פינת הביניים (בין אובדן להריון חדש או השלמה)

פינת הביניים (בין אובדן להריון חדש או השלמה)

לאחרונה נשמעים הרבה קולות מותשים מן הדרך האינסופית אל הילד. הפינה הזו מיועדת לכל המתלבטות, בין הכמיהה לילד נוסף להשלמה עם מה שיש בבית. היא מיועדת לקטר על הנסיונות ש(לא) מצליחים (כי אז הרי היינו בפורום השני), על הסביבה ש(לא ממש) מבינה, תגובות נוסח -
מה את רוצה, כבר יש לך ילדים, למה את לא מסתפקת במה שיש?
או (לאלה מאיתנו עם ילדה אחת) : מנין יש לך הכוחות להמשיך?
על הגוף הכואב, על הנפש העייפה, על הכוחות שלא ברור מנין הם מגיעים.
חיבוק גדול וחם לכל הנשים הנאבקות על הילד הנוסף
הלוואי ושנת 2017 תהיה שנת פוריות ובריאות לכולנו
 
משתפת את הביניים שלי

לא יודעת איך הסרט שלי ייגמר (באסה שאני לא כותבת את התסריט)
מה אני כן יודעת:
שאני מאד רוצה עוד ילד
שלקח לי שנה לשכנע את בעלי להסכים. שהשנה הזו, על כל כאביה (החודשיים יש להדגיש) גם החזירה לי את עצמי והוציאה אותי מהתמקדות בילודה בלבד להתפזרות להמון כיוונים שונים (תודה לבעלי היקר שהאכיל אותי מרורים באופן שהחזיר לי את עצמי - לא בציניות).
שאני לא יכולה לוותר.
שעכשיו אני מטופלת פוריות: מעקבי ביוץ, בדיקות דם, בדיקות מכל הסוגים והמינים, כן, מחטטים לי, אני מזריקה לי, ההורמונים משגעים אותי - מה שצריך. זה מה שיש. מתחילה בהזרעות ואוטוטו עולה ל IVF (כן, גם אני בת 40 והגיל לא לטובתי). וזה רק בשביל להגיע לקו הזינוק, כמובן. ואח"כ....... תחזיקו לי אצבעות.

***** קרן שמש, אפשר להתייעץ איתך בפרטי? לא נעים לי להידחף לפוריות עם השלושה ילדים שלי, אבל יש לי מליון שאלות של מתחילה.
 
הלוואי


שוב, בפעם המי יודע כמה - כל כך מעריכה גם את הנחישות שלך, גם את היכולת להכיל ולא לוותר על אף כל המהמורות בדרכך, וגם את היכולת לתמלל עבורך ועבור אחרות. גם וגם וגם.
 
את יכולה לשאול בפורום פוריות

את לא חייבת להזכיר את העובדה שיש לך שלושה ילדים.
התהליך שאת עוברת הוא אותו תהליך.
מוזמנת גם לשאול אותי שאלות של מתחילה, יש לי ניסיון רב, לצערי.
&nbsp
ולגבי השרשור שפתחת, מזכירה שיש כאן גם כאלה שאין להם עדיין ילדים, אז אין השלמה עם מה שיש בבית, אולי יש תחושות אחרות, אולי גם הן (אנחנו) מותשות ולא יודעות איך להמשיך ואם...
&nbsp
חיבוק לכל הנשים הנאבקות על הילד (הנוסף או הראשון)....
 
אני מתנצלת על חוסר הרגישות

בפנייך אישית, שמולי קיפוד, ובפני כל הנשים שאין להן עדיין ילדים והן חברות בפורום שלנו. סליחה מכל הלב. בתוך שרשרת הדיונים עם מרעישה וענת ותמי -התקבעתי על המספר 1 וענייני האחאות.
סליחה.
 
