בקשה חשובה לי מכולכן- למען הפורום ולמען כולנו-

[שירהד1]

בקשה חשובה לי מכולכן- למען הפורום ולמען כולנו-

אני כותבת זאת על דעת עצמי. לא משום שמישהי פנתה אליי. אני כותבת בעקבות כל מיני דברים שנאמרו פה- חשוב לי לבקש זאת-

מבקשת להראות רגישות האחת כלפי השנייה. לא להשוות אבל של אחת לשנייה, ולזכור שאמא שאיבדה תינוקת, גם אם זו החמישית, עדיין- איבדה תינוקת. תינוקת שהיתה יכולה להיות עולם ומלואו. תינוקת שהיתה יכולה להביא עימה אושר ושמחה (כמו גם עבודה רבה וקשה...).

בבקשה, חשוב לי להמשיך את המסורת שקיבלתי מגל, המנהלת הקודמת- להתייחס בכבוד וברגישות ובאמפטיה כלפי כל מי שנכנסת לפה- כל מי שאיבדה הריון- בכל שלב שהוא, ובלי קשר לנסיבות חייה. לכולן מגיע בית מחבק ומכיל.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[איןאריותכאלה]

נדמה לי שסימון מרגישה פה לגמרי בבית, אם התכוונת אליה

באופן כללי זה אחד הפורומים הכי עוטפים ומחבקים שאני מכירה, ויש פה מקום לכולן. כן, אנחנו רואות את ההבדלים, ובכל זאת אנחנו מאד מקפידות לא להשוות אבל לאבל. אני אישית כתבתי כמה וכמה פוסטים בנושא הזה.
כפי שאנחנו בני אדם שונים, כך אנחנו מתאבלות אחרת, וכך, אגב, גם כל אחת ממשיכה אחרת. הנה, סימון שאיבדה את בתה לפני פחות מחודשיים כבר מתארגנת לקראת ההריון הבא, ואורהגנוז עדיין שוקלת את המשך צעדיה. זה טוב וזה טוב.
אנחנו לא שופטות ולא מדרגות, רק מקשיבות ומחבקות ובוכות.

 

[שירהד1]

תודה, אני גם כותבת לך מסר.

 

[כבשה0פועה]

ומוסיפה, כי מרגישה צורך להגיב

ההבדל היחיד הוא שאצל סימון נגמר הכל לפני שהתחיל, אבל בעיני היא אמא לחמישה. אם סימון ובן זוגה יבחרו לצאת שוב לדרך, והלוואי והכל יעבור חלק - זה יהיה ילדם השישי. התינוקת החמישית תמיד תהיה נוכחת-נפקדת, גם אם בלב ובזכרון שלהם ושל המעגל הקרוב שלהם.
סימון - אני שולחת לך חיבוק ניחומים ופשוט לא מבינה איך אפשר לקנא במקום בו את נמצאת ואם כבר לקנא, איך אפשר לכתוב מלים לא חומלות במקום הזה.

 

[איןאריותכאלה]

תודה על התוספת. נשתדל כולנו להיזהר יותר במילותינו.

כמו שאנשים בחוץ לפעמים מגיבים בצורה לא נתפסת, כך גם בעולם של הפורום שלנו. אנחנו כולנו רק בני אדם. אני בטוחה שלא היתה כוונה רעה מאחורי המילים וגם לא קנאה אמיתית ב'כיף' הגדול והנוכחי בחייה של סימון.

אני זוכרת את ההריון הראשון שלי שנפסק ב 12.5.2003 עד היום, וילדתי ילדים בריאים אחר כך, וזה גם היה בשבוע מוקדם. אני אישית לא חושבת ששוכחים. אבל אני חושבת שהכאב משנה את הנפח שהוא תופס ואת העוצמה בא הוא מפלח.
וכמובן שאני מאחלת לך מכל לבי הריון מוצלח וילד נוסף

 

[שירהד1]

חלילה לא רציתי לעורר מהומה או תרעומת. רק לבקש. למען כולנו.

 

[כבשה0פועה]

ועוד משהו על ריפוי ועל רגישות

בהמשך לדימוי שכתבה ליליס, יש מצבים שהנפש נשברת כמו כד שגם משחזר מומחה לא יצליח לרפא. גם הריון תקין וילד נוסף, *שישי* לא יחזיר את המצב לקדמותו. ואת זה אני כותבת מנקודת מבט חיצונית: להבדיל אלף אלפי הבדלות עברתי שני אבדנים בשבועות מוקדמים, ומאז זכיתי בהריון תקין ובילד בריא, ובכל זאת יש פינה קטנטנה סדוקה. וכאמא כותבת, שאם חלילה יקרה משהו למי מילדי, גם עשרה ילדים נוספים לא ימלאו את החלל.
אז אנא, בואו וננסה להפגין רגישות גם בתוך המקום הכואב שרבות מאתנו מצויות בו.

 

[טומה1008]

איזה דברים נכונים העלתן פה.. אני מצטערת כשהדגשתי כמה

פעמיים שזה הייה הריון הראשון...פגעתי ברגשות שלכן...של נשים שיש לכן כבר ילדים... ברור שכל האובדן גם אם יש כבר ילדים הוא קשה באותה רמה...

 

[שירהד1]

לא, טומה1008- לא פגעת באף אחת. באמת שלא

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[כבשה0פועה]

טומה יקרה

כפי ששירה כתבה, ממש לא פגעת ברגשות שלי (ומניחה שגם לא באחרות שכן זכו בילד ואפילו בילדים). שלא ישתמע חלילה שהפחתתי מהכאב שלך, כי כל מי שנכנסת לכאן - כואבת בעוצמות את הכאב שלה עצמה.
כשאני קוראת את מה שכתבת אני עצובה איתך, כי אתרע המזל וכבר בהריון הראשון נחשפת לכאב הזה (בלי לזכות בהריון שקט וקלולסי יחסית או בהריונות כאלה). בעקבות האבדנים שלי נחשפתי לכמה חברות, שאבדו הריון ראשון בשלבים שונים ואחר כך זכו להריונות תקינים ושלמים, אבל כבר לא קלולסים כאלה. מאחלת לך מכל הלב שזה יהיה הסיפור שלך.
הפורום הזה פתוח לכל אחת (ואחד) שאבדה הריון, בכל שלב שלו, הריון טבעי שנקלט בביוץ הראשון, אחרי תקופה או בהפריות, רווקות ונשואות, בנות עשרים ובנות ארבעים+, כאלה שטרם זכו בילד וכאלה שיש להן פרייבט מלא בילדים. עבור כל אחת ואחת.
אני התייחסתי לאחד השרשורים בתחתית העמוד (ובכלל) לכך שגם אם אחת מאתנו מלאה את מכסת הילדים שהאחרת משתוקקת לה ואולי יותר, הרי עבור אותה אחת מדובר באבדן של חלום (בתחילת הריון) או טרגדיה של אבדן ילד (בהריון מתקדם), לפעמים גם בסאגה רפואית מתמשכת. אם נראה אותה אשה מסתובבת עם 1/2/3/4/5/6/ ילדיה (ואפילו משני המינים!) ברחוב - הגיוני שנקנא בתמונה המושלמת שציירנו לנו בפנטזיה. אבל מרגע שנחשפנו לאבדן ולשבר - איך אפשר לקנא בה?
שוב - מאחלת לך, טומה, הריון תקין וידיים מלאות, ואם תרצי ילדים נוספים - שההריון השלישי שלך ואילך יהיו שקטים ורגועים עם בטחון ואמונה (יחסיים) בסוף הטוב, מנסיונך.