורה לא חייבת לקרוא), וטוב שפרקת. אבל מעבר להקלה הרגעית - אני מרשה לעצמי לשאול האם את מטפלת גם בנפש, גם בשבילך, גם בשביל הזוגיות שלך, גם בשביל הקשר שלך עם מי שמשמעותי בסביבתך? האם יש משהו שאת מצליחה לעשות כדי להקל מעט על עצמך בגוף ובנפש, למרות אי היציבות התעסוקתית והמחיר הכלכלי שגובה ממך התהליך?
מאחלת לך ימים טובים יותר, בינתיים אנחנו כאן כדי לשמוע אותך.
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדן ההריונות


קראתי פעמיים את מה שכתבת, ואני שוברת את הראש מה לכתוב לך. באמת. כי מה שעברת ומה שאת עוברת הוא קשה מנשוא. ואין נחמה. אין. כל כך הרבה אובדני הריון, ללא תינוק, ללא הדבר המופלא הזה שאת כה מייחלת אליו.
לסביבה קשה להכיל אותך, כי אין להם כלים להתמודד עם מה שאת עוברת, ואין ממש מילים שיעזרו ואין ממש מעשים שיעזרו.

אני מנסה לרגע להיות פרקטית בפן הרפואי. יש לי כמה שאלות, ואם תבחרי- תעני עליהן ומשם נמשיך-
ספרתי 6 הריונות. אני צודקת?
הריון 1- שק ללא עובר. גרידה בשבוע 9.

הריונות 2-5- הפלות בשבועות מוקדמים. את יכולה לפרט מה היה שם? באילו שבועות? הפסקות דופק?המטומה? כימי? שק הריון ריק?...

הריון 6- עוברית תקינה בסקירת מערכות מוקדמת. בשבוע 19- ירידת מים לידה שקטה. האם הרופאים/ות ידעו לומר לך מה קרה?

כתבת שאחרי ההפלות בשבועות הראשונים עשית את כל הבירורים וטיפלת בכל מה שדרש טיפול. את יכולה לפרט- מה דרש טיפול ואילו טיפולים נתנו לך?

אני מנסה לברר האם יש סיבה רפואית ידועה או שזו יד הגורל האכזר...

ועוד שאלה- ועימך הסליחה שאני שואלת- משום שאת כבר 4 שנים בטיפולים קשים ואלו התוצאות העגומות והקשות- האם אתם עשויים לחשוב על פונדקאות? לא שזו דרך קלה. ממש לא. גם הדרך הזו קשה ואין שום הבטחה בסופה, אך אני בכל זאת מנסה לשאול, כי מכירה מהפורום מספר נשים שזה היה הפתרון עבורן.

לגבי הפן הנפשי- אני מצטרפת למה שכתבה "כבשה פועה"- איך את מתמודדת עם כל הסבל הזה? מישהו עוזר לך? יש אשת מקצוע שמלווה אותך? יש מישהו שמכיל אותך?
טוב שכתבת לנו פה. אנחנו פה עבורך- באש ובמים. אנחנו אומנם לא מכירות, אך יש פה קהילה מדהימה, תומכת ורגישה, שעושה האחת למען השנייה.

שולחת חיבוקי נחמה וכוחות

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

shira3121

New member
אין לי מילים שאוכל לכתוב , פשוט לא מוצאת אותן

גם טיפולי פוריות וגם הפלות, זה כל כך רע ולא הוגן. לא פלא שאת מרירה ופסימית, אם לא היית הייתי בהחלט חושדת שאת על אנושית. אני בטוחה את מודעת לכל התרו]ות שקשורות להחזקת הריונות אז לא אשאל עליהן ורק אספר לך שאחרי הגרידה בשבוע 20 התחלתי לקחת ציפרלקס שמאוד הקל על הסבל והפך את החיים חזרה לנחמדים. שולחת לך המון המון חיבוקים
 
קשה מנשוא - מחשבות על חיים בהמתנה (ועל הביניים ששואב הכל)

סיון היקרה, התמהיל הנורא של טיפולים-ארוכי-טווח + רצף ארוךךךךך של הפלות פוצע את הנפש ומשנה את תפיסת העולם. זה כמובן תהליך מאד טבעי, אבל הוא כואב מאד ומייסר. לא במקרה את מתקשה להחזיק עבודה קבועה. וכמובן הקנאה. קשה. מייסרת.
לגבי הסביבה שמתקשה להכיל אותך - גם את בוודאי מתקשה להכיל את עצמך. יש סבל גדול שתופס נפח בנשמתך ואינו מתאוורר עם הנסיונות והזמן, אלא רק מחשיך, מתעבה ומעמיק.

