לאחר לידה שקטה...
- פותח הנושא febess
- פורסם בתאריך
מרעישה בשקט
New member
אוי
בבדיקות הבטא של הריונות ספונטניים, האחיות לא שאלו דבר. בבדיקות בטא (שליליות) במהלך טיפולי פוריות, הכל היה מתועד ביחידת הפוריות בה טופלתי, כך שאם היה מושג הריון, הם היו אומרים לי מה תאריך הוסת האחרונה (לפי גיל העוברים שהוחזרו).
תאריך וסת אחרונה אמרתי ותועד אצל רופאי הנשים שבדקו אותי במהלך ההריונות.
האם במסמך מבדיקת הדופק הראשונה לא מצוין תאריך וסת אחרונה בפועל?
בדרך כלל הרופאים מבצעים תיקון גיל הריון כאשר הפער גדול משבוע. באחד ההריונות היה לי פער של 5 ימים וגיל ההריון לא תוקן.
השאלה היא מה המדיניות של ביטוח לאומי כאשר כן מבצעים תיקון לגיל ההריון. האם מתייחסים לתאריך וסת אחרונה בפועל או לתאריך המתוקן.
בבדיקות הבטא של הריונות ספונטניים, האחיות לא שאלו דבר. בבדיקות בטא (שליליות) במהלך טיפולי פוריות, הכל היה מתועד ביחידת הפוריות בה טופלתי, כך שאם היה מושג הריון, הם היו אומרים לי מה תאריך הוסת האחרונה (לפי גיל העוברים שהוחזרו).
תאריך וסת אחרונה אמרתי ותועד אצל רופאי הנשים שבדקו אותי במהלך ההריונות.
האם במסמך מבדיקת הדופק הראשונה לא מצוין תאריך וסת אחרונה בפועל?
בדרך כלל הרופאים מבצעים תיקון גיל הריון כאשר הפער גדול משבוע. באחד ההריונות היה לי פער של 5 ימים וגיל ההריון לא תוקן.
השאלה היא מה המדיניות של ביטוח לאומי כאשר כן מבצעים תיקון לגיל ההריון. האם מתייחסים לתאריך וסת אחרונה בפועל או לתאריך המתוקן.
לאןממשיכיםמכאן1
New member
גם אני
עברתי לידה שקטה בשבוע 21 פלוס 2, כשהזכאות מבטל"א החל משבוע 22... לצערי אין הרבה מה לעשות בנושא אבל אני לוקחת ימי מחלה כפי שאני מרגישה שאני צריכה.
עברתי לידה שקטה בשבוע 21 פלוס 2, כשהזכאות מבטל"א החל משבוע 22... לצערי אין הרבה מה לעשות בנושא אבל אני לוקחת ימי מחלה כפי שאני מרגישה שאני צריכה.
אוף זה מעצבן הפרש של כמה ימים לזכאות...
אני עברתי בשבוע 23. אני עכשיו בחופשה ארוכה בבית. אבל לא יודעת אם זה לטובה. כי הרבה נשים מעדיפות לחזור מיד לשגרה וממליצות לחזור לעבודה. לכן אני מאמינה שהכל לטובה. תחזרו לעבודה ותתאוששו יותר מהר. למרות שאני אישית לא יכלתי לחשוב בכלל על חזרה לעבודה לכן הגשתי לביטוח לאומי...
אני עברתי בשבוע 23. אני עכשיו בחופשה ארוכה בבית. אבל לא יודעת אם זה לטובה. כי הרבה נשים מעדיפות לחזור מיד לשגרה וממליצות לחזור לעבודה. לכן אני מאמינה שהכל לטובה. תחזרו לעבודה ותתאוששו יותר מהר. למרות שאני אישית לא יכלתי לחשוב בכלל על חזרה לעבודה לכן הגשתי לביטוח לאומי...
לאןממשיכיםמכאן1
New member
זה מאוד אישי ותלוי
גם במקום העבודה. אני עובדת במסגרת צבאית, חוזרת ללבוש מדים ולא מרגישה שאני מסוגלת לחזור לעבודה בשלב זה. יחד עם זאת השאיפה לחזור כמה שיותר מהר, להיות עסוקה ולעשות את מה שאני אוהבת. בבית המחשבות קשות מאוד, והריקנות. אני לא מצליחה לעשות שום דבר מחוץ לבית, אלא אם זה קשור בילדים, והתוצאה שאני כל הזמן בבית...
גם במקום העבודה. אני עובדת במסגרת צבאית, חוזרת ללבוש מדים ולא מרגישה שאני מסוגלת לחזור לעבודה בשלב זה. יחד עם זאת השאיפה לחזור כמה שיותר מהר, להיות עסוקה ולעשות את מה שאני אוהבת. בבית המחשבות קשות מאוד, והריקנות. אני לא מצליחה לעשות שום דבר מחוץ לבית, אלא אם זה קשור בילדים, והתוצאה שאני כל הזמן בבית...
