אתן היחידות שטני משתפת

[הכל לטובה24]

אתן היחידות שטני משתפת

שבוע 12. עד עכשו אנחנו בידיעה שזה תאומים לא זהים. היום היה שקיפות עורפית. אני אומרת לרופא זה אמור להיות תאומים. הרופא מתחיל לבדוק, ולפי התגובה הבנתי. הוא שואל: מי אמר לך שזה שניים. אמרתי לו שבאולטרסאוד הראשון בשבוע 8 ראו שניים.
בקיצור בסוף הוא מצא שם עובר שמתאים לשבוע 8. וב“ה עובר אחד שמתפתח יפה.
אבל מהצהריים אני לא מוצאת את עצמי, נכון, הכל לטובה, אבל איך, איך ממשיכים , כל החלומות פתאום התנפצו. בעלי בשיא הטיבעיות חזר לעבודה, והשאיר אותי להתמודד עם זה.
לא מצליחה אפילו לבכות.

הייתי חייבת להוציא, אף אחד אפילו לא יודע על ההריון. אין לי את מי לשתף.

 

[מרעישה בשקט]

לא הכל לטובה

אני מבינה שזה הכינוי שבחרת לעצמך, וגם השתמשת בביטוי בהודעה, אבל אני לא מסכימה שהכל לטובה.
אם הברירה היא בין לאבד שניים לבין לאבד אחד, אז בעיניי ברור שעדיף לאבד רק אחד. אבל הכי טוב לא לאבד בכלל.
לא חוויתי הריון תאומים בעצמי, אבל אני יודעת שבהרבה מקרים תאום אחד מפסיק להתפתח והתאום השני מתפתח יפה ונולד וגדל להיות ילד ואדם נהדר.
לא ציינת הריונות ואובדנים קודמים, אז אני מנחשת שזה הריון ראשון ואובדן ראשון.
אובדן ראשון תמיד מלווה בהלם. הנושא לא מדובר כמעט, ורוב הנשים בכלל לא מעלות בדעתן את האפשרות שעובר יפסיק להתפתח. וגם אלו שנתקלו באובדן דרך חברות או קרובות משפחה, לא חושבות שגם הן יזכו להיות חלק מהסטטיסטיקה.

אני משערת שמבחינתך ברגע שראו שני עוברים עם דופק, כבר התחלת להתכונן בהתאם. בעלך ככל הנראה (כמו הרבה מאוד, ואולי כל הגברים) עדיין לא התחבר להריון. אני מבינה את התסכול מהפער בינך לבינו. בהפלה הראשונה שלי, רבע שעה אחרי שחזרנו הביתה, בעלי יצא לעבודה (פגישות חשובות בעיר אחרת) ואני נשארתי לבד בבית. כמה שבועות אח"כ דיברנו והבנתי שגם הוא מאוד כאוב, אבל מבטא את הכאב בדרך שונה.

את מוזמנת להמשיך לשתף אותנו, אבל אני חושבת שכדאי לך לשתף את בעלך במנעד הרגשות שאת חווה ולשתף אותו בתסכול שלך מה"קלות" שבה הוא קיבל את הבשורה. אני לא בטוחה שהוא באמת לקח בקלות, ולכן שמתי את המילה קלות במרכאות.

מאחלת לך שהמשך ההריון יהיה ללא הפתעות נוספות, ושהוא יסתיים במועד ובידיים מלאות.

 

[שירהד1]

היה לי עצוב לקרוא על תחושת הבדידות שלך

אז הנה, עכשיו את לא בודדה, אך הייתי גם מאחלת לך שתהיי מסוגלת לשתף ולספר לחברה קרובה, אחות, אח, אמא, מישהו בסביבתך הקרובה שיוכל להשתתף בצערך על אובדן העובר האחד, ולקוות יחד איתך לבריאות ותקינות העובר השני.

את לא מוצאת את עצמך, כי את מרגישה בו זמנית שתי תחושות מנוגדות- עצב וכאב על העובר שלא התפתח, ושמחה לגבי העובר שכן מתפתח ברחמך. כמובן שלשמחה והעצב גם מצטרפים חששות, והכל ביחד מתערבב אצלך. פלא שאת לא מצליחה לבכות...קשה לעכל את כל התחושות והמחשבות הללו.

מציעה לך לשתף את בעלך בכל מה שעובר עלייך. מאוד מאמינה בתקשורת פתוחה. חשוב לשוחח ולעבד את הדברים ביחד, כדי לעזור האחד לשנייה. לפעמים מגיעים לתובנות, לפעמים השיחות הופכות למריבות, לפעמים השיחות מסתיימות בחיבוק, ולפעמים במעט ריחוק. אבל לפחות מדברים.
אל תישארי לבד.

