מקנאה ומשתגעת.

[רועי אופ]

מקנאה ומשתגעת.

שלום לכולן, אני חדשה כאן, וחשבתי שאולי תוכלו לעזור לי. מרגישה שאין לי באמת עם מי לדבר.
במאי האחרון עברתי גרידה בשבוע 11, ובנובמבר, עברתי כריתת חצוצרה אחרי הריון חוץ רחמי. אין לי ילדים, ואלה היו שני ההריונות הראשונים שלי. חשבתי שאני בסדר, חשבתי שהתגברתי, אבל כמעט בכל שבוע עוד חברה שלי מודיעה שהיא בהריון, ואני כבר לא יכלה לשאת את זה יותר. נדמה שלכולן זה הולך נורא בקלות, לכולן זה פשוט קורה, ואני באמת חושבת שאין אף חברה או אישה קרובה אלי שלא נמצאת כרגע בהריון או ילדה בחודשים האחרונים. אני פשוט לא מסוגלת לשמוח בשמחתן ורק מתעצבת בעצבותי, וכמובן גם מרגישה אשמה בלתי פוסקת על כך.
איך מתמודדים? אני לא רוצה להיות ההיא שמפחדים לדבר לידה על דברים כאלה, אבל אני באמת כבר לא מסוכלת יותר לשמוע שיחות על הריון ועל לידה.

 

[תמי1100]

מאוד מזדהה

מניחה שעוד בנות פה מזדהות עם הקנאה הזו במי שהריון או רק ילדה או שיש לה ילדים.
טבעי ומובן.
מודה שאני אפילו קצת לא מתה על כל ההריוניות מסביבי... מקנאה כמובן. ונמנעת משיחות הריון או לידות. סתם מעציב.
אותי מנחמת האופטימיות שאהיה בהריון נוסף ויהיה לי ילד נוסף- by hook or by cook- זו החלטה שהחלטתי. ויהי מה יהיה פה עוד ילד (אני פתוחה לעוד דרכים חוץ מהריון שלי). זה גם מה שאני אומרת לכל הפולניות מסביבי ששואלות: מה עם אחות לבת שלך?
&nbsp
שולחת חיבוק. מניחה שהתיעצת עם רופא נשים, בהנחה שאין לך בעיה להכנס להריון, אני במקומך הייתי אופטימית -אומרים שהיא חיונית כדי להכנס להריון
&nbsp

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדני ההריון

תשמעי, אין יותר אנושית ממך. אין יותר נורמאלית ממך. זה באמת באמת קשה. ה"יש" של האחר, מדגיש עוד יותר את ה"אין" שלך ומדגיש עוד יותר את תחושת הכעס ותחושת חוסר הצדק. את צודקת שאת מקנאה.

בזמנו גם אני מאוד קינאתי, וגם לי, כמוך, היה מאוד קשה עם תחושת הקינאה. אף פעם לא הייתי מורגלת בתחושה הזו, ותמיד הייתי מאוד שמחה בחלקי. ופתאום- הקנאה היוקדת הזו- ממש היה לי קשה להתמודד עם זה.
יחד עם זאת, חשוב להבין שתחושות האשמה שנוספות לרגשות הקנאה לא מקדמות. מספיק קשה לך גם כך, ואת לא צריכה להוסיף לעצמך גם את האשמה על מחשבותייך ורגשותייך.
אני יודעת- קל להגיד, קשה לעשות. אבל תנסי- תנסי להיות יותר רכה עם עצמך ויותר אמפטית כלפי עצמך.

מנסה לחשוב על עצות פרקטיות- אני תמיד בעד להיות פתוחה ואמיתית עם כל אחד, ובטח עם חברות. את כן יכולה לפתוח את סוגר ליבך, ולדבר ולומר עד כמה קשה לך. אולי אפשר להישאר בקשר רופף יותר ושהחברות לא תדברנה על ההריון...אולי אפשר לתת לך עכשיו קצת יותר ספייס, אולי רק הודעות במייל/ווטסאפ/מסרונים ופחות שיחות טלפון....לא יודעת. זה באמת מורכב.
אני איבדתי חברה של 20 שנה בגלל נושא הילודה...אני חושבת שחברות שיצליחו להתחבר אלייך על אמת ברמה הרגשית, יוכלו להראות גדלות נפש ולהתנהל מולך בצורה שתהיי עבורך הטובה ביותר. אבל את צריכה לעזור להן, כי אני מתארת לעצמי שהן לא יודעת איך לעשות זאת.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[shira3121]

