לא יודעת מה עובר עליי...

טומה1008

New member
לא יודעת מה עובר עליי...

לפני כמה שעות השכנים שלי עולים במדרגות עם הרעש ..עם התינוק בסלקל... אחרי הברית כנראה ...הורים מאושרים... ואני מסתכלת בחור חצצה כמו מפגרת! אבל הפעם משתדלת לא לקנא. הפעם אין התחושה הרעה ההיא אני כבר מקבלת את זה... זה שיפור מבחינת המצב הנפשי שלי?! נכון?
 

שירהד1

Member
מנהל
מותר לך להרגיש כל מה שאת מרגישה,

מקנאה? בסדר. לא מקנאה? בסדר. פעם ככה ופעם ככה? בסדר.
רגשות זה דבר שאי אפשר ולא צריך להתווכח איתו. מה שאת מרגישה ברגע מסוים- זה ממש בסדר.
יש לי חברה שחוותה מספר אובדני הריון ואחרי שמעיין נולדה מאוד רצתה לבוא לבקר, כי זה נתן לה המון תקווה. יחד עם זאת, לא היתה מסוגלת להיכנס לחנות תינוקות כדי להביא מתנה. זה היה מאה אחוז מבחינתי. אגב, גם הייתי מבינה אותה אם לא היתה באה לבקר...
אחרי שנה וחצי היא ילדה תינוקת בריאה.
יש מישהי שמאוד קרובה אליי, שחוותה שתי הפלות בהריונות הראשונים, ואחרי ההפלה השנייה היא היתה מסוגלת ללכת לברית של שני תינוקות תאומים, ואמרה שזה מחזיר אותה לנורמאליות. אגב, היא עומדת ללדת בקרוב:)
אני בשלב מסוים לא הייתי מסוגלת להסתכל על תינוקות ונשים בהריון.
שתי אחייניות נולדו לי לאחר ההפלה הרביעית הרצף, ובקושי יצרתי איתן קשר עד שהיו בערך בנות שנה וחצי....
מה לעשות? כל אחת ומה שהיא עוברת. כל אחת והתגובות שלה.

ואגב חור ההצצה בדלת- לפעמים יוצא לי להציץ, ממש כמו איזו פולניה, ובעלי יורד עליי
.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

טומה1008

New member
חחח...אז אני לא יחידה)) בעלי גם יורד עליי על זה...תודה לך

שירה יקרה על התייחסות! בקרוב החברה הטובה שלי צריכה ללדת בע"ה ....בוודאי שאני אלך עלייה אוליי גם אהיה איתה בבית חולים...ואכנס לחנות תינוקות כדי לקנות המתנה הטובה בשביל התנוקת. למרות הכל...למרות הכל... למרות שהייתי בין האחרונים שהיא סיפרה על ההריון שלה.. למרות שאנחנו לא כל כך בקשר בזמן האחרון. גם אם זה יהיה כואב לי אני אשמח בשבילה!
 

shira3121

New member
טומה ((()))

אני לא יודעת אם זה שיפור או לא,רק יודעת שהכי לגיטימי לקנא
 
היי טומה, אנחנו לא יכולות לשפוט את המצב הנפשי שלך

ומצב נפשי, מעצם הגדרתו, הוא כמובן מצב פנימי ואישי שמי שמעיד עליו הוא מי שחווה אותו. האם את מרגישה טוב יותר? אם כן אפשר לדבר על שיפור. אני עדיין חושבת שכדאי לך לשקול עזרה, וכותבת לך את זה בכל הזדמנות. יש אנשי מקצוע בעולם שתפקידם והכשרתם לסייע בהתמודדות עם מצבי קושי או משבר.

אני מאמינה, כמו שכתבה לך שירה, שכל קשת הרגשות היא לגיטימית, ושהרבה פעמים בעיות נוצרות כשמנסים להדחיק רגש מסויים ולתייג אותו כ'לא לגיטימי'. ואני חושבת שיש לך תמיכה מועטה מהסביבה שלך, שמצפה ממך להמשיך הלאה, ושאולי את מנסה להפנים את הגישה הזו ובאמת "להתקדם". אבל רגשות לא מטופלים לא נעלמים, רק נדחקים לתחתית הנפש, ולא תמיד זה לטובה.
 

