פעם שלישית ואין גלידה

פעם שלישית ואין גלידה

אוף לא מאמינה שאני שוב בסיוט הזה.
אחרי הגרידה הקודמת לא החלטתי אם להכנס שוב להריון או לא אבל נכנסתי וכמה שמחתי ופתאום לראשונה הייתי חיובית לא דאגתי.
פתאום האמנתי שהפעם יהיה טוב אפילו הרשיתי לעצמי להמציא כינוי לא לראות דברי תינוקות אבל קצת שמחה פינטוז על העתיד.
בזהירות אבל לא מספיק.
היום הלכתי להתייעץ עם רופא שאני מעריכה מאוד אילו בדיקות לעשות,מי חשב שיבשר לי ששוב אין דופק(אחרי שהיה ).
מצאתי את עצמי מסתכלת על העוברון שלי חושבת כמה הוא יפה ואנושי מתחיל להיראות כמו תינוק ואז זה הכה בי אין דופק.הרופא השתתק כמה קשה היה לו להגיד את זה בקול רם.אני מתחרפנת לי פה בשקט בוכה בלי קול כדי לא להעיר את הבית. בעלי ישן למרות הכול. ואני לא מאמינה שצריכה לעבור את זה שוב,אוףףףףף אין לי כוח.הבטחתי לי שזה ההריון האחרון . שאני מבוגרת מידי ודי.לא מצליחה לקלוט .וכמה כואב.
 

תמי1100

New member
שולחת חיבוק


אכן עצוב ומבאס
מאחלת לך למצוא את הכוחות להמשיך ולהיות מאושרת בכל בחירה שתעשי.
את פה לא לבד
 
משתתפת בצערך

כל כך עצוב ונורא לעבור שוב ושוב ושוב את האבדן ואת המפולת.
מאחלת לך שהתהליך הפיזי יעבור עליך בשלום ובלי סאגות, שתצליחי לשקם את הנפש ושבהמשך תשלימי ותצליחי בכל דרך בה תבחרי לצעוד.
 
באמת סיוט

התקווה שצומחת דווקא מתוך הייאוש הגדול, המחשבה שכבר הגעת אל נקודת הסיום ואז הפתעה בצורת הריון פחות חרדתי, יותר אופטימי. מטלטל, קורע גוף ונפש. וכואב. מאד. מאד. מאד.
אנא חזרי אלינו, ספרי לנו מה שלומך, ספרי לנו שעברת את הפרוצדורה הרפואית, שהגוף - לפחות - מתחיל להחלים.
אנחנו מבינות בענייני אובדן ובכאבי הנפש הגדולים. אנחנו מבינות את הדילמות. מכל הסוגים. את הקושי בזוגיות. את הקושי לנסות שוב. את הקושי לוותר. את הפחדים. את הקנאה.
אנחנו פה בשבילך
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדן ההריון הנוסף


אכן מאוד מאוד עצוב וקשה לאבד עוד הריון. כאילו לא היה די בשניים הקודמים, נוסף כעת עוד אובדן.
לא כתבת באיזה שבוע היית ומתי הגרידה.
בכל אופן, עכשיו זה לא הזמן להחלטות כאלו או אחרות. עכשיו זה הזמן לסיים את ההליך הגופני, ולהתפנות לתהליך האבל.
שלב ההחלטות יגיע אחר כך.

אנא עדכני אותנו לאחר הגרידה.
שולחת חיבוקי כוחות ונחמה,

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
מעדכנת

תודה שירה!
הייתי בשבוע 12 התפתחות ״ תקינה״רק הפסקת דופק.
ביום חמישי עברתי גרידה ביום ארוך ומגעיל.זו אומנם לא פעם ראשונה ,אבל זו הפעם הראשונה שראיתי את פח הזבל במרגלות המיטה שעליתי עליה.לא שחשבתי שעושים משהו אחר עם תוכן הרחם רק פשוט הפח זיעזע אותי כל כך.מיום שישי בבית ,אשפזו אותי אחרי מדדים רעים ,כמו הנפש ככה הגוף.זהו עצובה כואבת לא קולטת שאין הריון שוב. אני יודעת שלא אמורה להתעסק מה יהיה הלאה אבל רק הלאה מעסיק אותי. הייתי שמחה אם הייתן עונות לי האם יכולה להיות בעיית קרשיות אפילו שיש לי 2 ילדים בבית או שאם הייתה כבר היו מגלים לפני. אני חייבת למצוא תשובה כדי לצאת מהעצב הזה.נמאס לי לשנוא כל אישה בהריון או עם תינוק נמאס לי לא לשמוח בשמחת אחרים. ואין אין אך לברוח מזה.וכן אני כועסת על כולם והכול.
וכן עוד מצפה לי דרך שאין לי כוח או רצון לעבור.תודה לכל מי שעודדה אותי .מקווה שיהיה לי הכוח לעודד בחזרה.
 

shira3121

New member
יכול להיות שיש לך קרישיות נרכשת

כלומר משהו שהתפתח עם הגיל ואפשר לבדוק את זה
 

שירהד1

Member
מנהל
מתייחסת-

ראשית- לנושא הפיזי- כתבת שאשפזו אותך בגלל מדדים רעים. מה זאת אומרת? האם עכשיו את בסדר מבחינה גופנית?

