לקראת הפלה

[עוד אחת ש2]

לקראת הפלה

שלום לחברות הפורום.
לפני יומיים פניתי לבדיקת אולטראסאונד ראשונה בשבוע 8.
מכיון שעכשיו תקופת החגים ולא היה ניתן לקבוע תורים קרובים לרופא הנשים הפנו אותי לגשת למיון נשים בקופ"ח.
זהו הריון שני שלי, הראשון היה תקין לחלוטין ויש לי ילד מדהים בן שנתיים בדיוק.
הגעתי עם בעלי, ובבדיקה הרופא במיון התחיל להסתכל על המסך ואני רואה אותו מחפש בעיניים ומחפש, ולא אומר כלום שניות ארוכות . במבוכה ובגלל השקט אני פתאום אומרת "עשיתי רק בדיקה ביתית" אז הוא עונה "לא, את בהריון". ואז אחרי כמה שניות שהוא מאמץ את העיניים מול המסך הוא אומר "מכשיר הזה ישן ולא רואים טוב, תתלבשי ונעבור לחדר בדיקה הסמוך". אני לא חשדתי שמשהו לא בסדר כי הוא אישר לי לפני רגע שאני בהריון... הוא מתחיל לבדוק עם המכשיר השני ומסובב בפנים את המטמר ואז אני שומעת אותו אומר "לצערנו אנחנו רואים שהריון לא תקין". לא יכולה לתאר כמה הייתי בהלם ממה שהוא אמר, לא דמיינתי שאשמע את זה.. בדיוק שבוע לפני כן גיסתי סיפרה לי שעברה הפלה בשבוע 9 וזה הכניס לי חרדות אבל האמנתי שיהיה בסדר, אופטימית ולאחר הריון תקין הייתי על אוטומט קצת.
הרופא אמר לי להתלבש ולחזור אליו לחדר, נתן לי הנחיה לחזור עוד שבוע לבדיקה חוזרת, אני יודעת שמדובר בכסת"ח שלו כי בשבוע 8 אין כמעט מצב לטעויות ואני גם לא רוצה לטפח תקוות שווא.
אני מכינה את עצמי נפשית כבר לאפשרויות של ההפלה והאמת באתי לכתוב כאן בעיקר בשביל לפרוק כי אין כמובן את מי לשתף חוץ מאת בעלי שגם לו קשה מאוד.. לא סיפרנו כמובן עדיין לאף אחד.
אני מפחדת נורא מההפלה, לא יודעת אם אני אצטרף לעשות באמצעות התרופה או גרידה.. ויש לי חתונה של גיסתי גם עוד 10 עשרה ימים וזה גם מכניס אותי ללחץ כי אני לא יודעת מה יהיה זהו.. תודה למי שקראה ותודה על זה שאתן פה ותומכות בנשים במצבים העצובים האלו..

 

[איןאריותכאלה]

עצוב

מאד מאד עצוב לאבד הריון.
אני מצטערת כל כך שאת כאן.
טוב שבאת אלינו, אנחנו באמת יודעות מה עובר עלייך, כולנו היינו שם.
לא הבנתי מה הרופא אמר - האם לא נצפה דופק? או שיש בעיה אחרת הקשורה להתפתחות ההריון?

מהבחינה הפרקטית -
ההחלטה אם לבצע גרידה או הפלה באמצעות תרופה היא שלך בשלב הזה של ההריון. יש דעות לכאן ולכאן. אני עברתי את שתי הצורות, מבחינה פיזית שתיהן היו לי בסדר. אחת כרוכה בהרדמה מלאה. אחת בדימום יחסית ארוך ובמודעות מלאה לכל התהליך (אצלי לקח שבוע, אבל יכול להתארך לחודשים) עם סיכוי סטטסטי לא מבוטל לגרידה אחריו.

לגבי הגיסה והחתונה -יש עוד 10 ימים וחג, תראי איפה תעמדי ואיך תרגישי. מותר לא ללכת, את יודעת. וירוס כלשהו של הקטנה מסדר אותך אם לא מתחשק לך לשתף.

לעניין השיתוף - קשה להיות עם זה לבד. אני יודעת שאת עם בעלך, אבל גם הוא מתמודד בעצמו. אני מאד ממליצה על טיפול מקצועי. אישית הלכתי אחרי שתי ההפלות.