טומה1008

New member
אני יודעת...ואת כל הזמן מדגישה לי על עזרה של אנשי

מקצוע שיכולים לעזור לי להתמודד עם האובדן... מסכימה איתך שסביבה שלי מצפה ממני להשלים עם המצב ולהמשיך הלאה... אני הייתי הולכת לקבל את אותה עזרה ממומחים בתחום. רק שבעלי לא מסכים איתי בעיניין. הוא אומר שאפשר להסתדר עם מה שקרה איתנו בכוחות עצמנו ולא באמצעות עזרה של אנשי מקצוע ...הוא לא מאמין בתחום הזה... הגישה שלו היא שקרה כבר מה שקרה והחיים ממשיכים ולא צריך להיכנס למשבר בגלל זה. אוליי הוא אגוייסט?! אוליי. אבל זה הבעלי. ומקווה שהוא צודק.
 
רגע רגע

טומה היקרה,
את חושבת שאנשי מקצוע יכולים לעזור לך, את חווה בצורה מאד חזקה את האובדן, לאורך זמן כבר, ולא מתרוממת. בעלך חושב אחרת ממך.
אתם לא אותו בנאדם. אתם שתי ישויות נפרדות לחלוטין, מה שמתאים לך ומה שמתאים לו אלה דברים שונים. הוא דורש ממך "להמשיך הלאה" ולהתגבר בכוחות עצמך, בלי לספק לך בעצמו את המרחב המתאים לאבל (אני זוכרת שכתבת שהוא מתרגז כשאת עצובה אחה"צ ואת רק רוצה לבכות בשקט על הספה).
אני הייתי מדברת איתו, מסבירה לו שקשה לי לבד, שאני חושבת שאני זקוקה לעזרה. את לא צריכה לקבל ממנו רשות. את אדם מבוגר, נפרד ועצמאי. ואם טיפול יכול לעזור אז כדאי לפחות לנסות.
מזכירה שאני ממליצה גם על טיפול תרופתי, לפחות לכמה חודשים, אם את מרגישה שהבור עמוק. זה בהחלט יכול לעזור לעמוד מחדש על הרגליים.

אגב, אני בכלל לא חושבת שבעלך אגואיסט. רק שהוא שונה ממך ותופס אחרת את הדברים. את לא חייבת לאמץ את הגישה שלך, ומותר לך לנהל את חייך כפי שאת רואה לנכון.
גם על זה שקשה עם הבעל בתקופה כל כך רגישה. הרבה פעמים כשאנשים מתאבלים באופן שונה (או סתם חווים חוויה מסויימת באופן שונה) נוצר ביניהם פער, ולפעמים הפער הזה מכאיב. כדאי לדבר על הפער הזה ולהציף אותו, זה יכול לקרב ולצמצם את התחושה של הבדידות.
 
אני קוראת את מה שאת כותבת

ולדעתי אין פה שום קשר לבעל...את עברת את מה שעברת,ואת זו שצריכה להחליט אם קבל עזרה או לא.אם לא מתאים לו לקבל עזרה,שלא ילך,אבל אתם שני אנשים שונים,עם צרכים שונים,התמודדות שונה,ורגשות שונים.אני כמובן לא מנסה לומר לך לפעול בניגוד לדעתו,אבל כן מציגה גם את הצד שלך בעניין,שנראה שקצת נדחק לפינה.
 
