איך עוברים את זה?

[mimi831]

איך עוברים את זה?

פעם ראשונה נכנסת לכאן, לא ידעתי על קיומו של הפורום הזה, וחבל, זה היה עוזר לי . לפני כשנתיים עברתי הפלה טראומטית מאוד, בשבוע 12 (העובר הפסיק להתפתח שבוע 9). מהלך ההפלה היה ציטוטק ולאחר מכן גרידת חירום. החלטתי לא לנסות יותר להכנס להריון מהטראומה (יש לי 3 בנות נפלאות). לפי כ7חודשים גיליתי שנכנסתי להיריון לא מתוכנן והוא נפסק בשבוע 5, למרות שהיה לא מתוכנן , אחרי שהתרגלתי למחשבה כל כך רציתי את זה. מאז ניסינו להכנס להריון ללא הצלחה. עד עכשיו. הרופא שלי המליץ לי לקחת כדור אסטרופם כי הביוץ היה מאוד קרוב לווסת וככל הנראה בגלל זה לא הצלחתי להכנס להריון, והפלא ופלא נקלטתי. בשבוע 5 הרופא ראה שק בלבד ואמר שככל הנראה זה מהאסטרופם והביוץ המאוחר וקבע שאבוא אליו בעוד 3 שבועות. בשבת הייתי במוקד רפואי בעקבות הפרשות חומות ללא דם וראו הד עוברי בלי דופק, והיום הלכתי שוב לבדיקה לראות את הדופק המיוחל, אבל במקום זה אמרו שהעובר כל כך קטן שלא רואים אותו, וכדאי להמתין עוד שבוע (במילים אחרות הפנים של הרופא והטכנאית אומרים שאין עובר אבל בכל זאת לתת סיכוי).
אני פשוט שבורה ומיואשת. 3 הריונות רצויים שמסתיימים ככה? איך עוברים את זה? האם באמת יש סיכוי? כל יום שעובר אני בחרדות ופחד ובכי מלחזור על ההפלה שוב.
מה בסך הכל רציתי?

 

[איןאריותכאלה]

קודם כל - רצית הרבה

קצת קשה לראות את זה כשנמצאים בצד הנכון של הסטטיסטיקה, אבל הריון ולידה הם נס, ואחרי שהיית 'שם' את כבר יודעת להעריך עד כמה.
כמובן שיש עוד המון וילונות שנחסכים מאיתנו (למרות שאת וילון ה"2 פסים=ילד תוך 9 חודשים הסרנו) -כמו, למשל, כליות מתפקדות. אדם חולה כליות המחובר למכשיר 3 פעמים בשבוע, 4 שעות כל פעם, בטח חושב על "כל האנשים האלה שהכליות שלהם מתפקדות בלי שום בעיה" כמו שאנחנו חושבת על "כל הנשים האלה שרואות 2 פסים וצובעות את חדר הילדים".

אני מצטערת על הדרך הארוכה והמטלטלת שאת עוברת בדרך אל הילד הנכסף, שאפילו לא היה כ"כ נכסף (אני קוראת בין השורות) עד שהגיע ההריון. אני מאחלת לך מכל לבי שתיכנסי להריון רצוי, מתוזמן וארוך, ותהפכי לאמא לארבעה, כמו שאת רוצה.

ובינתיים לשאלותייך -
האם יש סיכוי? כן, כמובן!!! יש המון נשים שעברו הפלה, שתיים, שלוש (או שש, חלילה, כמו שירה) - ויש להן ילד בריא בסוף הדרך.
אז סיכוי יש.

איך עוברים את זה? כל יום עוברים יום, לא מתכננים כל כך הרבה קדימה, מתרכזים במה שיש, מודים על מה שיש, מצטמצמים כמה שיותר להווה, בוכים כשצריך, מקטרים כשאי אפשר לשמור בבטן, מגייסים חברה/אחות/אמא/פסיכולוגית להיות אוזן קשבת, מוצאים עוד תחומי עיסוק/תחומי עניין והנאות ביומיום, ו... מקווים מאד לטוב. ואם לא..... כשיגיע ה"אם לא" (אם יגיע) רק אז תצטרכי להתמודד איתו. ממליצה לא ללכת לשם בכלל.