וכמובן - אנחנו כאן. נלווה אותך בכל שלב, בכל התלבטות, בכל כאב, בכל שאלה, בכל רגש שתרצי לעבד.
היינו שם. ועכשיו אנחנו פה.

 

[עוד אחת ש2]

המון תודה...

ממש מעריכה את התגובות המפורטות והרגישות שלכן

. איכשהו זה כן עוזר "לשמוע" עוד קול שהוא לא רק בעלי וכמובן שכיוון שהוא גבר ולא חווה את זה על בשרו הוא לא באמת יכול להיות במקום הזה ולהבין או לייצר תחושת הזדהות עמוקה..

לגבי שאלתך על דבריו של הרופא - הוא לא מצא דופק והעובר היה בקוטר בערך חצי מהקוטר שצריך להיות בשלב זה

לקח לי כמה פעמים להסתכל על התוצאות ובעלי אמר לי גם כן, כדי לעכל את כל הנתונים האלו.. לא באמת הבנתי מה היה שם בהתחלה.
בעניין ההחלטה אני לא הייתי בטוחה שבשלב הזה עדיין כדאי לעשות הפלה עם תרופה אבל החלטתי לדחות את הכל עד הבדיקה הבאה ביום שלישי לאחר החג כי עד אז אני צריכה להמתין שהזמן יעבור כדי לקבל את ההפניה...
שאלה שעולה לי עכשיו - יכול להיות שאאלץ להמתין לתור אם אחליט על גרידה? כמה זמן זה אמור לקחת?

כמה זמן לקח לכן לקבל תור? ועוד שאלה שממש חשוב לי לשאול - כמה ימי החלמה אם בכלל צריך לאחר גרידה? מבינה שזה אינדווידואלי אבל בכללי, האם ממליצים על מנוחה X זמן?

לנושא השיתוף, למען האמת היתה לי שיחה עם בעלי מקודם והבנתי שאם הרגשתי צורך לשתף כאן ולפרוק ואני גם מתפרצת עליו מידי פעם כי הוא הכתובת הבלעדית - זה לא טוב. לשנינו. הוא צריך גם להתמודד עם הכאב והאובדן כמו שציינת.
אז החלטתי לשתף את אמא שלי שרגילה שמעמיסים עליה הכל אבל היא חזקה ומקשיבה... אז נלך על זה.

 

[מרעישה בשקט]

כאן זה ה-מקום לפרוק

האנונימיות מאפשרת לפרוק דברים שקשה לפרוק עם בני משפחה וחברים. זה לא בהכרח מחליף טיפול מקצועי (עו"ס, פסיכולוגית, פסיכיאטרית), אבל אל תתנצלי על כך שחשת צורך לכתוב כאן.

התור לגרידה תלוי בביה"ח. קחי בחשבון שהסמיכות לחג לא עושה טוב לתורים.
נדמה לי שההמלצה היא לנוח לפחות את יום הגרידה ועוד יומיים אחרי. ההתאוששות מאוד אישית ומשתנה בין אישה לאישה.
לצערי עברתי גם גרידות וגם ציטוטק (וגם לידה שקטה, אבל זה סיפור שונה לגמרי). אצלי הציטוטק עבד טוב ודווקא אחרי הגרידות היו לי שאריות. כפי שציינת באחת התגובות, זה כנראה הימור.

חייבת לציין שהיתה כאן מישהי שנקבע לה תור לגרידה, אבל כמה ימים לפני שהתור הגיע, החלה הפלה טבעית. כך שלמרות שאנחנו מתייחסים לציטוטק וגרידה בלבד, ישנה אפשרות שלישית של המתנה ומעקב US.

מאחלת לך שהדרך שבה תבחרי תהיה הנכונה עבורך.

 

[שירהד1]

צר לי על אובדן ההריון

זה באמת עצוב מאוד לאבד הריון כה רצוי, גם אם מדובר בשלבים הראשונים שלו.
ואנחנו כולנו יודעות שלהמון נשים קורות הפלות, אבל לרגע לא חושבות שזה יקרה לנו...ההדחקה היא מנגנון הגנה מעולה, וטוב מאוד שהוא קיים, אבל לפעמים- מה לעשות- אנחנו נופלות על סטטיסטיקה כזו או אחרת, שהיא שלילית
רגע הידיעה הוא רגע כזה של הלם. ואחריו, מגיע העצב.