מציעה לך, אם מתאים לך, לעבור לפורום הריון אחרי אובדן, שם נוכל לסייע לך ולתמוך בך בחודשים הקרובים, בתקווה, עד סיומו של ההריון בידיים מלאות בתינוק/ת מתוקה ובריא/ה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[שושי291]

אוי מתוקה

כל כך מבינה ומזדהה איתך. עברתי את אותו הדבר. אחרי הפלה שעברתי בשבוע 10 ולקחתי ממש קשה, נקלטתי שוב להריון. בשבוע 7 עשינו בדיקת דופק וראינו שני שקים, שני דפקים!! היינו המומים (יש לנו כבר שני בנים בבית). לאט לאט זה חלחל, התחלנו לתכנן, להתרגש, לחשוב על רכב חדש, עגלות...חשבנו שקיבלנו פיצוי על ההפלה הקודמת. כל כך שמחנו. בשבוע 11 הלכתי לאולטרסאונד, לבד, מתרגשת, והרופא שלי כל כך שמח וישר הציע שנלך לראות אותם. היו שם שני שקים, אבל רק עובר אחד עם דופק... העובר עם הדופק היה כזה חמוד, והדופק היה ברור וחזק, אבל אני חשבתי שאני נופלת לתוך תהום ופשוט נאטמתי. לא האמנתי שזה קורה לי שוב.... אני חושבת שלקחתי את האובדן של התאום הזה, יותר גרוע מההפלה שנאלצתי לעבור בהריון לפני כן.... וכולם עודדו, שלפחות אחד תקין ושאני אגיד תודה על זה.....אבל זה לא עניין אותי. רציתי כל כך את שניהם וכאב לי מאד. כאילו שהייתי צריכה להתנחם באחד הזה. אבל כן, היום אני יודעת שתודה לאל שהוא שרד, וכן זה מנחם, וכל יום אני מתפללת שהוא ימשיך להתחזק ולגדול, ושיוולד, ויצטרף אלינו למשפחה. אני יכולה להבטיח לך, שעם הזמן, ככל שההריון התפתח, התחושה השתפרה וכל פעם שראיתי את העובר מתפתח וגדל שמחתי והתעודדתי. גם יש לי מזכרת מהתאום הנעלם שלי, השק שלו עוד נשאר צמוד לשק של העובר השני.. מבינה את תחושת הלבד שלך.. את חוסר ההבנה איך בעלך ממשיך ככה בשגרה אחרי כזה דבר..חשוב שתדברי איתו ותשתפי. אני בטוחה שגם לו כואב וקשה, כל אחד מתמודד אחרת וזה בסדר. מאחלת לך שימשיך משעמם ותקין!!

 

[איןאריותכאלה]

מצב מורכב

היי יקרה. אנחנו תמיד אומרות פה שאובדן הוא אובדן הוא אובדן. ובכל זאת המצב שלך מורכב יותר כי יש לך שניים ברחם, אחד גדל ואחד כבר לא, והרגשות הסותרים מטלטלים מאד מאד.
גם אני ממליצה לך מאד לשתף ולא להישאר עם זה לבד. ואנחנו כמובן פה לכל השיתופים והמחשבות. אולי תרגישי נוח יותר ב"הריון אחרי אובדן" כי המצב שלך כפול - כל הנשים שם איבדו הריונות מצד אחד, ומצויות בהריון חדש מצד שני, וגם הן חוות משהו מן הכפילות שאת מתארת, כי ההריון החדש, למרבה הצער, לא מוחק את הכאב של האובדן, והוא לא 'במקום' ההריון שאבד. אני חושבת שתמצאי שם הרבה הבנה ורגישות למצב המיוחד שלך.
אני מצטערת שאיבדת עובר אחד ומחזיקה אצבעות לעובר השני שיגדל ויוולד במועד.

 

[הכל לטובה24]

תודה לכן על החיזוקים

בדיוק עכשו 24 שעות עברו, מאז החלום התנפץ.
כל היום בעבודה, אני מדברת וצוחקת עם אנשים, אבל הלב כ“כ קרוע מבפנים.
אני אומרת לעצמי , שאני חייבת להרים את עצמי , זה לא פייר לעובר שנשאר לקבל אמא בדיכאון.
ובאמת אני חושבת שהכל לטובה, נסתרות דרכי האל. לא שזה פשוט, אבל זה בהחלט מחזק, שאם זה מה שקרה, זה הדבר הנכון בעבורי.
שוב תודה לכן, ושנשתמע רק בבשורות טובות.

 

[שירהד1]

טוב שאת אישה מאמינה...

אני חושבת שיש בזה יתרונות כאשר נתקלים בקשיים בחיים. יש הקלה בלחשוב שהכל לטובה ושנסתרות דרכי האל.
אני לא אישה מאמינה באלוהים, ולכן לא יכולתי לחשוב כך. כל מה שיכולתי לחשוב זה שנסתרות דרכי הטבע, ושהכל שרירותי ונורא כעסתי, ובכלל לא חשבתי ש-7 ההפלות שהיו לי היו לטובה. ממש לא.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[איןאריותכאלה]

אני לא מסוגלת לחשוב שהכל לטובה

כבת לאב ששוכב כבר שנים על הגב מחובר למכונת הנשמה, מחותל, נטול יכולת תקשורת עם הסביבה, מוזן דרך הקיבה - אין לי שום אפשרות לחשוב שהכל לטובה.
אבל אני מודה שגם לפני כן לא האמנתי שהכל לטובה.
יש בעולם דברים רעים מאד. גם אירועים, גם בני אדם.
אני שמחה עבורך שיש לך האמונה, ואני חושבת שיש לה יכולת לחזק אותך ולהורות לך את הדרך החוצה מן הבור. אני טיפסתי החוצה אחרת.
מאחלת לך המשך הריון תקין והשלמה - נפשית ואמונית - עם מה שכבר ארע.

 

[שירהד1]

בהחלט- לא הכל לטובה. פשוט לא.