לצערי חדשה פה

ANATs12

New member
לצערי חדשה פה


שלום לכולם
לא ממש יודעת מאיפה להתחיל. הריון 2 בבית יש לי ילד מקסים בן שנתיים וחצי. נכנסתי להריון בספטמבר האחרון. שמחה גדולה הייתה בבית. חיכיתי לשקיפות רק כדי לסמן וי. לספר על ההריון לחברות ומשפחה מורחבת.
הכל התהפך.
שקיפות גבוהה, בדיקת סיסי שלייה גם כן לא תקין. מוצאים כרומוזום נוסף ב21. תסמונת.
עוברים ועדה להפסקת הריון.
שבוע של בכי, שבוע מטורף של בטח יש פה טעות. זה הרי קורה רק לאחרים. אין סיכוי שנפלנו בסטטיסטיקה.
אבל.
ביום ראשון אעבור גרידה.
חזקו אותי בבקשה... שזה יעבור, שיהיה יותר טוב, שהכל לטובה
כל כך קשה
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדן ההריון


כל התחושות שכתבת- ההלם, אובדן התמימות, העצב הקשה, הקושי לקבל את המציאות, האבל, הבכי- הכל הכל מוכר, מובן ונורמאלי.
וכן, זה לא קורה רק לאחרים, וכל מי שפה (ועוד המון אחרות- שלא פה)- הן חלק מהסטטיסטיקה של עולם הילודה, שלרוב מביא איתו מתנות נפלאות ומופלאות, ולעיתים, לצערנו הרב, מביא עימו גם צער ועצב גדולים.

אני יכולה לחזק אותך בזה שאני מכירה המון נשים (גם מפה, וגם מהחיים האישיים שלי), שעברו אובדן/י הריון, ולאחר מכן זכו להריון תקין ובתינוק/ת בריא/ה.
לא יכולה לומר שהכל לטובה. הלוואי וההריון הנוכחי שלך היה תקין...אבל כן יכולה לומר שטוב שיש היום בדיקות נרחבות, שמסוגלות לגלות בעיות חמורות, תסמונות ומומים, ועדיף לגלות את הדברים בשלב כמה שיותר מוקדם.

אנחנו פה לכל דבר ועניין. אודה לך אם תוכלי לעדכן אותנו לאחר הגרידה.

שולחת חיבוקי נחמה וכוחות

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

קטי12345

New member
מאד עצוב


מבינה אותך, כולנו מבינות. זה נורא קשה וכואב. אין מספיק מילים שיגרמו לצער ולכאב להיות קלים או פשוטים יותר. אבל הקלישאה ש"הזמן יעשה את שלו" באמת נכונה ולאט לאט את תתחזקי ותמצאי שוב את האור הפנימי והחוזקה שמצויים בך. מותר להיות עצובים, צריך לבכות ולהוציא את האבל מהמערכת.
מאחלת לך לעבור את הכל בשלום ולהיות כבר אחרי, לעבור את ימי האבל והעצב ולהתחזק במהרה.
שולחת לך חיבוק גדול, תהיי חזקה
 
עצובה איתך


מתחילה דווקא מסוף ההודעה שלך. לא יכולה להגיד שהכל לטובה. לטובה היה לסיים את ההריון שלך בעוד חצי שנה בערך בידיים מלאות ולא עם טריזומיה וגרידה יזומה.
כן, זה מאוד מאוד מאוד קשה. וכואב ומוחץ ולפעמים אי אפשר לנשום. וכן, זה אמור להיות יותר קל בהמשך, אבל זה לוקח זמן, וההתקדמות מלווה בנפילות. אחרי המון זמן מגלים שהעוצמה של הכאב שונה, ואפשר גם לחייך ולצחוק למרות שהאובדן נמצא ברקע.

הפסקת הריון יזומה מלווה הרבה פעמים בחרטה ורגשות אשם.
בתור מי שעברה שתי הפסקות הריון יזומות (ועוד 3 אובדנים לא יזומים), אני אומרת שאפשר לוותר על החרטות ועל רגשות האשם. זה לוקח זמן, זה קשה, אבל אפשר לוותר עליהם.
כל הבדיקות שעשיתי במהלך ההריונות, נועדו לוודא שהעוברים בריאים ותקינים. מי שמוכנה ללדת תינוק חולה, לא עושה את הבדיקות הללו.
הצרכים ואיכות החיים של הבת הקיימת שלי, קודמים לכל דבר אחר. ללדת לה אח או אחות חולים, פירושו שהיא תישא מחיר כבד גם עכשיו בתור ילדה וגם בתור מבוגרת, אחרי שאנחנו כבר לא נהיה.