אני כל כך מצטערת שזו דרכך. ארוכה, פתלתלה, ממוקשת, כואבת, מייאשת. אני לא אכתוב לך על זו וזו שהרתה אחרי שנים וילדה ילד בריא, או על Y אחרת. כי אני לא חושבת שסיפורים אחרים יכולים לעניין אותך, כי את צריכה שהסיפור שלך יסתיים בטוב.

אני כן אכתוב לך - במידה לא מבוטלת של צער - שעם כל הכאב, הצער, הקנאה והכאב - זו המציאות שלך. אין לך מציאות אחרת וגם לא תהיה לך מציאות אחרת - 4 השנים האלה עברו עלייך בטיפולים ובאובדנים. נקודה. הלוואי הלוואי הלוואי שהעתיד טומן בחובו סוף משמח לדרך הארוכה שלך. אני מאחלת לך זאת מכל לבי.
עם המציאות הזו את צריכה לחיות עכשיו ובהמשך חייך. וכדי שאיכותם תהיה טובה יותר - לצד המלחמה הבלתי מתפשרת על האמהות - חשוב מאד מאד שתטפלי בעצמך. שיחות, אמנות, ספורט, חוג מקרמה, טיול לחו"ל, שביל ישראל, לימודי קבל, בית קפה קבוע בדרך לעבודה - כל דבר, כל דבר שיכול לשפר את ההווה שלך הוא בעל ערך עצום.

אני אומרת את זה כי גם בתוך ההמתנה יש לך המון כוח ושליטה - את לא שולטת על התפתחות ההריון התקין. אבל את כן שולטת על המון דברים אחרים בתוך החיים שלך. וכשאת תולה כל כך הרבה במשהו שאין לך שליטה עליו את מתאמללת.

אני לא כותבת לך את זה סתם, ואני לא באה ממקום מתנשא (אם ככה זה נשמע). אני עצמי חייתי כמה שנים בהמתנה (אצלי זה היה בהמתנה לבריאות) ובדיעבד פספסתי חלק מהחיים שלי בנאחס, באומללות, בהתקרבנות (איך כולם המשיכו והתקדמו ורק אני תקועה במקום? למה דווקא אני?)

היום אני יודעת שזו טעות, שחיים בהמתנה הם בעייתיים. החיים שלנו הם לא חזרה גנרלית - הם ההופעה עצמה, ממש כאן ועכשיו. גם אני אישית מייחלת מאד להריון תקין, ואני מאחלת לך אותו וגם לכל האחרות שרוצות בו - רק מזכירה שאסור לשכוח את ההווה.
 
לא יודעת מה לכתוב לך

קראתי את ההודעה אתמול בלילה ולא ידעתי, קיוויתי שהבוקר יביא איתו מילים נכונות. והבוקר לא הביא איתו מילים ולא רעיונות.

אז אני שולחת לך חיבוק, כי הוא עובד גם בלי מילים
 

snoopy96

New member
נתחיל בחיבוק

קודם כל, אשמח אם תוכלי לחלוק קצת על הפרטים הרפואיים ששירה ביקשה, אולי נוכל לעזור לך יותר...
האם עשית משהו שונה בהריון שהצליח להתקדם?
&nbsp
תראי, אני ממש איתך בזה, המספרים קצת שונים ואני לא הצלחתי להגיע לסקירה, ואני אפילו צעירה ממך בכמה שנים. כל מה שאני יודעת לספר לך עכשיו שיש הרבה לא נודע בכל הסיפור הזה של הפלות חוזרות, במיוחד בשלבים כל כך מוקדמים.
אני פניתי בסוף לדרך אחרת, לפונדקאות, הדרך עדיין ארוכה ואף אחד לא יודע ויכול להבטיח לי כלום כי לא יודעים מה הגורם להפלות. אז אני אפילו לא יודעת להגיד לך כמה ארוכה הדרך עוד תהיה או איזה ויתורים נוספים כואבים אבחר לעבור... אני רק יכולה להגיד לך שזאת דרך קשה וארוכה, וכנראה הדבר הכי מייסר שעברתי.
מקטע שקראתי בספר אמריקאי על פונדקאות גיליתי שיש כל מיני מחקרים שאנחנו עוד לא יודעות עליהם, כמו חלבון שקושר את העובר לרירית ויכול להשפיע על הקליטה והפלות מוקדמות, על תאי גזע... לכן אני אומרת רב הנסתר על הגלוי וכולי תקוה שימצאו את הבעיה מתישהו. בכל מקרה לצערי את לא לבד, הייתי מעדיפה שרק אני אהיה עם זה לבד, ולא לדעת שאי שם יש עוד סובלות.
חיבוק גדול
 