הסיפור שלי...
הריון ספונטאני לאחר כמעט 6 שנים של ניסיונות, הזרעות, IVF ומה לא...
מאחר וההורמונים לא השפיעו עלי כל כך טוב, כבר החלטתי לוותר על הכל למעט ה"מזל" שהחליט פתאום להפתיע אותי. אין לי דרך לתאר את הביש מזל הזה מאשר כ- "טרגדיה קומית".
בשבוע 22 ככה פתאום בערב אחד הפסקתי להרגיש תנועות עובר. כמובן שקיוויתי שאולי אני טועה והרגשות של גזים פה ושם הטעו אותי...חיכיתי לראות מה קורה למחרת ועדיין האזור רדום ומרגיש לא טוב באינטאיציה.
הלכתי לרופא בערב ואכן חששותי התאמתו ולא היה דופק לעובר. הרופא היה מגעיל וצחק עלי כשבאתי כי אמר שהרבה לא מרגישות תנועות בשלב הזה ואפילו כשבדק אותי אמר לי (ממש סתם כדי להרגיע) "הנה אני כבר רואה תזוזה..."!!! ואז חיפש וחיפש וחיפש שוב... וכמובן שלא מצא דופק. למרות שכבר ידעתי וההרגשה היתה כבדה... השוק הציף אותי ולא ידעתי איך להגיב לבשורה הזו. פשוט חשך עולמי. המזל הפך לסיוט חיי.
המזל (היחסי) היה שהיתה לי פרוטקציה (אבא רופא) וכשהגעתי לבית החולים קיבלו אותי מיד והחלו תהליך... היתה איתי עוד אחת שהגיעה ללא פרוטקציה והיתה צריכה לחכות שבועיים עד הלידה... הייתי בשוק. איך אפשר יום נוסף ללכת כאילו כלום עם עובר מת ברחם. עם ההרגשה הנוראית הזו. איך מעוללים כזה דבר לנשים שגם ככה חוות כרגע חוויה של מות הילד שלהן ואבל...
כל כך שמחתי שאני לא צריכה לחכות יותר מלילה אחד כזה... ואילולא היתה לי פרוטקציה, הייתי זכאית לביטוח לאומי בכל מיקרה. אבל הם אפילו לא הסתכלו לי על התיק בגלל התאריך שרשם הרופא. פשוט אין עם מי לדבר. חזרתי לעבודה לאחר כחודש של אבל וזה היה מאד מאד מאד קשה. אפילו הלכתי ערב קודם לחזרה גנרלית כדי לבכות לפני שאני פוגשת את כל העיניים המרחמות שמסתכלות עליי בלי לדעת מה להגיד ואיך להגיב. הריחות שהציקו לי קודם לכן עוד היו שם. המראה במעלית שגידלה לי את הבטן במשך חצי שנה עוד היתה שם, הויטאמינים, התה המיוחד שלי... ואני פשוט לא יכולתי לשאת את ההרגשה הזו. בסופו של דבר לקח שבוע וחזרתי לשיגרה וכולם שכחו (או לא)... אני בטח שלא שכחתי.
עכשיט חסרים לי יומיים כדי לקבל את מה שמגיע לי כי מגיע לי... אילולא הרופא לא היה רושם תאריך לפי גודל אלא היה משאיר את התאריך שלי... אילולא לא היתה לי פרוטקציה... אילולא לא היה קורה כלום, הייתי מחזיקה בידיי תינוק!!!
אני כל כך מצטערת בשביל כל מי שחווה כזה אובדן. כנראה רק מי שחווה את זה יכול להבין.
מקווה שלכולנו יאיר המזל שוב.
הריון ספונטאני לאחר כמעט 6 שנים של ניסיונות, הזרעות, IVF ומה לא...
מאחר וההורמונים לא השפיעו עלי כל כך טוב, כבר החלטתי לוותר על הכל למעט ה"מזל" שהחליט פתאום להפתיע אותי. אין לי דרך לתאר את הביש מזל הזה מאשר כ- "טרגדיה קומית".
בשבוע 22 ככה פתאום בערב אחד הפסקתי להרגיש תנועות עובר. כמובן שקיוויתי שאולי אני טועה והרגשות של גזים פה ושם הטעו אותי...חיכיתי לראות מה קורה למחרת ועדיין האזור רדום ומרגיש לא טוב באינטאיציה.
הלכתי לרופא בערב ואכן חששותי התאמתו ולא היה דופק לעובר. הרופא היה מגעיל וצחק עלי כשבאתי כי אמר שהרבה לא מרגישות תנועות בשלב הזה ואפילו כשבדק אותי אמר לי (ממש סתם כדי להרגיע) "הנה אני כבר רואה תזוזה..."!!! ואז חיפש וחיפש וחיפש שוב... וכמובן שלא מצא דופק. למרות שכבר ידעתי וההרגשה היתה כבדה... השוק הציף אותי ולא ידעתי איך להגיב לבשורה הזו. פשוט חשך עולמי. המזל הפך לסיוט חיי.
