ההתלבטות שהוכרעה באופן טבעי
ביום רביעי שעבר מס' ימים לפני הועדה להפסקת היריון הרגשתי לפנות בוקר ירידת מים מסיבית בניגוד לשבועיים קודמת בהם אובחנה רק דליפה מועטה . היה לי ברור שהטבע הכריע, לפני כן הרופאה שלי עוד הציעה להמתין ולראות אם הדליפה מאפשרת סחיבת היריון לשבוע שהעובר בר חיות .
הגעתי למיון בדיוק שבוע 22 , הרופאה בדקה ראתה מיעוט מי שפיר קיצוני במוניטור התגלה כי ישנם צירים עם דופק. האחיות והרופאה היו מקסימות עדינות וראיתי על פניהן את העצב . לאחר עירוי הצירים פסקו והעבירו אותי למחלקה . נשלחתי לאולטראסאונד שאישש כי כמות מי השפיר הינה כמעט אפס מוחלט . אני ובעלי לחצנו על ועדה להפסקת היריון ואכן ביצעו איתנו באופן אד הוק. העובדת סוציאלית מילאה את הפרטים לקחה את תוצאות האולטראסאונד וחזרה עם אישור בצהריים.
הרופאים החליטו לבצע את ההפסקה רק למחרת אבל הגוף שלי לא החזיק מעמד. תוך 3 שעות הייתי בפתיחה מלאה , 2 דחיפות והעובר היה בחוץ. החלטתי להיפרד . בעלי לא רצה . גם בחדר לידה המיילדת היתה מקסימה ורגישה . לאחר שהשלייה לא יצאה הכניסו אותי לגרידה בהרדמה מלאה . השתחררתי למחרת.
חזרתי הביתה עם אפס סבלנות לבעלי ,אני כל הזמן בוכה כשאני חושבת על העובר . אין לי חשק לראות אף אחד , לדבר עם אף אחד ואפילו נמנעתי עד אתמול מלהיות לבד עם הבת בת השנה ו-7. אני כל כך חיכיתי להיום בבוקר להיות לבד בבית בלי שיבחנו (בעלי) את תגובותי. ובלי שאצטרך לזייף סבלנות לילדה . אני יודעת שעוד יום ועוד יומיים אהיה יותר חזקה אבל כרגע אני חונקת את הדמעות עד שאהיה לבד עם עצמי.
ביום רביעי שעבר מס' ימים לפני הועדה להפסקת היריון הרגשתי לפנות בוקר ירידת מים מסיבית בניגוד לשבועיים קודמת בהם אובחנה רק דליפה מועטה . היה לי ברור שהטבע הכריע, לפני כן הרופאה שלי עוד הציעה להמתין ולראות אם הדליפה מאפשרת סחיבת היריון לשבוע שהעובר בר חיות .
הגעתי למיון בדיוק שבוע 22 , הרופאה בדקה ראתה מיעוט מי שפיר קיצוני במוניטור התגלה כי ישנם צירים עם דופק. האחיות והרופאה היו מקסימות עדינות וראיתי על פניהן את העצב . לאחר עירוי הצירים פסקו והעבירו אותי למחלקה . נשלחתי לאולטראסאונד שאישש כי כמות מי השפיר הינה כמעט אפס מוחלט . אני ובעלי לחצנו על ועדה להפסקת היריון ואכן ביצעו איתנו באופן אד הוק. העובדת סוציאלית מילאה את הפרטים לקחה את תוצאות האולטראסאונד וחזרה עם אישור בצהריים.
הרופאים החליטו לבצע את ההפסקה רק למחרת אבל הגוף שלי לא החזיק מעמד. תוך 3 שעות הייתי בפתיחה מלאה , 2 דחיפות והעובר היה בחוץ. החלטתי להיפרד . בעלי לא רצה . גם בחדר לידה המיילדת היתה מקסימה ורגישה . לאחר שהשלייה לא יצאה הכניסו אותי לגרידה בהרדמה מלאה . השתחררתי למחרת.
חזרתי הביתה עם אפס סבלנות לבעלי ,אני כל הזמן בוכה כשאני חושבת על העובר . אין לי חשק לראות אף אחד , לדבר עם אף אחד ואפילו נמנעתי עד אתמול מלהיות לבד עם הבת בת השנה ו-7. אני כל כך חיכיתי להיום בבוקר להיות לבד בבית בלי שיבחנו (בעלי) את תגובותי. ובלי שאצטרך לזייף סבלנות לילדה . אני יודעת שעוד יום ועוד יומיים אהיה יותר חזקה אבל כרגע אני חונקת את הדמעות עד שאהיה לבד עם עצמי.
