בבקשה הצעות!!!
הי!
מאוד מבקשת שתסתכלו בהיסטוריה ותחשבו איתי מה הלאה,איזה בדיקות שווה לעבור,ממש צריכה את עזרתכן.
בקשר להריונות:
הריון ראשון הייתי בת 27 נולד בשבוע 39+5, משקל 2.900.
הכול היה תקין וחלומי.
נגמר אומנם בקיסרי סיוטי לאחר 30 שעות צירים וללא הרדמה אבל זה כבר טראומה אחרת.
הריון שני הייתי בת 31 נולד בשבוע 42(עם זירוז ) 3.900 בלידה טבעית ומופלאה .
הכול היה טוב.
הריון שלישי הייתי בת 35 שבוע 16 גילו פגם גנטי (פגם בעמוד השדרה) חשדו בזה משבוע 14 רק בשבוע 18 התקבל ע״י הוועדה.
הסתיים בשבוע 19 בגרידה.
לא נמצא בבדיקת דם שניתן לקבוע נשאות.
הריון רביעי הייתי בת 37 ,שבוע 8 הפסיקה התפתחות עדיין עם דופק נתנו סיכוי שבוע 12 עם הפסקת דופק ועובר לא מפותח ביצעו גרידה.
הריון חמישי עד שבוע 12 הכול טוב שהגעתי לשקיפות שוב אין דופק ללא סימן של הפסקת גדילה.
הסתיים בגרידה.
אני בטיפול נפשי (מצבור של חיים לא פשוטים,רשמתי על זה בעבר) לצערי ולצער המטפלת שלי היא בעצמה מאוד חולה מקווה שתחזור לטפל בקרוב.
וכן קשה לי מאוד,כמו לכולן לא מועדון משהו.
סביבתי לא משהו תומכת ,למעט בעלי וחברה אחת.
אימי חולת נפש (ואבי בעיקר מטפל בה)וזה קשה לעצמו וכך גם כל אובדן שלי הופך לנסיגה קשה במצב של שניהם(עוד מטען אם חסר).
חמותי חושבת שהשתגעתי שאני רוצה עוד אחד וכאילו כל היקום אומר לי חזק וברור שלא צריך עוד.
עוד שתי חברות טובות בטוחות שאני קצת לוקחת את זה קשה מידי ויאללה להמשיך הלאה ולוותר.
וכן אין הרבה מעבר(הכוונה ל״סביבה״).
ולא לא פשוט לי כי כל כך קשה לי לוותר.
מצד שני הכאב לב כל כך גדול שאני כבר לא יודעת אם אוכל לעבור זאת שוב.
הי!
מאוד מבקשת שתסתכלו בהיסטוריה ותחשבו איתי מה הלאה,איזה בדיקות שווה לעבור,ממש צריכה את עזרתכן.
בקשר להריונות:
הריון ראשון הייתי בת 27 נולד בשבוע 39+5, משקל 2.900.
הכול היה תקין וחלומי.
נגמר אומנם בקיסרי סיוטי לאחר 30 שעות צירים וללא הרדמה אבל זה כבר טראומה אחרת.
הריון שני הייתי בת 31 נולד בשבוע 42(עם זירוז ) 3.900 בלידה טבעית ומופלאה .
הכול היה טוב.
הריון שלישי הייתי בת 35 שבוע 16 גילו פגם גנטי (פגם בעמוד השדרה) חשדו בזה משבוע 14 רק בשבוע 18 התקבל ע״י הוועדה.
הסתיים בשבוע 19 בגרידה.
לא נמצא בבדיקת דם שניתן לקבוע נשאות.
הריון רביעי הייתי בת 37 ,שבוע 8 הפסיקה התפתחות עדיין עם דופק נתנו סיכוי שבוע 12 עם הפסקת דופק ועובר לא מפותח ביצעו גרידה.
הריון חמישי עד שבוע 12 הכול טוב שהגעתי לשקיפות שוב אין דופק ללא סימן של הפסקת גדילה.
הסתיים בגרידה.
אני בטיפול נפשי (מצבור של חיים לא פשוטים,רשמתי על זה בעבר) לצערי ולצער המטפלת שלי היא בעצמה מאוד חולה מקווה שתחזור לטפל בקרוב.
וכן קשה לי מאוד,כמו לכולן לא מועדון משהו.
סביבתי לא משהו תומכת ,למעט בעלי וחברה אחת.
אימי חולת נפש (ואבי בעיקר מטפל בה)וזה קשה לעצמו וכך גם כל אובדן שלי הופך לנסיגה קשה במצב של שניהם(עוד מטען אם חסר).
חמותי חושבת שהשתגעתי שאני רוצה עוד אחד וכאילו כל היקום אומר לי חזק וברור שלא צריך עוד.
עוד שתי חברות טובות בטוחות שאני קצת לוקחת את זה קשה מידי ויאללה להמשיך הלאה ולוותר.
וכן אין הרבה מעבר(הכוונה ל״סביבה״).
ולא לא פשוט לי כי כל כך קשה לי לוותר.
מצד שני הכאב לב כל כך גדול שאני כבר לא יודעת אם אוכל לעבור זאת שוב.