אין אריות כאלה המהממת

אין אריות כמוך. בעצם לביאות.
אישה עם טונות של כוחות עצומים, הכלה וגבורה.
מדי פעם עוד קופצת לפה ומר מתוק לי שאת פה.
מאחלת לך ולכולן, עם ילדים או בלי ילדים, הכאב הוא אותו כאב. (בלי להמעיט מהכאב של נטולות הילדים!)
אני משוכנעת שתשיגי את המטרה שלך כי אחרת זה פשוט לא פייר.
חיבוק ענקיסטי
 
אם הבנות, תודה! אני שמחה שאת משוכנעת שאשיג את המטרה שלי

אני לא. או שכן או שלא. הלוואי!
החיים לא פייריים, את זה אני יודעת כבר הרבה שנים.
אבל כמו שאני תמיד כותבת - התקווה היא שלנו, ואני מטפחת אותה ושומרת עליה והיא מנחה אותי קדימה והלאה.
 

שירהד1

Member
מנהל
עונה משנות הביניים שהיו לי-

אבל ראשית- איןאריותכאלה- אני רוצה לומר שאת נשמעת מאוד מאוד נחושה, ואני מקווה בכל ליבי עבורך שהסרט שלך יגמר עם תינוק/ת בידיים:)

תקופת הביניים שלי מאוד מזכירה את מה שמרעישה בשקט כתבה. ממש אחד לאחד. הגוף השבור, שנגעו בו יותר מדי אנשים, שחיטטו בו יותר מדי אנשים, שהיו בו יותר מידי שינויים...הנפש- שהכוחות שלה כבר תשו בשלב כלשהו, שהיתה רצוצה ועייפה ועצובה מאוד...רכבת ההרים הרגשית- של התקווה מול היאוש...היה לי מאוד מורכב.

יחד עם זאת, אני ממש זוכרת שאמרתי לעצמי ונשבעתי לעצמי שהילדים לא ייפגעו. המשכתי לעבוד כרגיל, להיות אמא כרגיל, לתפקד, לשמוח (גם אם זה עם חצי לב שבור), להיות איתם ובשבילם. אמרתי לעצמי שלא אסלח לעצמי אם בגלל מה שעובר עליי, תהיה להם אמא דכאונית או לא מתפקדת.
הזכרתי לעצמי כל יום את כל הטוב שיש לי החיים כרגע, והיה לי המון המון טוב בחיים.
כעסתי על עצמי שקשה לי להסתפק בשני ילדיי הנפלאים. קינאתי בבעלי שמסופק בהם מאוד ולא מרגיש במצוקה בהיבט של הכמיהה הנוראית הזו לעוד ילד שלא מתגשמת.
ובכלל- היתה שם המון קינאה. אוף! קינאה בנשים הרות, קינאה בנשים עם תינוקות, קינאה במשפחות שיש להם את מה שלי אין- שזה עוד ילד.

היה שם גם הרבה סטרס של הסביבה מולי ושלי מולם. לפעמים הגבתי לדברים שאמרו לי מאוד בחריפות, לפעמים היה נדמה לאנשים שאני קצת לא נורמאלית. ובאמת, אולי הייתי קצת לא נורמאלית. כולם רצו שאפסיק. כולם לא יכלו כבר לסבול את זה. רצו שאחזור לעצמי. שאפסיק ודי, שאהיה שמחה במה שיש לי. אף אחד לא ממש הבין אותי.
אפילו אני לא ממש הבנתי את עצמי. הכמיהה הנוראית, היוקדת הזו, הבוערת, לעוד ילד- זה משהו שהוא בכלל לא רציונאלי, אלא אמוציונאלי. ולכן, אין טעם לחפש בזה הגיון. כי זה לא.
תקופה קשה, בקיצור.