סיון1977

New member
תודה snoopy96, פספסתי את התגובה שלך

הדבר היחידי ששיניתי בהריון האחרון היה הוספה מטורפת של תמיכת פרוגסטרון.
לפני שבועיים שחזרתי את זה שוב וזה לא עבד. מה שכן עדיף בדיקה שלילית על חיובי שנופל..
בהצלחה רבה בתהליך הפונדקאות, הלוואי וזה מה שיעשה את ההבדל עבורך! אני בינתיים מנסה להחזיר עוברים מוקפאים שנשארו לי ומטעמים כלכליים פונדקאות לא אפשרית עבורי בשלב זה.
 

snoopy96

New member
המון בהצלחה

על פניו, נשמע שאבדן ההריון האחרון לא בהכרח קשור לאבדנים המוקדמים.
מחזיקה לך אצבעות שאחד המוקפאים יהיה מאוד עקשן.
חיבוקים
 

סיון1977

New member
תודה רבה על התגובות והאכפתיות

מעריכה מאוד את הרצון לעזור ולעודד. אנסה לענות על השאלות שעלו :

כבשה0פועה - תודה על התמיכה. לצערי לא ממש מצליחה לטפל בנפש. בתור מישהי שלמדה בעבר פסיכולוגיה ומאוד מודעת לעצמה, קצת קשה לי להיות מטופלת אם לזה התכוונת.
בפעמים שניסיתי מצאתי את עצמי משתלטת על השיחה וגורמת למטפלים להסכים עם התובנות שלי כאשר אין להם מה לחדש לי מעבר לכך. אולי נפלתי על מטפלים לא מוצלחים אבל זו החוויה שלי.
במצבי הנוכחי ויתרתי על קריירה מצליחה כדי להתמקד בטיפולים. מנסה כרגע להרים עסק אינטרנטי מהבית. זה לוקח ממני המון משאבים ואנרגיות, עובדת 24/7 וכרגע זו עוד חזית שאני נלחמת להצליח בה אבל זה משכיח לרגעים את מה שמסביב.
שירהד1 - תודה ההתעמקות ועל קיום הפורום. את צודקת, 6 הריונות. 1 עם שק ריק שהסתיים בגרידה, 4 הריונות שהתפתחו עד לשבועות 5-6 ונפלו מעצמם, אולי בשל מיעוט בתמיכת פרוגסטרון אולי פשוט כימיים. לא הגעתי לשלב הדופק.
הריון 6 הסתיים ממש לפני 4 חודשים, כך שזה עוד טרי.. ירידת המים התרחשה כנראה על רקע של צוואר רחם חלש, נאמר לי לבצע קשירת צוואר רחם בהריון הבא. אמרו שזה מאוד נדיר שיש ירידת מים בשבוע כזה. אם זה היה קורה
3 שבועות מאוחר יותר אולי היה אפשרי לנסות להציל באינקובטור.
מבחינה רפואית אני לוקחת כדור לאיזון בלוטת התריס (הערכים שלי תקינים וממוצעים אבל הומלץ לי לקחת כדור כדי שהערכים יהיו נמוכים בהריון) MHTFR הומוזיגוט - לוקחת חומצה פולית 5 מ"ג, יש לי גם פקטור 8 (קרישיות) אבל הפקטור הספציפי הזה לא הוכח כגורם להפלות והדעות חלוקות לגבי צורך בקלקסן. לקחתי 3 סבבים, כפי שאת מבינה זה לא החזיק אף הריון כך שהחלטתי להפסיק לקחת בהמשך. הגנטיקה תקינה, אין הסבר מוחלט להפלות
החוזרות. נכון להיום אף רופא לא הציע לי לעבור לפונדקאות. מה שכן, מבחינה כלכלית זו לא אופציה לצערי.
shira3121 - כואב לשמוע שעברת גרידה בשבוע 20, נורא לגלות שיש ככ הרבה מקרים דומים
אין ספק שלא היה מזיק לי כל כדור שהוא שיכול לווסת את מצבי הרוח, אך מכיוון שאני כל הזמן בטיפולים אני לא יכולה לקחת שום דבר.
איןאריותכאלה - את לגמרי צודקת, אני צריכה לנסות להוציא משהו גם מההווה, אנסה לחשוב על משהו שעושה לי טוב ואפשרי ליישום על בסיס קבוע.
מרעישה בשקט - חיבוק זה לגמרי מספיק. תודה