אני זוכרת שכאשר עברתי את ההפלה לפני בני השני, הייתי ממש בהלם כשהרופאה אמרה שאין דופק, וחזרתי הביתה והסתגרתי בחדר העבודה ובכיתי איזה שעה...אחר כך התקשרתי לחברותיי הקרובות וסיפרתי להן. אמא שלי היתה בבית שלי ושמרה על ביתי כאשר הלכנו לבדיקה (ביתי היתה אז בת שנתיים), כך שגם היא ידעה.
מה אני מנסה לומר? שלפעמים דווקא זה שאנחנו מספרים לאנשים הקרובים לנו- יכול לסייע לנו. כך לדוגמא, שמעתי ממלא חברות שלי, על מקרים רבים של נשים שעברו הפלה ולאחריה ילדו תינוק/ת בריא/ה. וזה מאוד מאוד עודד אותי ועזר לי והחזיר לי את האופטימיות.

לגבי השאלה של כדורים או גרידה- אני מעדיפה גרידה. יש לי ניסיון לא טוב עם הכדורים. אבל זו החלטה אישית שכל אחת צריכה לקבל על הגוף של עצמה.
אני מבינה את הפחד שלך מההפלה, אבל עוברים את זה- באמת. כך או כך- צריך לסיים את ההריון (שהסתיים כבר...) ואחר כך ניתן יהיה להמשיך הלאה.

כתבת כך: "אין כמובן את מי לשתף חוץ מאת בעלי שגם לו קשה מאוד...לא סיפרנו כמובן עדיין לאף אחד". אני לא בעד לשמור דברים, אני בעד לשתף, לספר, להתייעץ, לבכות עם...בשביל מה יש חברות? בשביל מה יש משפחה?
מאוד מקווה שיש לך סביבה תומכת ורגישה.

אנחנו פה לכל דבר ועניין שתזדקקי, אבל התמיכה מהסביבה הקרובה שלך חשובה אף היא.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון, תפוז.
09-7749028

 

[עוד אחת ש2]

ושוב תודה על התגובות

מרגישים שאתן עונות באכפתיות וזה כל כך לא מובן מאליו.
את צודקת ממש לגבי נושא ההריון השני, אין דבר שיכול להעלות חיוך על פני מאז הבדיקה ההיא חוץ מהבן שלי.. ילד משגע שמביא לנו אושר שרק אפשר לדמיין

הוצאתי עכשיו את הבדיקות מההריון הראשון וראיתי את ההבדלים אז זה גם היכה בי כמה ההריון הנוכחי באמת שונה בנתונים וכמה זה לא תקין.. היה לי עצוב אבל גם חייכתי כי אני יודעת ששווה לחכות להריון נוסף כזה... שיביא לי עוד ילד בריא ושלם כמו זה שישן לו בשלווה במיטה שלו.

לגבי שיתוף, כמו שכתבתי בתגובה למעלה, הבנתי שאני חייבת לשתף אז גם זה ייעשה בשלבים וכנראה שעוד אצטרך למצוא ערוצים לפרוק בהם כאשר תגיע ההתמודדות האמיתית כשההליך הפיזי יתחיל וגם יסתיים..
בכיתי בינתיים רק פעם אחת אחרי שיצאנו מהמרפאה, מאז אני בהדחקה כי אני לא מרגישה כלום פיזית.. רק מחכה... כל כך רוצה להיות כבר אחרי!

 

[משהו פנוי]

מצטערת לשמוע..

אני גם הייתי במקום הזה לא מזמן בפעם השנייה. זה אכן עצוב, מכעיס וקשה..אותי זה כן עודד שיש ילד בבית והיה היריון תקין אז כנראה שיהיה גם עוד אחד. לגבי אופי ההפלה. אני לצערי מנוסה בכל השיטות. אץבפעם הראשונה קיבלתי ציטוטק במנה אחת והכל יצא. בפעם השנייה זה התחיל טבעי, נמשך בציטוטק ונגמר בגרידהנ. זה אולי גם נשמע מבהיל אבל זה לא וגם אצלי לא היו כאבים עם הכדורים רק דימום כמו מחזור. אם יש לך סבלנות, אני הייתי נותנת צאנס לכדורים ומקסימום אם לא מצליח הולכת לגרידה. לגבי החתונה, צעד צעד שתגיעי לגשר תראי איך את מרגישה ואז תחליטי. בינתיים תתרכזי בלהחלים ולעבור את זה, לפחות מבחינה רפואית.