אם את רוצה לשאול אותי עוד משהו לגבי זה- את מוזמנת.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
תובנות לזמן ביניים

אז שבועיים אחרי שהריון 6 נגמר 33 שבועות מוקדם מדי, ועם ילדה אחת בבית, אלו התובנות שלי:

הכוחות. הכוחות מגיעים בעיקר מהאינרציה ומהפחד לעצור. הכוחות מגיעים מהבת שלי - אני רוצה עוד כמוה (יודעת שכל ילד הוא שונה, אבל בכל זאת רוצה עוד כמוה). הכוחות מגיעים מהעובדה שאני מושקעת כולי בפרוייקט הילד הבא - התפטרתי לפני כמעט שנה וחצי כדי לעבוד על הילד הבא.

הגוף. סחוט ומעוך. אני לא בכושר. אני במשקל שיא (לתקופה שהיא לא הריון. בסוף ההריון עם בתי הייתי 4 קילו יותר ממה שאני עכשיו). יותר מדי רופאים וטכנאיות ראו וחיטטו ונגעו בי בשנים האחרונות (9 בדיקות ופרוצדורות ב-3 השבועות האחרונים, 3 מהן ביום שבו התגלה שאין דופק). עברתי יותר מדי הרדמות (10 הרדמות בשנתיים וחצי).

הנפש. שבורה ורצוצה. לא יודעת אם אי פעם הייתי שפויה, אבל אני בפירוש לא שפויה בשנים האחרונות. אני חושבת שאדם שפוי היה עוצר.

ובכל זאת, היום באחת התגובות שלי להודעה של תמי1100, הבנתי בערך מה אני רוצה כרגע.
ולהפתעתי מסתבר שאני רוצה להמשיך לנסות ספונטני.

אני צריכה למצוא זמן לדבר על זה עם בעלי (בין האשפוז אחרי הציטוטק, השביתות בגנים, הגרידה ומחלה של הילדה, לא מצאתי את הזמן והכוחות לדבר איתו).
במידה ובעלי רוצה כמוני, אני צריכה להבין מהרופא שלי (ואולי גם מרופאים אחרים) איך למקסם את הסיכויים.
אני גם צריכה להגדיר לעצמי דד ליין חדש, כי הדד ליין הקודם (יום הולדת 40) יהיה בעוד כחודשיים.

שולחת חיבוק לכל מי שלא יכולה להתנחם ולהסתפק במה שיש בבית, כי הבית ריק.
 

shira3121

New member
אני כמו מרעישה בשקט

ממשיכה מהאנרציה וכי אני רוצה לדעת שגם אם זה לא יצליח ואשאר אם ילד אחד שעשיתי את כל מה שיכולתי שזה כולל לעבור להזרעות חודש הבא. בין לבין באופן מופלא אני מצליחה לחיות את חיי ולהנות מהם.
 
גם לי זה מרגיש עניין מופלא לפעמים

כי בסך הכל אני די מאושרת. לא כל שניה של היממה, אבל בסך הכל: החיים שלי טובים.
וגם אני פה מטעמי האינרציה. וכי עוד מעט נגמר לי הזמן. וכי אני מקווה איכשהוא לגלגל את המספרים הנכונים.
 

mick nik

New member
הin between שלי - קצת מהצד האחר...

