היי (קצת חפירה)
הייתי בוועדה. כל היום הזה היה קצת סוריאליסטי. חלק מהאנשים שנתקלנו בהם היו חסרי טאקט לחלוטין וחלק רגישים ואמפתיים ואמרו משפטים שאני עדיין משננת ועוזרים להתמודד, כמו האחות אסנת ביחידת האולטראסאונד.
השלב של האולטראסאונד היה הכי קשה באותו יום. האחות אחר כך לקחה אותי אליה לחדר ועברה על כל הבדיקות שלנו, דיברנו קצת על התסמונת ואיך הגענו להחלטה להפיל. הרגשתי שעברנו "מיני ועדה" לא פורמלית אבל עם המון רגישות. אחר כך עברנו למנהל היחידה (אחרי שהיא כנראה העבירה לו את רשמיה) והוא שאל שאלות דומות. בסוף הוא מילא טופס שהוא ממליץ לוועדה לאשר, והסביר לי שהוועדה זה רק שלב פורמלי כי החוק מחייב. כבר שם קבעו לי תור לשבוע אחרי. דווקא העובדת הסוציאלית שלפני הוועדה הפתיעה בחוסר הרגישות. ענתה פעמיים לשיחות אישיות ב-3 דקות שהקדישה לנו. זה אולי קטנוני אבל הפריע לי שהיא קראה לי "מספר 1" (המספר בתור) במקום שמי הפרטי. כשהיא ראתה שיש לי כבר תור לעוד שבוע הביע את הפתעתה שכל כך "מהר" ואמרה שהיתה בטוחה שאותו יום כבר סגור. באחת מהשיחות האישיות היתה מישהי שביקשה פרוטקציה והיא אמרה לה שתנסה לדחוף אותה לאותו יום ולכן כנראה התעצבנה שתפסתי לחברה שלה את המקום. קצת התייבשנו עד שהגיע הרופא ואז הוועדה הפורמלית היתה בדיוק 30 שניות.
למחרת הגענו לקבל זריקה לעצירת דופק. הלכנו קצת לאיבוד בדרך ושלחו אותי בטעות למיון נשים. הסברתי למזכירה שבאתי להפסקת הריון והיא שאלה בחוסר טאקט "את מתכוונת דילול?" פשוט פרצתי בבכי. אחר כך התחילה להווכח איתי שלא יכול להיות שרק ביום שלישי הגרידה. בשלב הזה ביקשתי מבעלי לדבר איתה.
גם ביחידת האולטראסאונד המזכירה והאחות המדהימות מיום שלפני הוחלפו בשתי נשים רגישות הרבה פחות. די שכחו אותנו שם, ולא היו לי אנרגיות לעמוד להם על הראש, אז רק אחרי שעתיים שחמותי שליוותה אותנו קצת צעקה והם נזכרו שחוה"מ ועוד מעט נסגר, קראו לי לקבל את הזריקה. בכיתי בלי סוף ולא הצלחתי לנשום. היו צריכים לעזור לי לתרגל נשימות עמוקות. לפחות זה הסתיים תוך כמה דקות והרגשתי בעיקר הקלה אחרי. האחות שאלה אותי אם אני רוצה שתכין לי תה אבל שכחה מקיומי. חיכינו עוד איזה שעה, עוד אולטראסאונד עם עוד פוסטמה. ביקשתי ממנה לכבות מוניטור מעל הראש שלי והתשובה שלה היתה "פשוט אל תסתכלי".
יום שני אני מגיעה ללמינריה. אני יודעת שהולך נורא לכאוב, אקח אדויל ורגיעון לפני.
מקווה שבקרוב אני אהיה אחרי ואתחיל את ההחלמה הנפשית והפיזית.
אני קצת מתלבטת מה לעשות עם העבודה. בעיקרון מגיע לי חופשת לידה (שבוע 22) אבל נראה לי שזה רק יכניס אותי לדיכאון להיות בחוסר מעש. כמה זמן באמת כדאי להתאושש אחרי?