שולחת לכולכן המון חיבוקים בחזרה והמון איחולי הצלחה למי שעדיין מנסה
 
אני לא בטוחה שכל סוגי התרופות הפסיכיאטריות

אסורות בטיפולים. יש לי חברה מאד מאד טובה שעברה דכאון קשה ומטופלת לתמיכה בתרופות פסיכיאטריות. היא הרתה מהפריות בגיל 42 ועברה את כל הטיפולים, ההריון והלידה עם תרופות פסיכיאטריות. אם החיים כבדים מדי - בעיני התרופות עוזרות מאד (מנסיון אישי). לוקח להן כחודש/חודש וחצי להתחיל לעבוד, והן מעמעמות מעט את הכאב. הייתי הולכת להתייעץ עם פסיכיאטר.
 

shira3121

New member
ציפרלקס מותר בזמן הריון ומותר בזמן טיפולים

אז את בהחלט יכולה לקחת אותו בהינתן זה שלא מתנגש לך עם אף תרופה אחרת.
 

שירהד1

Member
מנהל
סיון1977- ממשיכה את תגובתי-

הוספת הרבה מידע, ואתייחס-
1. אני שמחה לקרוא שאת עושה מאמצים כדי להרים את עצמך מבחינת העבודה ואני בטוחה שיש הרבה קשיים גם שם- אבל גאה בך שאת לא מוותרת לעצמך ומנסה למצוא את הפינה הבטוחה, לפחות בתחום זה.

2. נראה שאת מטופלת היטב בפן הרפואי. אכן נשמע הגיוני לבצע קשירת צוואר הרחם בהריון הבא. לא יודעת לגבי הנושא של הקרישיות. לא מאמינה בקלקסן כתרופת פלא למי שאין לה בעיית קרישיות יתר, בטח ובטח שלא בנוגע להפלות בשליש הראשון. לא מבינה בפקטור 8. אני רוצה להאמין שאת מטופלת על-ידי מיטב הרופאים, שיודעים לכוון אותך בצורה מקצועית.

3. לא יודעת מי אמר לך ששלושה שבועות מאוחר יותר- אולי אפשר היה להציל באינקובטור. זה פשוט לא נכון. וגם השאלה היא מה זה להציל. מה שחשוב זה לא החיים, אלא בעיקר איכות החיים.

4. צדקו מי שכתבו לך פה לגבי הטיפול התרופתי- שוב- לא יודעת מאיפה הבאת את המידע שאי אפשר לקחת כדורים נוגדי חרדה ודיכאון בזמן טיפולי פוריות ו/או הריון. זה לא נכון. יש כדורים שכן ניתן לקחת. צריך כמובן להתייעץ עם פסיכיאטרית נשים (אני תמיד ממליצה פה על ד"ר ורד בר) וניתן גם להיעזר במרכז הטרטולוגי, לאחר פגישה עם הרופאה הפסיכיאטרית.

אני מאוד מאוד מקווה עבורך לטוב והלוואי וההריון הבא יסתיים בידיים מלאות ותזכי באושר הגדול.
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
סיון יקרה


קשה מאד.....קשה מאד מה שאת עוברת ועברת.
אני מאחלת לך שתזכי בשלווה נפשית,שתהיי שלמה עם עצמך בריאה ומאושרת.
אני יכולה לומר לך,שנראה לי שלו הייתי במצבך,הייתי מנסה אימוץ בלי כמובן להפסיק לנסות להרות,אם עוד היה נשאר לי כוח,או פונדקאות....אבל,זו אני.הייתי יושבת עם עצמי וחושבת מה הלאה.וכמה כוחות עוד יש בי.
מאחלת לך רק טוב,וכל שתבקשי לו יהי.
 
למעלה