הרגשות לאחר סיום הריון

בראון10

New member
הרגשות לאחר סיום הריון

הי בנות, רציתי לדעת אם גם אתן אחרי הפסקת ההריון, ואני כשבועיים אחרי (היה בשבוע 17), ומרגישה הרבה יותר חוסר סבלנות לילדות שלי, הזמן איתן נהיה קשה יותר עבורי, אני עם פתיל יותר קצר, והן גם מצידן לא עושות לי חיים קלים, מרגישה החמרה בהתנהגויות שהיו קודם, ותובענות.
עדיין לא חזרתי לעבודה, (ואולי הייתי צריכה כבר לחזור..) ומצד אחד מתגעגעת לעבודה ולמסגרת, מצד שני השעות עם הבנות דורשות ממני כאלה אנרגיות שלא יודעת איך אעמוד בזה עם עבודה.
גם ביחסים עם הבעל מרגישה חוסר שביעות רצון, תסכול.
אני תוהה אם זה גם ההורמונים? ואיך חוזרים לשגרה בצורה סבירה יותר?..
 
בעיניי זה גם וגם

גם הורמונים אבל גם מצב מטורף שבו הריון רצוי מסתיים מוקדם מהצפוי, והמחשבות וההשלכות על העתיד והכל כל כך כבד.
אני חושבת שהחזרה לעבודה ולמסגרת, עוזרת גם לאישוש הכוחות, כך לפחות היה אצלי. בימים הראשונים בעבודה לא הייתי מרוכזת, או יעילה או כל דבר שרלוונטי לעבודה. אבל הימים האלה עזרו לי להתפקס ולצאת מהדכאון העמוק שהייתי שרויה בו.

לגבי הזוגיות, ממליצה לדבר איתו באופן גלוי ולשתף בקשיים ובתחושות שלך. מהנסיון האישי שלי, היו דברים שנראו לי ברורים אבל הוא בכלל לא חשב עליהם ועד שלא דיברתי, הוא לא היה מודע למה שאני מרגישה.
 

טומה1008

New member
צר לי על אובדן הריון שלך

אני חושבת שההתנהגות שלך עם הבעל והילדים והרגשות שלך כלפיהם מושפעות מהורמונים וממה שנאלצת לעבור.
 
נשמע טבעי מאוד...

ואני יכולה לומר לך שגם אני, כמה ימים אחרי, מתמודדת עם דברים דומים. אני עסוקה כל היום בלמצוא כוח לאסוף את הילדים מהמסגרות, להיות סבלנית, מכילה ורגועה. זה קשה מאוד. אני יכולה להציע לך לדבא על הקושי עם חברות או אנשי מקצוע. דיבור יאפשר לך וונטליציה ופניות רבה יותר לילדות. לגבי בן הזוג, אני חוויתי בהתחלה צורך עז בקרבתו ( מטבעי אני אדם שצריך מרחק ושקט) ויש רגעים שרק רוצה שלא יתקרב אליי. שתפי אותו ברגשות שלך, למה את זקוקה ממנו ולהפך. אני מקווה שזה יאפשר לך שפה משותפת בימים הקשים האלה.
 

shira3121

New member
אני כל הזמן אומרת שאני אמא מדהימה ונהדרת כשאני לא בהריון או

או בהפלה וכשאני מתכוונת בהפלה אני מתכוונת גם חודשיים שלושה אחרי. ההורמונים אחרי שבועיים עוד לא מסתדרים עד הסוף אז טבעי שתהיי רגוזה ושהכל יהיה יותר קשה ואני בכלל לא מוסיפה למשוואה את האבל והצער על האובדן
 
כל כך מדויק, שירה

כשאני קוראת תשובות כמו מה שתארת כאן, בתגובה לשאלה של חברה לצער - אני כל כך שמחה על קיום הפורום הזה. טוב שיש מקום בו אנחנו (אפילו אלה מאתנו שבתחתית הבור) יכולות לתמוך ולהגיש סעד אחת לשניה.
 
למעלה