המזל (היחסי) היה שהיתה לי פרוטקציה (אבא רופא) וכשהגעתי לבית החולים קיבלו אותי מיד והחלו תהליך... היתה איתי עוד אחת שהגיעה ללא פרוטקציה והיתה צריכה לחכות שבועיים עד הלידה... הייתי בשוק. איך אפשר יום נוסף ללכת כאילו כלום עם עובר מת ברחם. עם ההרגשה הנוראית הזו. איך מעוללים כזה דבר לנשים שגם ככה חוות כרגע חוויה של מות הילד שלהן ואבל...
כל כך שמחתי שאני לא צריכה לחכות יותר מלילה אחד כזה... ואילולא היתה לי פרוטקציה, הייתי זכאית לביטוח לאומי בכל מיקרה. אבל הם אפילו לא הסתכלו לי על התיק בגלל התאריך שרשם הרופא. פשוט אין עם מי לדבר. חזרתי לעבודה לאחר כחודש של אבל וזה היה מאד מאד מאד קשה. אפילו הלכתי ערב קודם לחזרה גנרלית כדי לבכות לפני שאני פוגשת את כל העיניים המרחמות שמסתכלות עליי בלי לדעת מה להגיד ואיך להגיב. הריחות שהציקו לי קודם לכן עוד היו שם. המראה במעלית שגידלה לי את הבטן במשך חצי שנה עוד היתה שם, הויטאמינים, התה המיוחד שלי... ואני פשוט לא יכולתי לשאת את ההרגשה הזו. בסופו של דבר לקח שבוע וחזרתי לשיגרה וכולם שכחו (או לא)... אני בטח שלא שכחתי.
עכשיט חסרים לי יומיים כדי לקבל את מה שמגיע לי כי מגיע לי... אילולא הרופא לא היה רושם תאריך לפי גודל אלא היה משאיר את התאריך שלי... אילולא לא היתה לי פרוטקציה... אילולא לא היה קורה כלום, הייתי מחזיקה בידיי תינוק!!!
אני כל כך מצטערת בשביל כל מי שחווה כזה אובדן. כנראה רק מי שחווה את זה יכול להבין.
מקווה שלכולנו יאיר המזל שוב.
מרעישה בשקט
New member
מקווה שהרופא זוכר אותך
ושבפעם הבאה שהוא בודק אישה בשבוע מוקדם מדי לתנועות, הוא לא יזלזל בה ועל אחת כמה וכמה לא ינסה לצחוק איתה.
הנושא של אנשי צוות לא רגישים, עולה פה לא מעט, ומכעיס אותי כל פעם מחדש.
החלק החשוב בעיניי הוא "אם לא היה קורה כלום, הייתי מחזיקה בידיי תינוק". כל השאר כואב מסביב, אבל האין-תינוק כואב ישר בלב ומהדהד בכל הגוף.
כמעט 5 שנים עברו מאז האובדן הראשון שלי, 4 חודשים מהאובדן האחרון. האנשים שחשובים לי זוכרים. אולי לא את כל הפרטים, אולי אפילו לא זוכרים כמה אובדנים עברתי, אבל זוכרים שעברתי וזוכרים שכואב לי ויודעים שאני אחרת ממה שהייתי. מקווה שגם האנשים שחשובים לך זוכרים את מה שעברת.
משתתפת בצערך על האובדן
ושבפעם הבאה שהוא בודק אישה בשבוע מוקדם מדי לתנועות, הוא לא יזלזל בה ועל אחת כמה וכמה לא ינסה לצחוק איתה.
הנושא של אנשי צוות לא רגישים, עולה פה לא מעט, ומכעיס אותי כל פעם מחדש.
החלק החשוב בעיניי הוא "אם לא היה קורה כלום, הייתי מחזיקה בידיי תינוק". כל השאר כואב מסביב, אבל האין-תינוק כואב ישר בלב ומהדהד בכל הגוף.
כמעט 5 שנים עברו מאז האובדן הראשון שלי, 4 חודשים מהאובדן האחרון. האנשים שחשובים לי זוכרים. אולי לא את כל הפרטים, אולי אפילו לא זוכרים כמה אובדנים עברתי, אבל זוכרים שעברתי וזוכרים שכואב לי ויודעים שאני אחרת ממה שהייתי. מקווה שגם האנשים שחשובים לך זוכרים את מה שעברת.
משתתפת בצערך על האובדן
שמולי קיפוד
New member
קראתי את הסיפור שלך, עצוב מאוד
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.