זה כל כךלא קל...
שלום יקרות!
תודה לך שירה על ההודעה האחרונה,אני בתחילת הבירורים כמו שחשבת את הגרידה הראשונה לא מחשיבים כרצף של שלוש (כי הסיבה ידועה)וכאילו עברתי רק שתיים ולא נחפזים עם שאר הבירורים..
הפעם התאוששתי מהר פיזית הנפשית מדדה בקושי אחרי.
בעלי יותר תומך הפעם אבל מדהים אותי כמה הוא לא מודע.
אתמול היינו בטקס של הבן הגדול ואחת האימהות ילדה בדיוק בתאריך הייעוד של השני שאיננו ופשוט קפאתי בעלי המשיך להתעניין ולשאול אני ברחתי.
אחר כך שאל אותי אך ברחתי ,עניתי לו שהוא לא שם לב לתאריך אפילו בלי בכלל להתייחס לזה שלי אין עכשיו,,,
קשה איתם לפעמים כל כך.
ולגברים האחרים בחיי - הילדים שלי כל הזמן שואלים אותי מתי יהיה עוד אחד וזה כל כך קשה.
הקטן אמר לי (7) שיש לנו כל כך הרבה אהבה בבית ונשיקות וחיבוקים באוויר שאנחנו חייבים עוד אחד לאהוב.
הגדול(11)כל הזמן מזכיר לי שרציתי המון ילדים(כמו שפעם סיפרתי לו).
ושאני כל כך טובה עם ילדים וכל החברים שלו תמיד אומרים לו איזה אמא טובה אני ,אז לא חבל...
ואני משתגעת.
אתמול אחרי שהקטן דיבר לבטן שלי בפעם המיליון אמר לי תינוקי אני יודע שתבוא אמא עוד לא יודעת שתיכף תגיע אבל היא כל כך רוצה אותך וגם אנחנו.
,אז תבוא טוב...
אז אחרי שדמעתי אמרתי לו זה נכון שאמא נורא רוצה אבל לא תמיד אנחנו מקבלים מה שאנחנו רוצים.
הם כמובן לא ידעו על כל ההריונות וכבר בא לי לצעוק להם לאמא ממש קשה היא כבר איבדה שלושה והיא לא יודעת מהב הלאה ואיפה להחביא את כל הכאב הזה.
זה קשה כי אנחנו מדברים המון על רגשות ולא לשתף אותם ממש קשה.
אני מוצאת את עצמי כל הזמן מצלמת אותם כי הם הנחמה שלי והשמחה שלי אפילו שאני כל כך רוצה עוד,ולהגיד להסתפק בהם נשמע לי רע כי הם כל כך מדהימים
אבל בחלום זה להסתפק....
תודה לכן על המרחב הבטוח תודה לכל מי שמגיבה וגם לאלה שלא.
חיבוק אני, כי זה כל כך לא קל....
שלום יקרות!
תודה לך שירה על ההודעה האחרונה,אני בתחילת הבירורים כמו שחשבת את הגרידה הראשונה לא מחשיבים כרצף של שלוש (כי הסיבה ידועה)וכאילו עברתי רק שתיים ולא נחפזים עם שאר הבירורים..
הפעם התאוששתי מהר פיזית הנפשית מדדה בקושי אחרי.
בעלי יותר תומך הפעם אבל מדהים אותי כמה הוא לא מודע.
אתמול היינו בטקס של הבן הגדול ואחת האימהות ילדה בדיוק בתאריך הייעוד של השני שאיננו ופשוט קפאתי בעלי המשיך להתעניין ולשאול אני ברחתי.
אחר כך שאל אותי אך ברחתי ,עניתי לו שהוא לא שם לב לתאריך אפילו בלי בכלל להתייחס לזה שלי אין עכשיו,,,
קשה איתם לפעמים כל כך.
ולגברים האחרים בחיי - הילדים שלי כל הזמן שואלים אותי מתי יהיה עוד אחד וזה כל כך קשה.
הקטן אמר לי (7) שיש לנו כל כך הרבה אהבה בבית ונשיקות וחיבוקים באוויר שאנחנו חייבים עוד אחד לאהוב.
הגדול(11)כל הזמן מזכיר לי שרציתי המון ילדים(כמו שפעם סיפרתי לו).
ושאני כל כך טובה עם ילדים וכל החברים שלו תמיד אומרים לו איזה אמא טובה אני ,אז לא חבל...
ואני משתגעת.
אתמול אחרי שהקטן דיבר לבטן שלי בפעם המיליון אמר לי תינוקי אני יודע שתבוא אמא עוד לא יודעת שתיכף תגיע אבל היא כל כך רוצה אותך וגם אנחנו.
,אז תבוא טוב...
אז אחרי שדמעתי אמרתי לו זה נכון שאמא נורא רוצה אבל לא תמיד אנחנו מקבלים מה שאנחנו רוצים.
הם כמובן לא ידעו על כל ההריונות וכבר בא לי לצעוק להם לאמא ממש קשה היא כבר איבדה שלושה והיא לא יודעת מהב הלאה ואיפה להחביא את כל הכאב הזה.
זה קשה כי אנחנו מדברים המון על רגשות ולא לשתף אותם ממש קשה.
אני מוצאת את עצמי כל הזמן מצלמת אותם כי הם הנחמה שלי והשמחה שלי אפילו שאני כל כך רוצה עוד,ולהגיד להסתפק בהם נשמע לי רע כי הם כל כך מדהימים
אבל בחלום זה להסתפק....
תודה לכן על המרחב הבטוח תודה לכל מי שמגיבה וגם לאלה שלא.
חיבוק אני, כי זה כל כך לא קל....