מעדכנת בענייני חיים ומוות

מעדכנת בענייני חיים ומוות

תודה לכל מי שתרמה מהשקפתה ומעצותיה בענייני החיים והמוות שעלו פה לאחרונה. מאד הערכתי את ההשתתפות שלכן. נתתן לי כוח לארגן פגישה מרובת-משתתפים בכירים במוסד בו שוהה אבי, ולשמוע מפיהם גם עדכון מלא וארוך (ולא טלפוני וקצר) לגבי המצב שלו, וגם לגבי מידת האחריות שלי כאפוטרופסית.

גיליתי, להפתעתי, שכבר כשהועבר למוסד (הוא הועבר באמצע הלילה והרופא טעה ולא הפעיל את טפסי ה DNR עליהם חתמתי כי חשב שמדובר במטופל אחר) ביקשתי שיקבל טיפול מינימלי. וזה הטיפול שהוא מקבל עד היום וימשיך לקבל גם הלאה.

מבחינת החוק זה המינימום המותר. הוא לא יועבר לביה"ח כללי לביצוע פרוצדורות מורכבות מאריכות חיים, אבל גם לא ינותק ממכונת ההנשמה / מכונת ההזנה או לא יקבל אנטיביוטיקה למניעת סבל. כל טיפול המוגדר כמונע סובל הוא הכרח בישראל, מסתבר. יש לי חברה בלגית שסיפרה לי שבאירופה הנורמות מאד שונות.

ההחלטה ניטלה ממני. כובד המשא שרבץ על כתפיי נעלם. ואיתו התפוגגה תחושת האשמה שאני יכולה הקל עליו ואני לא עושה זאת.
 
העצב והתהום עדין כאן, אבל באיזשהו מקום גם הקלה

לבי איתך על אביך שניטל ממך, על הסבא שלא היה לילדיך ובעיקר על היפוך התפקידים האכזרי.
משערת שאין בגילוי נחמה, אבל יש בו הקלה מסוימת. שולחת לך חיבוק.
 

שירהד1

Member
מנהל
מזעזעת בעיניי הטעות הגורלית שעשה הרופא בזמנו.

 
גם בעיני. היה לילה. זה היה מצב חירום. צעקו לו את השם.

הוא לא שמע נכון והוא גם אמון על הצלת חיים. זה כבר בעבר שאין לשנותו. ומה לעשות שבני אדם טועים.
 

שירהד1

Member
מנהל
נכון, טועים, אבל את יודעת מה?-

יש סוג טעויות שאסור לעשות.
אני בדיוק נמצאת בדיון עם עצמי על זה- על נושא של טעויות- אני תמיד אומרת לילדים שאני עובדת איתם וגם לילדים שלי שמותר לעשות טעויות, ושאנחנו לומדים מטעויות, ולא לפחד לטעות...וזה נכון וחשוב לדעת את זה ולהעביר להם את המסר הזה.

יחד עם זאת- יש מקומות שאסור לטעות בהם- לדוגמא- על הכביש. טעות אנוש עלולה להביא לאסון ולטרגדיה. אין פה מקום לטעויות. לדוגמא- בצבא- שוב- טעות אנוש עלולה להביא להרג נוראי (תאונות אימונים וכדומה). טעות של רופא- עלולה להביא לקטסטרופות...

בכל מקרה- אני חושבת שבהתחשב בנסיבות הטראגיות, את אכן יכולה להרגיש שאבן נגולה מעל ליבך. וזה המון- בהתחשב בכל מה שעובר עלייך בהקשר זה.
מצטערת עבורך שאת נאלצת להתמודד עם המציאות הקשה הזו.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
קוראים את ההקלה במלים שלך

אני יודעת שאת חיה בהווה, ולא יכולה להרשות לעצמך (וכנראה גם לא רוצה) לכעוס על מה שהיה ולא ניתן לשינוי. אבל כמו שירה, גם אני כועסת על מה שהיה בלילה ההוא ולא יכולה להימנע מלשאול את עצמי "מה אם...".

שמחה שערכת את הפגישה עם הצוות. שמחה שמשקל וכובד האחריות כבר לא רובצים על כתפייך (וליבך ונשמתך).
 
למעלה