הפסקת הריון מאוחרת בקפלן
רציתי לשתף בהפסקת ההריון המאוחרת שעברתי בקפלן מכיוון שהמידע פה בפורום מאד עזר לי וחשבתי שאולי גם החוויה שלי תעזור לאחרות (הלוואי שאף אחת לא תצטרך!).
לפני קצת יותר משבועיים קיבלתי תוצאות של מי שפיר באמצע שבוע 21 עם אבחנה של תסמונת דאון.
אני אישית לא יכולתי לחשוב על לידה שקטה והטלפון הראשון שהרמתי היה לאסף הרופא, שם עושים גרידות עד שבוע 24. העבירו אותי לעובדת סוציאלית מזעזעת שאמרה לי שיש תור רק לעוד שבועיים כי מגיעים אליהם לגרידות מאוחרות מכל הארץ והם היחידים שעושים זאת בשבועות האלו. כשהתחלתי לבכות היא נבחה עלי שהיא כבר שמעה את כל הסיבות וזה לא יעזור. זה התור שיש וגמרנו.
למזלי נזכרתי שבפורום היקר הזה קראתי שניתן לעשות זאת גם בקפלן. התקשרתי לקפלן, זה היה יום חמישי, וענתה לי מלאכית בשם צופית שאמרה שהועדה ממש סיימה עכשיו אבל שנבוא מיד והיא תעזור לנו.
כשהגעתי לשם עם בעלי זה כבר היה אחרי שהועדה הסתיימה (הועדה הבאה בחמישי הבא), אבל צופית סידרה שניפגש עם עובדת סוציאלית שסידרה לנו את כל אישורי הועדה. אחר כך הכניסו אותנו בין התורים למנהל האולטרסאונד שנתן זריקה לעצור את לב העובר משום שבשבועות כאלו הם חוששים שהוא יכול לחוש כאב ועושים זאת כדי שלא יסבול.
זה היה החלק הכי נוראי בתהליך מבחינה מנטלית עבורי ועבור בעלי. עברנו בעבר את התהליך הזה כשהייתי צריכה לדלל הריון של שלישיה לשניים וזה היה נורא ופשוט לא יכולתי להאמין שאני הורגת עוד ילד שלי.
התור לגרידה נקבע לעוד שבוע אבל שוב צופית המלאכית הצליחה להקדים לנו אותו ליום ראשון.
לאחר מכן במשך יומיים קיבלתי למינריות בבוקר ובערב שמרחיבות את צוואר הרחם. ההכנסה שלהן היתה סבל נוראי, אבל מרגע שהן היו בפנים זה לא כאב לי. אני אחרי לידה וגינלית, אז ייתכן שלמי שלא עברה לידה כזו זה יהיה עוד יותר כואב.
ביום הגרידה קיבלתי גם ציטוטק שגרם לשעתיים של צירים. הגרידה עצמה התבצעה בחדר ניתוח גדול שבו מתבצעים כל הניתוחים בביה"ח.
השתחררתי הביתה לאחר מספר שעות.
אני רוצה לציין שהצוות בקפלן היה נפלא, החל מהפקידות, דרך האחיות והרופאים - כולם היו מאד רגישים ואמפתיים (להבדיל מהחוויה הנוראית שהיתה לי בשיחה עם העובדת הסוציאלית של אסף הרופא). הסיטואציה היתה מאד קשה לי רגשית ולא הפסקתי לבכות שם, אבל האנושיות של כל מי שפגשנו מאד עזרה.
לגבי חופשת הלידה, החל משבוע 22 אישה שעוברת לידה או גרידה זכאית לכל הזכויות של יולדת. ביה"ח עצמו שולח את הטפסים לביטוח לאומי.
אני כרגע בסוג של חופשת לידה איומה של 3 שבועות בלי תינוק (המינימום האפשרי כי אני רוצה כבר לחזור לעבודה) והדבר היחיד שעוזר לי הוא הילדים שלי. כשאני לבד, הרבה יותר קשה.