 

[שירהד1]

רגע, אני רוצה להבין טוב יותר-

את יכולה לכתוב את השבוע המדויק שלך, או את תאריך התחלת המחזור האחרון?
ועוד שאלה- מה זה כדור אסטרופם?
רק אחרי שאבין טוב יותר באיזה שלב את נמצאת, אוכל להגיב בהתאם.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון, תפוז.
09-7749028

 

[mimi831]

תודה לכן על התגובות והחיזוקים

כרגע אני שבוע 8 ו- 3 ימים לפי וסת אחרונה. אסטרופם נועד להרחיק את מועד הביוץ מהמחזור כדי שרירית הרחם תהיה חזקה ועמידה יותר לקלוט הריון. הUS שעשיתי במוקד הרפואי במוצ"ש התאים לשבוע 6. מה שראו היום (שבקושי ראו עובר) התאים לשבוע 5 + כמה ימים. הרופא אמר להגיע בעוד שבוע יכול להיות שדברים ישתנו ולא נתן הפניה למיון. השאלה היא אם עדיין ישנו סיכוי קטן להריון הנוכחי הזה? אולי עדיין יש טעות בחישוב מועד הביוץ/וסת כך שיתאים לגיל הריון צעיר, למרות שלפי וסת אני שבוע 8?
מפחדת לצפות ואז להתאכזב, ואני יודעת ציפיות יש בכריות...
אני יודעת שזה לא תלוי בנו, אבל הציפיה וחוסר הוודאות זה משהו לא נורמלי.

 

[mimi831]

תאריך

וסת אחרונה 25/9

 

[שירהד1]

כן, אז החישוב לפי התאריך

הוא אכן שבוע 8+3. אמורים כבר לראות עובר ברור עם דופק

.
לא הייתי אומרת שיש ממש סיכוי, וזה לא נשמע בכיוון הנכון, אבל אם הרופא נתן צ'אנס ואמר לך לבוא בעוד שבוע לבדיקה- מי אני שאשבור לו את המילה?

באחת ההפלות שלי קרה לי מקרה שבו בשבוע 8 הרופא כן ראה עובר עם דופק, אבל אמר שההריון לא תקין, כי שק החלמון היה גדול די והעובר קטן מדי, ובמרבית המקרים זה אומר שההפלה בדרך...לא היה לו אבל מה לעשות עם זה, והוא אמר שחייבים לחכות כדי לוודא, ושאבוא שבוע לאחר מכן. הגעתי לאחר שבוע ואכן כבר לא היה דופק

מודה שהשבוע הזה היה מאוד קשה עבורי. היה לי ברור שההריון לא תקין, אבל רק כדי לשמור על שפיות ותפקוד, החזקתי באיזשהו זיק קטן של תקווה.
לכן את צודקת במה שכתבת שהציפיה וחוסר הוודאות זה משהו לא נורמאלי, ובכל זאת, חייבים איכשהו לעבור את זה.

האם בסביבה הקרובה לך יודעים על ההריון ועל המצב? לי עזר שהמשפחה והחברות ידעו ויכלו לתמוך בי.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון, תפוז.
09-7749028

 

[מרעישה בשקט]

מאוד קשה לתפקד בתוך חוסר ודאות שכזה

לאור מה שכתבת בהודעה הזו ובשאר ההודעות בשרשור, אני מתרשמת שהסבירות היא שמשהו לא תקין. מצד שני כבר קראתי על מקרים שבהם שבוע ההמתנה לבדיקה השתלם ואכן היה דופק.
מחזיקה לך כל אצבע אפשרית שתגלי שאת חלק מסיפורי הנסים שאנחנו שומעות עליהם מדי פעם.

לגבי איך ממשיכים, אני ממשיכה כי אני לא מוכנה עדיין להפסיק.
יש לי ילדה אחת, איבדתי 4 הריונות.
אחרי האובדן האחרון הגדרנו לעצמנו את הגבול בגיל 40 שלי. יש לי בערך עוד 4 חודשים עד אז. החיים שלי כרגע בהולד וממוקדים רק בזה, הייתי חייבת להגדיר את הגבול למען השפיות שלי.

שמחה שמצאת אותנו, גם אם באיחור של שנתיים. לאבל על אובדן הריון אין תוקף, ומותר להתאבל ולכאוב גם את מה שהיה אז (ונשמע שהיה נורא).

 

[mayconet]

אכן ימים לא פשוטים

נראה לי
שהקושי העיקרי הוא חוסר הידיעה לגבי ההמשך...
מה יקרה? איך ומתי?
ראשית, יש לקבל את הקושי ולא לנסות להדוף אותו.
מנסיון של עבודה עם נשים רבות, אני יודעת שיש נטייה אצל נשים רבות להדחיק את ההתמודדות עם האובדן וחוסר הודאות, ויש לכך מחיר רגשי גדול.
בהצלחה לך.