קצת על החלק הפיזי של הגרידה.
את אמורה להגיע בצום ובלי תכשיטים/איפור/לק. ממליצה להגיע עם כמה תחבושות מהבית לאחר כך.
לכל בי"ח פרוטוקול משלו לגבי הרחבת צוואר הרחם, אבל סביר להניח שתקבלי ציטוטק או למינריות או שילוב של השניים.
כדורי ציטוטק ניתנים לבליעה, להמסה מתחת ללשון או להחדרה לנרתיק (בכל בי"ח נוהל שונה). הם גורמים למגוון גדול של תופעות לוואי. ניתן לצפות לרעידות חזקות של כל הגוף, עליית חום, בחילה, כאבי בטן. ייתכן ותחווי דימום, שלשול, הקאות, צירים.
למינריות אלו מקלות שעשויים מאצות, הן מוחדרות לצוואר הרחם יחד עם ספוגיות רטובות שגורמות לאצות להתרחב.
אפשר לבקש מהאחיות אופטלגין נוזלי עוד לפני הגרידה.
מתישהו במהלך הקבלה, יחתימו אותך על כל מיני טפסים. זה נראה ביורוקרטי, אבל אני ממליצה לקרוא הכל. כתובים שם גם דברים מפחידים שעלולים לקרות. הדברים המפחידים הינם נדירים, אבל הם כתובים שם כי הם קרו בעבר, ובעיניי עדיף להתכונן גם לדברים הרעים.
את תקבלי חלוק, כובע וגרבי בי"ח (כיסוי לכפות הרגליים). צריך להתפשט לחלוטין, כולל תחתונים וחזיה.
כשעתיים אחרי תחילת הרחבת צווואר הרחם את תיכנסי אל חדר הניתוח. למיטה יש משענות לרגליים, את הרגליים מהדקים אל המשענות על מנת שלא תבעטי בצוות בטעות במהלך ההרדמה. יד אחת מושטת אל המרדים והיד השניה עם מד לחץ דם.
בעיניי ההרדמה היא החלק הטוב בכל התהליך. שניות ספורות לאחר הזרקת החומר, את נרדמת ומתעוררת אחרי. כדאי לבקש מהמרדים זופרן - חומר נגד בחילה.
הפרוצדורה אורכת כרבע שעה.
קצב ההתעוררות שונה אצל כל אחת, אבל בשלב מסויים כנראה יתנו לך לשתות תה מתוק ויבקשו ממך לגשת לשירותים על מנת לוודא שאת מצליחה לעשות פיפי.
אני חושבת שברוב המקרים השתחררתי כשעתיים או 3 אחרי תחילת ההתעוררות.

מאחלת לך שיעבור בשלום.
מצטרפת לבקשה של שירה - אנא עדכני אותנו כשתוכלי.
 

ANATs12

New member
עדכון - אני אחריי ...

×××אני מזהירה זה לא קל לקרוא מי שקשה לה שלא תקרא×××
קודם כל תודה למי שהגיבה, הכילה וחיבקה. זוהי תקופה נפשית מאוד מאוד קשה.
אני אתחיל קצת מלפני הגרידה... התאשפזתי במוצאי שבת 31/12 כי הניתוח היה הראשון בבוקר של יום ראשון. וכאן אני חייבת לציין את האחיות המדהימות של הדסה עין כרם שהיו איתי הכילו ותמכו כל רגע שרק הייתי צריכה.
ב4 לפנות בוקר קיבלתי 2 כדורי ציטוטק. הכינו אותי לכך שיכול להיות שיגרמו לכאבי בטן זה עוזר למנתח בגרידה. בשעה 5 וחצי מתחילים כאבי בטן של מחזור- אוקיי קצת אי נוחות אבל אסור לי לקום עדיין מהמיטה. לאט לאט הכאבים התחזקו... אבל אני שהייתי ״ילדה טובה״ לא קראתי לצוות כי חשבתי שאני פשוט בלי כוח סבל אולי זה ככה צריך להיות ואני בגלל שאני רגישה כל כך כואב לי... בכיתי רק לבעלי שהיה עימי בחדר. סבלתי אימים עד 6 וחצי. סיבה נוספת לכך שלא קראתי לצוות כי לא יכולתי לקחת שום משכך כאבים אני הרי צריכה להיות בצום.. בשעה 6 וחצי בבוקר התחלתי לצרוח ולבכות מכאבי תופת עדיין לא היה לי נעים לקרוא לאחות כי באמת חשבתי שאני ״בכיינית״
בסופו של דבר לא היה אכפת לי כלום קראתי לאחות וביקשתי אופטלגין. שתיתי ונרגע קצת לחמש דקות אפילו פחות... האחות בכלל לא הבינה למה אני כל כך כואבת אבל נתנה לי והמשיכה בדרכה. 2 דקות אחכ אני מתחילה שוב להתלונן ולבכות אמרתי לבעלי שיש לי פיפי, קמתי ובגלל סחרחורת נשענתי מעט על המיטה. תוך שניה הרגשתי מן חוסר שליטה וטונות באמת כמויות של דם יוצאות ממני. צרחתי ובכיתי בעיקר בגלל שנבהלתי... בעלי מחזיק אותי ובמקביל מנסה לתפוס את הפעמון לצלצל לאחיות. הוא מצליח לצלצל תוך כדי שהוא אומר לי לא להסתכל למטה. ואני כמובן, בוכה, צרחות. האחות מהצד השני שומעת את הצרחות ותוך שניות היו אצלי בחדר צי של אחיות
האחות מרגיעה ואומרת זה רק דם אל תדאגי הכל בסדר... אני אומרת לה לא יש לי עודדדד ופתאום העובר יוצא בתוך שק ההריון, כל כך קטן... כמובן בלי דופק אבל מן מלאך כזה.. התחלתי לצרוח
בעלי הסיט את הראש כדי שלא אצליח לראות את העובר שיצא.
האחיות מרגיעות מנסות לפחות להרגיע..
מורידים ישר לחדר ניתוח שלא יהיה זיהום חלילה.
זהו. זה נגמר. אני לא בהריון, בסדר פיזית אבל נפשית ממש ממש לא.‏‏
 