ההריון הזה היה סוג של נס כי יש לנו 3 ילדים ושלושתם הם תוצאה מבורכת של טיפולים. ההריון הזה קרה באופן טבעי, ובכלל לא האמנו שזה אפשרי. השקיפות והסקירה היו תקינות לגמרי וכשבעלי נכנס הביתה ביום רביעי בבוקר ואמר שהתקשרו אליו לומר לו שלעובר יש תסמונת דאון, חשבתי ברגע הראשון שהוא עובד עלי. ואז חשבתי - לא, הוא לא יעשה כזה דבר. והשמים נפלו.
יש משהו שעזר לנו ואני רוצה לשתף: העובדת הסוציאלית של הועדה בקפלן הסבירה לנו מה להגיד לילדים. בשום אופן לא להגיד את מה שחשבתי להגיד - התינוק היה חולה ומת / הפך למלאך, משום שאז ילד יכול להבין שכשהוא יהיה חולה גם הוא יכול למות. היא ייעצה לנו לא להגיד את המילה תינוק בכלל, לומר שהיה הריון וההריון לא התפתח. זה לא תינוק, אלא הריון שלא התפתח והסתיים. זה מאד עזר לנו כשהסברנו את זה לבת הגדולה שלנו (בת 6). היא שאלה כמה פעמים על התינוק וכל פעם חזרנו על זה כמו מנטרה: זה הריון שלא התפתח והסתיים. בסופו של דבר היא הפנימה ואפילו הסבירה את זה לחברות שלה.
יש לנו עוברים מוקפאים ואני מאד מתלבטת, מצד אחד מאד רוצה "לתקן" ואני יודעת שאין באמת תיקון, ומצד שני מאד חוששת. אני לא יכולה לעבור דבר כזה שוב.
ושוב תודה לנשים היקרות שפה, שבלי ידיעתכן עזרתן לי ואתן עוזרות כל כך בתקופה האיומה הזו.
רציתי לשתף בהפסקת ההריון המאוחרת שעברתי בקפלן מכיוון שהמידע פה בפורום מאד עזר לי וחשבתי שאולי גם החוויה שלי תעזור לאחרות (הלוואי שאף אחת לא תצטרך!).
לפני קצת יותר משבועיים קיבלתי תוצאות של מי שפיר באמצע שבוע 21 עם אבחנה של תסמונת דאון.
אני אישית לא יכולתי לחשוב על לידה שקטה והטלפון הראשון שהרמתי היה לאסף הרופא, שם עושים גרידות עד שבוע 24. העבירו אותי לעובדת סוציאלית מזעזעת שאמרה לי שיש תור רק לעוד שבועיים כי מגיעים אליהם לגרידות מאוחרות מכל הארץ והם היחידים שעושים זאת בשבועות האלו. כשהתחלתי לבכות היא נבחה עלי שהיא כבר שמעה את כל הסיבות וזה לא יעזור. זה התור שיש וגמרנו.
למזלי נזכרתי שבפורום היקר הזה קראתי שניתן לעשות זאת גם בקפלן. התקשרתי לקפלן, זה היה יום חמישי, וענתה לי מלאכית בשם צופית שאמרה שהועדה ממש סיימה עכשיו אבל שנבוא מיד והיא תעזור לנו.
כשהגעתי לשם עם בעלי זה כבר היה אחרי שהועדה הסתיימה (הועדה הבאה בחמישי הבא), אבל צופית סידרה שניפגש עם עובדת סוציאלית שסידרה לנו את כל אישורי הועדה. אחר כך הכניסו אותנו בין התורים למנהל האולטרסאונד שנתן זריקה לעצור את לב העובר משום שבשבועות כאלו הם חוששים שהוא יכול לחוש כאב ועושים זאת כדי שלא יסבול.