יש לי חלום- להפוך את הקינאה לרגש לגיטימי

אני מקנאה בנשים בהריון מתקדם כמו שהייתי אמורה להיות עכשיו , מקנאה באלו שהתינוקות שלהן בני 8 חודשים כמו שהיה אמור להיות לי וגם בכל אשה שיש לה 2 ילדים ומעלה. לפעמים אני לא רק מקנאה אלא גם שונאת אותן ונהנית להתרשע עם חברות שלי ולאחל להן שישמינו ושהילד הגדול שלהן יעשה פיפי ישירות על הספה. אני לרגע לא מרגישה רע עם זה כי אם הן היו במצבי הן היו מרגישות את אותו הדבר

 

[שירהד1]

כמה מרושע מצידך- פיפי ישירות על הספה

 

[shira3121]

זה רעיון של בן הזוג

אני אמרתי שאני רוצה שהילד של אחת מהאמהות בגן יוריד את המכנסיים ויעשה פיפי בהפגנתיות על הרצפה ואז הוא אמר על הרצפה זה בקטנה עדיף על הספה.
ולכותבת הפוסט אני מקווה שעוד שנה הספה שלך תסריח משאריות פליטות ואז משאריות פיפי כי למרות הסודה לשתיה הריח קצת נשאר

 

[העצובה 22]

חיבוק גדול !

קודם כל משתתפת בצערך.
זה קשה ושובר את הלב וכל ילד הוא איבוד תמימות והיפרדות מחלום על אותו ילד שיכל להיות לנו.
אני מחלקת את הקנאה ואפילו רגשות רעים אחרים לשניים.
לקרובות שלי אני שמחה בשימחתן ועוטפת אותן באהבה כי כמו שאני רוצה לעצמי אני מאחלת להן.
והחברה הכי טובה שלי ילדה את ילדתה השלישית לפני חצי שנה והיא המעודדת הגדולה והכי טובה שלי.
אני אוהבת שהיא אמיתית ומספרת לי הכול וגם אני לה .וכן לפעמים אני אומרת לה שקשה לי להפגש עם שתיהן והיא מבינה ומכילה אותי .
באשר לאנשים רחוקים אני מרשה לעצמי לשנוא להשתלח בראשי ועוד.
לא טוב לי עם זה אבל זה עוזר לי להתמודד.
זה נראה לי מובן ולגיטימי .
זה משתחרר וחוזר ואני מקווה שבקרוב תוכלי לקנא בעצמך על מזלך הטוב.
אמן ואמן.

 

[טולי למ]

כ"כ מבינה אותך...

זה ממש מובן וטבעי להרגיש ככה... ביום שבו התבשרתי שאני צריכה לעבור את ההפלה הראשונה, חברה שלי בדיוק ילדה והעלתה את התמונה לקבוצת החברים שלנו. כמובן שזה גרר איכשהו תגובה שבה כל אחת מהחברות האחרות העלתה תמונות של הילדים שלה...פשוט שנאתי את כולן!
לצערי עברתי אתמול הפלה שניה ברציפות והרגשתי שעולמי חרב...הפעם כבר הייתי חנוקה ורציתי לשתף מישהו. מצאתי את עצמי משתפת שתי חברות שאחת נכנסה פעמיים להריון בטעות וילדה ילדים בריאים והשניה נכנסה בניסיון הראשון והכל עבר חלק. אז השיתוף היה בעצמו מהול בעצב וקנאה.
לצערי אין הרבה מה לעשות חוץ מלהתרחק לתקופה ולחפש אנשים שפחות מתעסקים עכשיו עם ילדים והריונות.. ואל תכעסי על עצמך, תדעי שאת לא לבד ואנחנו מרגישות בדיוק כמוך..

 

[רועי אופ]

תודה

תודה לכן. המילים שלכן עוזרות מאד. והרעיון עם הפיפי על הספה לא רע בכלל
זה באמת קשה לקנא, וזה רגש שאני לא מורגלת אליו בכלל. אבל אני מניחה שלהרגיש רע על עצם ההרגשה הזו אכן רק עושה את המצב רע יותר. מקווה שאצליח לשכנע את עצמי שכל זה רק זמני, כנראה שאופטימיות היא באמת שם המשחק כאן.