מצטרפת למגיבות שמעליי

ניסיתי לנסח כמה דוגמאות מהחיים על צרכים שונים אצל אנשים שונים, אבל לא מצאתי משהו שהרגיש לי נכון.
אז אין לי אלא להזכיר לך שאת ובעלך קשרתם את חייכם ביחד, אבל אתם עדיין אנשים נפרדים עם צרכים שונים.
נראה שהוא מרגיש שטוב לו ונכון לו להתמודד ללא תמיכה חיצונית, וזה בסדר גמור ואני האחרונה שיכולה להגיד משהו נגד זה. עם כל האובדנים שעברתי, לא נעזרתי בתמיכה חיצונית. במקרה שלי אני דווקא כן חושבת שכדאי לי להיעזר בתמיכה חיצונית, אבל עדיין לא פעלתי בכיוון.
נראה שאת מרגישה שגדול עלייך להתמודד לבד, וזה מצוין שאת מבינה את זה. עכשיו נותר למצוא את השיטה והמטפל המתאימים עבורך.
 

shira3121

New member
יופי לו שהוא התגבר על זה

באמת שיגש לקבל צלש. הוא לא צריך עזרה ואת כן אז שהוא לא ילך לטיפול ואת כן ושלום על ישראל
 

שירהד1

Member
מנהל
מצטרפת לכל מי שכתבה פה לגבי השוני בינך לבין בעלך-

השוני בתגובה- מקובל. השוני באישיות- מקובל. השוני במחשבות ובגישות- מקובל.
מה לא מקובל? שמישהו כופה על מישהו אחר את הגישה שלו.
מותר לך לפנות לסיוע, כמו שגם מותר לבעלך לא לפנות לסיוע.
אסור לו למנוע ממך עזרה נפשית ו/או רפואית שאת נזקקת לה.

את בחורה בפני עצמך, עם עצמאות מחשבתית ואישיותית. אני מקווה שיש לך בתוך הקשר גם עצמאות כלכלית. תודה לאל, אנחנו חיות בשנת 2017 ולא בשנת 1950...
יש לנשים זכות להחליט על עצמן וליזום עבור עצמן, גם אם זה בניגוד לדעת הבעל. הוא לא מחליט עבורך. את אמורה להחליט עבור עצמך.

קצת נגררתי לפוסט פמיניסטי, אבל הייתי חייבת. לטובתך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
היי טומה, אנחנו לא יכולות לשפוט את המצב הנפשי שלך

ומצב נפשי, מעצם הגדרתו, הוא כמובן מצב פנימי ואישי שמי שמעיד עליו הוא מי שחווה אותו. האם את מרגישה טוב יותר? אם כן אפשר לדבר על שיפור. אני עדיין חושבת שכדאי לך לשקול עזרה, וכותבת לך את זה בכל הזדמנות. יש אנשי מקצוע בעולם שתפקידם והכשרתם לסייע בהתמודדות עם מצבי קושי או משבר.

אני מאמינה, כמו שכתבה לך שירה, שכל קשת הרגשות היא לגיטימית, ושהרבה פעמים בעיות נוצרות כשמנסים להדחיק רגש מסויים ולתייג אותו כ'לא לגיטימי'. ואני חושבת שיש לך תמיכה מועטה מהסביבה שלך, שמצפה ממך להמשיך הלאה, ושאולי את מנסה להפנים את הגישה הזו ובאמת "להתקדם". אבל רגשות לא מטופלים לא נעלמים, רק נדחקים לתחתית הנפש, ולא תמיד זה לטובה.
 
מותר הכל

גם לקנא, לכעוס, לשנוא, לרצות שכולם יעלמו, לרצות שלכולם יהיה רע כמו שרע לי.

אני מסרבת להרגיש רע בגלל רגשות "שליליים" שצפים בי.
רגשות שליליים הם חלק מהחיים בדיוק כמו הרגשות החיוביים, וזה לגמרי בסדר שהם חלק מעולמי. אני משתדלת שהמינון יהיה מעט רגשות שליליים והרבה חיוביים, אבל לא תמיד זה מצליח, וגם זה בסדר.
ואני מזכירה לעצמי שגם אם עכשיו רע ומר, וגם אם עכשיו עצוב ונורא, וגם אם עכשיו אני מרגישה שהרגשות השליליים משתלטים עליי, הרי שנסיון העבר מראה שבשלב מסויים הם נסוגים.
מאחלת לך רגשות חיוביים לרוב, ושתרשי לעצמך לחיות בשלום עם הרגשות השליליים כשהם צפים.
 
למעלה