זה היה החלק הכי נוראי בתהליך מבחינה מנטלית עבורי ועבור בעלי. עברנו בעבר את התהליך הזה כשהייתי צריכה לדלל הריון של שלישיה לשניים וזה היה נורא ופשוט לא יכולתי להאמין שאני הורגת עוד ילד שלי.
התור לגרידה נקבע לעוד שבוע אבל שוב צופית המלאכית הצליחה להקדים לנו אותו ליום ראשון.
לאחר מכן במשך יומיים קיבלתי למינריות בבוקר ובערב שמרחיבות את צוואר הרחם. ההכנסה שלהן היתה סבל נוראי, אבל מרגע שהן היו בפנים זה לא כאב לי. אני אחרי לידה וגינלית, אז ייתכן שלמי שלא עברה לידה כזו זה יהיה עוד יותר כואב.
ביום הגרידה קיבלתי גם ציטוטק שגרם לשעתיים של צירים. הגרידה עצמה התבצעה בחדר ניתוח גדול שבו מתבצעים כל הניתוחים בביה"ח.
השתחררתי הביתה לאחר מספר שעות.
אני רוצה לציין שהצוות בקפלן היה נפלא, החל מהפקידות, דרך האחיות והרופאים - כולם היו מאד רגישים ואמפתיים (להבדיל מהחוויה הנוראית שהיתה לי בשיחה עם העובדת הסוציאלית של אסף הרופא). הסיטואציה היתה מאד קשה לי רגשית ולא הפסקתי לבכות שם, אבל האנושיות של כל מי שפגשנו מאד עזרה.
לגבי חופשת הלידה, החל משבוע 22 אישה שעוברת לידה או גרידה זכאית לכל הזכויות של יולדת. ביה"ח עצמו שולח את הטפסים לביטוח לאומי.
אני כרגע בסוג של חופשת לידה איומה של 3 שבועות בלי תינוק (המינימום האפשרי כי אני רוצה כבר לחזור לעבודה) והדבר היחיד שעוזר לי הוא הילדים שלי. כשאני לבד, הרבה יותר קשה.
ההריון הזה היה סוג של נס כי יש לנו 3 ילדים ושלושתם הם תוצאה מבורכת של טיפולים. ההריון הזה קרה באופן טבעי, ובכלל לא האמנו שזה אפשרי. השקיפות והסקירה היו תקינות לגמרי וכשבעלי נכנס הביתה ביום רביעי בבוקר ואמר שהתקשרו אליו לומר לו שלעובר יש תסמונת דאון, חשבתי ברגע הראשון שהוא עובד עלי. ואז חשבתי - לא, הוא לא יעשה כזה דבר. והשמים נפלו.
יש משהו שעזר לנו ואני רוצה לשתף: העובדת הסוציאלית של הועדה בקפלן הסבירה לנו מה להגיד לילדים. בשום אופן לא להגיד את מה שחשבתי להגיד - התינוק היה חולה ומת / הפך למלאך, משום שאז ילד יכול להבין שכשהוא יהיה חולה גם הוא יכול למות. היא ייעצה לנו לא להגיד את המילה תינוק בכלל, לומר שהיה הריון וההריון לא התפתח. זה לא תינוק, אלא הריון שלא התפתח והסתיים. זה מאד עזר לנו כשהסברנו את זה לבת הגדולה שלנו (בת 6). היא שאלה כמה פעמים על התינוק וכל פעם חזרנו על זה כמו מנטרה: זה הריון שלא התפתח והסתיים. בסופו של דבר היא הפנימה ואפילו הסבירה את זה לחברות שלה.
יש לנו עוברים מוקפאים ואני מאד מתלבטת, מצד אחד מאד רוצה "לתקן" ואני יודעת שאין באמת תיקון, ומצד שני מאד חוששת. אני לא יכולה לעבור דבר כזה שוב.
ושוב תודה לנשים היקרות שפה, שבלי ידיעתכן עזרתן לי ואתן עוזרות כל כך בתקופה האיומה הזו.