את ההריון השלישי שלי איבדתי בשבוע 25, הריון ש"לא הרגיש לי טוב" כמעט מתחילתו. זה תוכנן להיות הריון אחרון, רגע לפני גיל 40.
תכננו הפרש שנים זהה לזה שהיה בין שתי הבנות שבבית והיינו תמימים כל כך.
כשבמקום לקבל תינוקת, קיבלתי במתנה ליום הולדתי ה40 כרטיס כניסה למועדון המפוקפק הזה שאף אחת מאיתנו לא רצתה להצטרף אליו, לא הייתי מסוגלת לחשוב בכלל על הריון נוסף.
חצי שנה אחר כך, לאחר המון שיחות עם האיש שלצידי, שכל כך רוצה הריון נוסף וזקוק לדבריו לחוויה מתקנת, הסכמתי לנסות.
לשמחתי מעט נסיונות אחר כך היתה בדיקה חיובית ועם שני הפסים התגנבה לה ללב התקווה שהפעם נקבל פיצוי. וזמן קצר אחר כך האכזבה.
כמי שחשופה כאן כבר תקופה ארוכה לסיפורי אובדן בכל שלבי ההריון, ידעתי להעריך את העובדה שלא נדרשה התערבות וההריון נפל מעצמו . ...ומאז היה עוד אחד. שוב תקווה ושוב אכזבה.
וברור לשנינו שנוכח הגיל כל הריון הוא סוג של רולטה. וככל שעובר הזמן, חשה שאין לי את המשאבים הרגשיים להמשיך ולנסות כך.
אין דבר שמעורר בי חרדה כמו אובדן הריון נוסף בשבועות מתקדמים.
וכך - צד אחד שבי מחכה לוסת שתגיע בעיתה וצד אחר נחמץ בכל פעם שזה קורה.
לא מזמן כבר ציינתי יום הולדת נוסף. הרבה מעבר לדד ליין שהצבתי לעצמי בענייני ילודה.
לא ממש פועלת באופן אקטיבי ובכל הכח להשגת הריון נוסף, אבל מרגישה שככל התלוי בי הגיע הזמן להתמקד בקיים ולסגור את פרק הילודה. לא כפי שתכננתי, אבל עם תובנה שזו המציאות שנקלענו לתוכה ואיתה נאלץ להמשיך הלאה.
לעומתי- בעלי עדיין מתקשה מאד לוותר. ואני מתקשה לגזול ממנו את החלום.
לו עצמו יש אח אחד והוא תמיד חלם על משפחה גדולה יותר.
אני לא פוסלת אפשרות של אומנה וגם הוא כך, אבל בשונה ממני הוא חש שלא עשינו הכל ושלעולם ירגיש החמצה על כך.
לשנינו ברור שחלון ההזדמנויות שלנו הולך ונסגר. כבר שנתיים ומשהו שכל כך הרבה דברים נמצאים על הולד. לא נרשמתי ללימודים ולא עשיתי שינוי מקצועי שאני רוצה לעשות רק כי תכף אולי יהיה תינוק/ הריון... וברור לי שזה לא נכון לי להתנהל כך.
לא יודעת... לעיתים מרגישה שההתלבטות שלי היא בגדר מותרות, ושכל כך הרבה נשים היו שמחות להיות בנעלי - עם שתי בנות בריאות בבית ויכולת לשקול בכלל הריון נוסף בגיל 41 ללא בעיות פוריות ידועות.
אז ממשיכה עוד קצת עם רגל פה ורגל שם... אמביוולנטית לחלוטין. לא פועלת להשגת הריון ולא מונעת. ובעיקר מחכה ליום שזה יפסיק להיות נושא כל כך נוכח ובעל משמעות שנוגעת כמעט בכל תחומי החיים שלנו.
 

שירהד1

Member
מנהל
למיק ניק-

אני ממש ממש מבינה על מה את מדברת ומה את חווה.
מעניין שבעלך הוא זה שדחף ודוחף להמשיך. אצלנו זו הייתי אני, והיה לי מאוד מאוד קשה לשכנע את בעלי. גם הוא, כמו בעלך, הגיע ממשפחה של שני ילדים (יש לו אחות אחת), ודווקא בגלל זה היה לו אחלה עם שני ילדים.
זה רק מראה כמה כל אחד מאיתנו שונה.