שנית- לנושא הרגשי- כל התחושות והרגשות שאת מתארת על כל המגוון (שנאה, קנאה, כעס, עצב)- כולם רגשות נורמאטיביים ואנושיים ותואמים לסיטואציה הקשה שאת נתונה בה. אכן אי אפשר לברוח מהאבל, וגם לא צריך לברוח ממנו. צריך לחוות אותו, ורצוי גם לעבד אותו עם אשת מקצוע (אני לא כותבת את זה ספציפית רק עלייך, אלא לגבי כולן, כולל אותי בזמנו).

לגבי הקרישיות- אני חושבת שנותנים לזה יותר מדי מקום וחשיבות. בואי נאמר כך- רוב ההפלות בשליש הראשון לא נגרמות כתוצאה מקרישיות יתר.
זה עוד לא אומר שלא כדאי לבדוק זאת כעת, לאחר 3 הפלות.

את רוצה אולי לכתוב פה פירוט לגבי כל אחד מההריונות, ואז יהיה לי קל יותר להתייחס ולכתוב לך אילו בדיקות אני חושבת שכדאי שתבצעי.
כתבי על כל הריון- על התקינים- בת כמה היית, מהלך ההריון, שבוע הלידה, משקל בלידה, סוג לידה, האם נולד ילד/ה בריא/ה.
על ההריונות שהסתיימו בהפלה-מתי היו (הגיל שלך) מתי הסתיימו (באיזה שבוע של ההריון), מה היו הנסיבות (הפסקת דופק/מום שהתגלה/שק הריון ריק/תסמונת...), וכיצד הסתיימו (גרידה/ציטוטק/טבעי).
כתבי גם האם עשיתם בדיקות כלשהן, מתי ומה התוצאות והאם ידועות מחלות שלך או מחלות במשפחה (גם כאלו שקשורות לקרישיות יתר).

לאחר שתפרטי הכל (תעשי פסקה לכל הריון- כך יהיה לי יותר קל להבין), אוכל להמשיך ולהתייחס בהיבט המעשי כאשר מסתכלים על ההלאה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
מעדכנת עידכון

הי!
אני בסדר עכשיו מבחינה פיזית יצאתי מהגרידה עם מדדים רעים של לחץ דם,דופק נמוך,התעלפיות חוזרות ונשנות מחסור במלחים ומינרלים(הכניסו אותי בשעה מאוחרת לגרידה במקום 10:00 בבוקר 16:00 אחרי הצהריים).
בקשר להריונות:
הריון ראשון הייתי בת 27 נולד בשבוע 39+5, משקל 2.900.
הכול היה תקין וחלומי.
נגמר אומנם בקיסרי סיוטי לאחר 30 שעות צירים וללא הרדמה אבל זה כבר טראומה אחרת.

הריון שני הייתי בת 31 נולד בשבוע 42(עם זירוז ) 3.900 בלידה טבעית ומופלאה .
הכול היה טוב.

הריון שלישי הייתי בת 35 שבוע 18 גילו פגם גנטי (פגם בעמוד השדרה) ידענו על זה משבוע 14 רק בשבוע 18 התקבל ע״י הוועדה.
הסתיים בשבוע 19 בגרידה.

הריון רביעי הייתי בת 37 ,שבוע 8 הפסיקה התפתחות עדיין עם דופק נתנו סיכוי שבוע 12 עם הפסקת דופק ועובר לא מפותח ביצעו גרידה.

הריון חמישי עד שבוע 12 הכול טוב שהגעתי לשקיפות שוב אין דופק ללא סימן של הפסקת גדילה.
הסתיים בגרידה.
זהו,עכשיו מתלבטת אך להמשיך אם בכלל.
מה כן כדאי לבדוק או שזה רק עניין של סטטיסטיקה רעה.
אני בטיפול נפשי (מצבור של חיים לא פשוטים,רשמתי על זה בעבר) לצערי ולצער המטפלת שלי היא בעצמה מאוד חולה מקווה שתחזור לטפל בקרוב.
וכן קשה לי מאוד,כמו לכולן לא מועדון משהו.סביבתי לא משהו תומכת ,למעט בעלי וחברה אחת. אימי חולת נפש (ואבי בעיקר מטפל בה)וזה קשה לעצמו וכל גם כל אובדן שלי הופך לנסיגה קשה במצב של שניהם(עוד מטען אם חסר).
חמותי חושבת שהשתגעתי שאני רוצה עוד אחד וכאילו כל היקום אומר לי חזק וברור שלא צריך עוד.
עוד שתי חברות טובות בטוחות שאני קצת לוקחת את זה קשה מידי ויאללה להמשיך הלאה ולוותר
וכן אין הרבה מעבר(הכוונה ל״סביבה״). ולא לא פשוט לי כי כל כך קשה לי לוותר.
 
למעלה