 

[עוד אחת ש2]

לצערי לנושא החתונה אין לי אפשרות לא להגיע

ותודה על ההתייחסות..
אבל כמובן שהבריאות שלי קודמת את הכל, נעשה מה שאפשר..
כנראה שההחלטה לגבי אופי הפסקת ההריון היא הימור, ונקווה שנהמר נכון :/

 

[איןאריותכאלה]

פוסט של יתרונות וחסרונות - ציטוטק או גרידה / בית או חתונה

העניין הוא שאת לא יודעת איך הגוף שלך יגיב (מאחלת לך שלעולם לא תוכלי להשוות!)
בגרידה זה 'זבנג וגמרנו' - את הולכת לישון עם, קמה בלי. קצת מטושטשת. מנוחה ובחזרה לשגרה. אפשר לשים את זה מאחור.
המחיר: הרדמה מלאה.

עם ציטוטק את ממש חווה את ההתרוקנות של הרחם. הדימום (אצלי) היה מאד דומה למחזור, חוץ מלילה אחד שלקחתי בו אופטלגין נוזלי (ובו גם נפלט שק ההריון).
המחיר: זמן. אצלי לקח 5 ימים עד שהשק נפל, א"ס ביום 7 הראה רחם נקי.
בשבילי היה לציטוטק עוד יתרון, רגשי. מצד אחד ההרגשה של ההתרוקנות מאד מכאיבה (נפשית), אבל מצד שני היתה לי שהות להיפרד. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל ככה אני הרגשתי.

לעניין החתונה: בריאותך (הפיזית והרגשית) קודמת בעיני לכל התחייבות.
מצד שני, לפעמים כשמוכרחים לצאת לעולם, להתלבש, להתאפר ולחייך - זה גם עוזר במשהו לתהליך הריפוי של הנפש.

 

[עוד אחת ש2]

תודה לשתיכן מקרב לב על המענה ועל האינפורמציה

מאוד עוזר לקבל כמה שיותר מידע כי באופן הזוי כמו שכתוב בפרופיל של הפורום הזה הנושא הזה כל כך שושואיסטי ולא מדובר לצערנו, שאני מבינה עכשיו כמה לא היה לי מושג מה המשמעות של הפלה או גרידה או כל אובדן כזה או אחר של עובר.. נורא לחשוב שיש נשים שניגשות לתהליך בלי מידע כמעט ובעיקר בלי תמיכה. ללא ספק יש כאלו שחוות טראומות וסובלות הרבה מעבר למה שנגרם באופן בלתי נמנע מהסיטואציה הקשה של האובדן עצמו. ובהמשך לעצה כאן, אני די בטוחה שאפנה לייעוץ מקצועי לאחר המעשה..
אני מתפללת שיתחיל תהליך טבעי של הפלה אבל אני ממש לא מרגישה כלום.. אין לי ולא היה לי שמץ של דימום מתחילת ההריון הזה, הלוואי והמזל יאיר לי פנים וזה כן יקרה..

 

[אמונה33]

חיזוק וחיבוק

צר לי כל כך על המצב בו את נמצאת כעת והאובדן הפוטנציאלי. לפני חודשיים ובצער רב, ניצבתי בפני סיטואציה דומה. בבדיקה שגרתית ומקרית בשבוע התשיעי, בישר לי הרופא את הנורא מכל, שלעובר שנשאתי אין דופק. בתוך 12 שעות כבר הייתי בדרכי לגרידה. דעי שההחלטה באיזה הליך לנקוט היא ברשותך בלבד, יש נשים המוצאות חשיבות ונחמה בלחוות את תהליך ההפלה במלואו. באופן אישי, אני העדפתי לעבור גרידה ושלמה לחלוטין עם החלטתי זו, שכן לא הייתי מסוגלת לחזות בתהליך ההפלה ולהתמודד עם האובדן ברמה הרגשית, גם יחד. תהליך ההחלמה הפיזית עבר בשלום יחסית, לא חשתי כל כאב במהלך הניתוח, ולאחריו חוויתי דימומים במשך כשבועיים וכאבים דמויי-מחזור. ההתמודדות הנפשית, היית ועודנה קשה ואיטית הרבה יותר. דעי שיש לך את כל הלגיטימציה לקחת זמן אישי להחלמה, להקיף את עצמך באנשים עימם את מרגישה בנוח ויכולה להוריד את המסכות.
שולחת חיזוקים וחיבוקים!