אני מאחלת לך שיגיע יום שלא תהיי כבר אמביוולנטית, ויפול הפור- לכאן או לכאן, כי הביניים הזה מאוד מורכב להתמודדות.
מרשה לעצמי להמליץ לך לא למנוע מעצמך לימודים או שינוי מקצועי. אל תפסיקי לחיות ולהתקדם בגלל המצב המורכב שאת נמצאת בו, כי אז הפספוס ירגיש עוד יותר גדול.
פעם מישהי מאיזושהי קומונה מקצועית שהייתי שייכת אליה כתבה לי: "את הרבה יותר מרחם"...
תעשי כאן ועכשיו מה שחשוב לך ומה שמקדם אותך ומה שמרגיש לך נכון בהיבט המקצועי. אל תעצרי.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
מיק ניק, אני מאמינה שמה שאת עושה נכון עבורך

אני חושבת את זה באופן כללי לגבי הרבה עניינים. אני לא מאמינה למילים (וואו, הייתי צריכה ללכת לישון מוקדם, מה נתקעתי הערב מול הטלוויזיה) אלא למעשים (=הטלוויזיה דולקת באחת בלילה).

יש נקודה מסויימת שאשה יודעת בה שהגיע סוף הילודה.
והנקודה הזו אישית כל כך. מרעישה כתבה שמישהו אחר היה אומר עליה שהיא משוגעת. לא. כי אין בזה נכון ולא נכון. ואין כדור בדולח. תיאורטית אם סיימת את הילודה עם 2 ילדים אחרי 9 הפלות אז ברור שבדיעבד היית מוותרת על החוויה המפוקפקת של שנות הביניים האלה. רק שאין משמעות ל'תיאורטית' בחיים, החיים הם לא החזרה הגנרלית - הם המופע עצמו.

אז אם כרגע את בעמדת ביניים - זה המקום הנכון עבורך. לכשיגיע רגע בו תרצי להתקדם מקצועית / ללמוד / להקיף את העולם - ברגע הזה תעשי את הדברים האלה. כנ"ל לגבי סוף הילודה. את תדעי כשיגיע הסוף בשבילך. ואז המעשים שלך יתאימו למחשבות שלך. מי שלא מונעת מסתכנת בהריון. לא גיליתי לך את אמריקה, נכון? אז ייתכן הריון והסוף עוד לא כאן. לפחות הלילה.

את מפוכחת ואת חזקה ואת תהיי בסדר. אני מאחלת לך מכל לבי שתהיי בסדר+3.
 

mick nik

New member
תודה גם לך, יקירה


התובנה שהחיים הם מה שקורה כרגע ושאין עבורי מציאות אחרת היא תובנה נכונה ומשמעותית שאימצתי ממך


יש לך יכולת מופלאה לשקף את המציאות כפי שהיא ולדייק כל כך בבחירת המילים ובניתוח. לא מובן מאליו בכלל.

מאחלת לך בכל ליבי שגם את תמצאי את עצמך בקרוב במקום אליו את רוצה להגיע, עם ילד/ה נוסף/ת וללא תלאות נוספות על אלו שכבר עברת בדרך.
 

mick nik

New member
תודה, שירה


מסכימה עם כל מילה. פתאום כשקראתי את התגובה שלך הבנתי כמה הנושא הזה טעון רגשית עבורי. זה כבר זמן מה שמחלחלת בי ההכרה שתחושת ההחמצה אכן גדולה יותר כשלא ברור לאן תוביל תקופת הביניים הזו.
מניחה שעוד ארוכה העבודה העצמית שדרושה לי במסע הזה, ובכל זאת מבינה כמה נכון עבורי להמשיך הלאה לפחות במישור המקצועי ולא לעמוד במקום.
תודה שאת כאן. מעריכה מאד.
 

תמי1100

New member
מאוד מזדהה

גם אצלי החרדה הכי גדולה- שוב לאבד הריון בשבוע מתקדם, זה היה הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים. גם אף אחד לא הכין אותי לזה, מי בכלל תאר לעצמו שיכול לקרות דבר כזה??
&nbsp
וכמוך גם אני מקבלת כל מחזור בעצב ושמחה מעורבבים.
 
למעלה