אוי ואבוי


יצאה לך לידה במקום גרידה


האם את כבר בבית? בעלך נשאר איתך או שחזר לעבודה? עדכנתם את הצוות בגן של הילד? (גם ילדים צעירים מרגישים שקורה משהו, ועשויים להפגין התנהגות שונה במהלך השהות בגן).
הימים הראשונים מאוד קשים נפשית. השילוב של ההורמונים עם הכאב של האובדן, יוצרים מצוקה אדירה.
שולחת לך חיבוק ענק ומזמינה אותך להמשיך לכתוב לנו, אם תרצי בכך (אפשר בהודעה חדשה, השרשור הזה כבר לא קופץ לראש הפורום ולכן ייתכן שלא כולן יראו אותו).

 

ANATs12

New member


השתחררתי אתמול מהבית חולים, יום אחרי הגרידה כי הייתי חלשה מאוד פיזית ונפשית כמובן. בעלי אמנם בעבודה, אבל מתקשר ובא מדיי פעם לבדוק מה קורה ואיך אני. לא תמיד הוא מבין את רגעי הבכי שלי, ״מה לפני רגע היית בסדר..״ ״אבל אני לא מבין למה את בוכה עכשיו...״ אבל הוא מאוד מחבק ומכיל. גם לו מאוד קשה והוא משתדל לידי להיות חזק.
עדכנתי את צוות הגן של הבן שלי אין לי ספק שהוא קולט שעברנו משהו טראומתי... בינתיים אנחנו מנסים להיות חזקים מולו ואיתו.
תודה על החיבוק.
 
ענת היקרה. אני לא יכולה להגיד לך שזה לטובה.

כמו שכתבת בפוסט הראשון שלך. שמישהי תגיד לי שיהיה בסדר. שהכל לטובה. אז הנה אני אומרת לך - באחריות - יהיה בסדר. באמת יהיה בסדר. עכשיו לא בסדר. הכל כואב, הגוף סחוט, הנפש מדובללת ושבורה. עכשיו לא.
אבל לאט לאט. עם הזמן. כוח החיים הוא כוח חזק. הוא יעזור לך לקום בבוקר, הוא יעזור לך לצחצח שיניים, הוא יעזור לך בהתחלה לחזור לתפקוד חיצוני פחות או יותר סביר. דברים כמו להתלבש ולצאת מהבית. אחר כך יום אחד תתאפרי. יום אחד תקני בושם חדש. יום אחד תתקשרי לחברה. לא מיד, לא עכשיו, אבל הכוח של החיים חזק מאד. יעידו על כך כל אחת ואחת מהנשים פה.
אנחנו נופלות לתוך האבל. ואנחנו קמות מתוך הבור.

רק להגיד לך שהכל לטובה אני לא יכולה. שמעתי את המשפט הזה בעבר. ניסו לשכנע אותי שהוא נכון. תמיד. אז לא. הוא לא נכון תמיד ולא הכל לטובה ויש דברים רעים מאד בעולמנו. ולך קרה דבר רע מאד שכזה.

