פלפילוני20- אנא עדכני אותנו- האם את כבר אחרי?

מתעוררת למציאות חדשה

מציאות שעדיין לא באמת הבנתי ועיכלתי שהשתנתה.
עברו עלינו 24 שעות לא פשוטות.
&nbsp
ביום שבת הגעתי למחלקת נשים ללמינריות. לקחתי כדור אדוויל אחד שעתיים לפני הפרוצדורה. לא הייתי אומרת שהוא עזר במשהו, ההחדרה שלהן הייתה נורא כואבת! חזרתי הביתה ולא זזתי מהמיטה.
ההנחיות לחזור מיידית לבי"ח אחרי החדרת למינריות הן: חום, ירידת מים וכאבים שלא עוברים לאחר נטילת משכחי כאבים.
בשעה 23:30 התחילו להופיע לי כאבי בטן שונים, אבל החלטי לנסות למשוך זמן עד 24:00 בלילה ורק אז לקחת משכחי כאבים (כי החל מהשעה הזו מתחיל הצום לקראת הניתוח). אחרי שעה וחצי שהכאבים לא פסקו, הקאתי והרגשתי שמתחילה לי נזילה של מים, אבל לא הייתי בטוחה כי שאלו מי שפיר, כי הרופאה שהכניסה את הלמינריות אמרה שבגלל שמחדירים גם ספוגיות לחות, אז יכולה להיות רטיבות טפטוף.
בשעה 2:00 בלילה נסענו לבי"ח וברגע שיצאתי מהאוטו ירדו לי המים בשטף. ככה הלכתי כולי רטובה ומטפטפת עד למיון יולדות. לשמחתי שם פגשתי את הרופא שהחדירה לי את הלמינריות בצהריים וזכרה אותי. היא עשתה לי בדיקת אוטראסאונד וראתה שהעובר נכנס חלקית לתעלה במצג עכוז ומכיוון שישנם גם צירים אז היא הזהירה אותי שיכול להיות שתתפתח לידה באמצע הלילה ולא נספיק לניתוח של הבוקר ואני אאלץ לעבור לידה שקטה. הייתי מבועתת מהרעיון הזה, הרי הכנתי את עצמי לניתוח של גרידה. מה שמנע מהלידה להתקדם אלו הלמינריות שלא יצאו וזריקה של משכחי כאבים שנתנו לי. העלו אותי למחלקת נשים להשגחה. ישבנו במחלקה ופשוט תיזמנו צירים. בהתחלה הם היו כל 3 דקות, לשמחתי לאט לאט הם התרווחו וככה הצלחתי לשרוד 5 שעות עד הבוקר כשהכניסו אותי ראשונה לחדר ניתוח בשעה 8.
הניתוח עצמו לקח שעה.
&nbsp
עכשיו אני בבית, מבחינה פיזית מרגישה טוב, כלום לא כואב.
מבחינה נפשית מרגישה מאוד מבולבלת. מצד אחד שמחה שהכל מאחורי והכל עבר בשלום. שחודש וחצי של אי ודאות, דאגה, בכי ולילות ללא שינה הסתיימו. היה לי מאוד קשה לא לדעת לאן ההריון הזה מתפתח, הינו תלויים באויר המון זמן והכנו את עצמינו שנאלץ לסיים אותו. באיזשהו מקום ניסיתי לא להתחבר להריון כדי שהפרידה לא תהיה כ"כ כואבת. עכשיו צריך להסתכל קדימה.
מצד שני, אני מרגישה שהאסימון עדיין לא נפל, עדיין לא באמת עיכלתי את מה שעברתי אתמול, עדיין לא הבנתי את המשמעות האמיתית. מוצאת את עצמי מניחה ידיים על הבטן, אבל לא מרגישה את הבעיטות... מסתכלת במראה ולא מזהה את מי שמשתקף בה, חסרה לבחורה ההיא שמשתקפת בטן קטנה... פתאום הבלילה יכולתי לישון על הבטן, מה שלא יכולתי לעשות בחודש האחרון... 21 שבועות נמחקו ברגע אחד.
 

שירהד1

Member
מנהל
אוי, אוי, אוי, גרמת לי לבכות...

אוי, הפרוצדורה הפיזית הנוראית הזו...מה שכתבת החזיר אותי מספר שנים אחורה, לטראומה האישית שלי בהפסקת ההריון בשבוע 16. אצלי לא רק שהחדרת הלמינריות היתה לא פחות מאשר עינוי, גם מיד (ממש מיד) אחר כך- התחילו לי צירים. ממש צירים.
נשארתי באשפוז, ונתנו לי מספר שעות לוריד איזה בן דוד של מורפיום, אבל היו צריכים להפסיק את זה לאחר מספר שעות, כי למחרת בבוקר הייתי צריכה להיכנס לניתוח...
סבלתי סבל רב, צירים קשים וכואבים, ומתתי מפחד שהרחם שלי, שעבר כבר שני ניתוחים קיסריים ומספר גרידות, לא יעמוד בנטל ויקרע מהצירים.
בחדר הניתוח התחלתי לבכות והתחננתי בפני הרופאה המרדימה שתשמור עליי, כי יש לי שני ילדים לחזור אליהם. הייתי כל כך בהלם מהקושי הפיזי. הלם- זו המילה. וגם טראומה.
המגע של הרופאה המרדימה על לחיי וההבטחה שלה אליי- לא אשכח זאת לעולם- את האנושיות שהפגינה כלפיי.

אבל תראי אותי, מקשקשת לך על הטראומה שלי...
אני כותבת לך את זה רק בשביל שתביני שאת לא לבד, ושאני ממש מבינה אותך.

בהיבט הנפשי- כל כך נכון כל מה שכתבת. בעיקר תפסו אותי המילים: מוצאת עצמי מניחה ידיים על הבטן, אבל לא מרגישה...חסרה בטן קטנה...". אוי. זה ממש עצוב.
תחושת הריקנות הזו- הפיזית והנפשית.
לפנייך עוד דרך. לכי בה לאט לאט, עם המון תמיכה מהסביבה, ואולי גם עם תמיכה מקצועית.

אנחנו פה, לכל דבר ועניין.

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון, תפוז.
09-7749028
 


טוב שאת אחרי.
ההלם שבו את שרויה הוא חלק מתהליך העיבוד של מה שעברת. קחי בחשבון שיהיו עליות ומורדות במצב הרוח.
את מוזמנת להמשיך לכתוב לנו.

 
משתתפת בצערך על האובדן ושולחת חיזוקים

אני לגמרי מתחברת לכל מה שכתבבת. עברתי לידה שקטה וגרידה לפני שבוע, כך או כך התהליך מפחיד ועצוב כאחד. אין איך לדלג את שלבי האבל, גם אני מתמודדת עם ריקנות, ניסיונות למלא במה שיש ולראות את הטוב. בשלב זה זה לרוב לא עובד ותחושות של כעס וכאב משתלטות. מאחלת לנו, שבדרכנו ובזמן שנכון לנו, נמשיך הלאה.
 

shira3121

New member
כל כך עצוב

טבעי שתרגישי מבולבלת ושההבנה עוד לא נחתה עד הסוף. שולחת לך המון המון חיבוקים וירטואלים
 

טומה1008

New member
טוב שאת אחרי...חשבנו פה עלייך...משתתפת בצערך.

צר לי מאוד שנעלצת לעבור את זה. אני מבינה את התחושות שלך. שולחת לך חיבוקים. ומאחלת לך התמודדות "של אחרי" קלה יותר. ולהמשיך הלאה למרות שאני יודעת שזה קשה!
 
למעלה