אני מצטערת שאת פה איתנו. הלוואי והיה נחסך ממך כל ה'טוב' הזה (ציניות לכבוד מדיםומבקשים). בואי אלינו, אנחנו מומחיות באובדן, בתהליכי אבל, בנפילות כואבות, בבכי אינסופי, בטרנינג, בקהות רגשית, בקנאה יוקדת, באטימות - אנחנו באמת מבינות על מה את מדברת. בואי לשתף אותנו במסע האבל שלך ככל שתרצי ותבחרי לנכון.
אנחנו פה בשבילך.
 

ANATs12

New member
תודה

תודה על החיבוק החם והמכיל. על האמת גם שאינה נעימה
אכן מאוד קשה. בינתיים מהרגע שבני יצא לגן אני במיטה. קשה לי לקום ולצאת.
 
שלב הטרנינג

את יודעת, לא סתם אני קוראת לתהליך הזה של ההתאבלות "מסע האבל". זה באמת מסע, דרך ארוכה ובלתי נודעת, פתלתלה, מורכבת, שיש בה מהמורות וגם רגעי אושר, התקדמות ואחר כך נסיגה.
הנה, מרעישה כתבה פה בחנוכה, אחרי שאיבדה את ההריון החמישי שלה, שהיתה במסיבת חנוכה של בתה בגן ונהנתה מאד ושמחה באמת.
את תגיעי לשם, יהיו גם ימים אחרים.

ועכשיו - שלב הטרנינג. זה בסדר גמור. טרנינג ונעלי בית. בלי איפור. בלי מוזיקה. עם טלוויזיה מטופשת שבוהים בה (או בלי) עם הר של כלים בכיור, עם פיצה לארוחת הערב (כי ללכת עד המכולת לקנות משהו מרגיש כמו חציית תעלת סואץ) עם הר של בגדים לכביסה (כי איך מפעילים את המכשיר הזה בכלל) עם תוכניות עד שעה מעכשיו (כי אי אפשר לחשוב על שום עתיד כרגע).

אבל הוא תהליך. הוא עובר דקה אחרי דקה, יום אחרי יום, עם כל הרגשות שבאים. אנחנו מלוות אותך בטרנינג. ואנחנו פה בשבילך. לכל מחשבה או שאלה או קנאה או בכי או מה שלא יהיה.
כולנו לבשנו טרנינג. ואנחנו יודעות איך זה.
 

שירהד1

Member
מנהל
אוי ואבוי. קשה קשה קשה מה שעברת


ממש טראומטי. אין לי מילה אחרת.
גם אני סבלתי מצירים נוראיים במשך 15 שעות מהלמינריות שהחדירו לי, אבל זה לא הגיע ללידה, למרות שאני יכולה לומר לך שמתתי מפחד שזה יגיע לזה (מה גם שהייתי אחרי 2 קיסריים ולכן אסור לרחם בכלל לעבור צירים ולידה).
זה נורא מה שקרה לך.
אני מאוד ממליצה על איזושהי עזרה מקצועית לנפש הפצועה שלך. נשמע שכדאי לעבד גם את האובדן וגם את הטראומה הגופנית והנפשית שעברת בבית החולים.

אנחנו כמובן גם פה, לכל דבר שתרצי לכתוב ושתף אותנו.


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

תמי1100

New member
מנסה לחזק

אני עברתי גרידה בשבוע מתקדם לפני 7 חודשים.
מבחינה פיזית- הגרידה היתה כלום. לא כאב, לא הרגשתי כלום, גם לא כאב אחרי, לא הייתי חלשה.
גם היתה הקלה גדולה מאוד בנפש אחרי הגרידה. נפטרנו מהדילמה, מהמחשבות, מהלחץ. בעלי ואני יצאנו מבית החולים קלילים ומחויכים. זוכרת שבעלי רצה לתמוך בי, חשב שאני זקוקה לעזרה אבל מבחינה פיזית הייתי ממש בסדר. וגם מבחינה נפשית.
מה שחיזק אותי אז- יהיה הריון חדש, בריא ותיקן עם עובר בריא ואז אנחנו נסתכל לאחור ועוד יותר נדע שעשינו את הדבר הנכון.
&nbsp
את תראי שהבכי יעבור. נכון שאת בתוך זה זה התקופה הכי קשה, אבל זה טוב לבכות זה משחרר. תתחזקי מהבן החמוד שיש לך ומהסביבה התומכת (לי הכי עזרה חברה טובה שידברתי איתה לפחות פעם ביום).
 
למעלה