שבורה
לצערי הרב גם אני מצטרפת.
בת 31, הריון ראשון לאחר איקקלומין (והמון פחדים שלא אצליח להיכנס להריון בגלל שחלות פוליציסטיות).
לא חשבתי ולא ציפיתי להיכנס להריון אחרי שלקחתי פעם אחת איקקלומין, הייתי בטוחה שמצפה ליעוד דרך ארוכה בטיפולים. ופתאום זה קרה- וכאילו מההתחלה הרגשתי שזה טוב מדי בשביל להיות אמיתי. אבל הייתי אופטימית, ושמחה. שלושה שבועות של שמחה עד שבבדיקת אולטרסאונד ראו דופק חלש ולאחר יומיים כבר לא היה דופק (שבוע 7).
יום שני נתנו לי ציטוטק- חוויה מזעזעת בפני עצמה. חזרתי אתמול לביקורת ולא הכל יצא (נשאר משהו בגודל של 17 מ"מ) ונתנו לי שוב ציטוטק אבל אני לא מדממת כמעט אז מניחה שביום ראשון יגידו לי שאני צריכה גרידה.
אז גם נכנסתי לסטטיסטיקה של ההפלות וגם לסטטיסטיקה של אלו שציטוטק לא מצליח להוציא הכל.
אני רק רוצה שזה יגמר.
אני כל כך מפחדת ממה שיהיה בעתיד. אני לא יודעת אם אצליח להכניס שוב להריון. מתה מפחד מעוד הפלות. מפחדת מזיהומים או סיבוכים של גרידה.
אני כבר שבוע רק בוכה. נגמרו לי הכוחות.
אין לי שאלה מסויימת, פשוט הייתי חייבת לכתוב. מרגישה שאף אחד לא מבין אותי. כולם אומרים לי להסתכל על הצד החיובי. משפטים כמו "לפחות נכנסת להריון- לא חשבת שזה יקרה!" או "מזל שזה קרה עכשיו ולא בשבוע מאוחר" לא מצליחים לעודד אותי. אני לא יודעת איך ממשיכים האלה, איך אני חוזרת לעבודה ולשגרה.
תודה לכל מי שקראה
לצערי הרב גם אני מצטרפת.
בת 31, הריון ראשון לאחר איקקלומין (והמון פחדים שלא אצליח להיכנס להריון בגלל שחלות פוליציסטיות).
לא חשבתי ולא ציפיתי להיכנס להריון אחרי שלקחתי פעם אחת איקקלומין, הייתי בטוחה שמצפה ליעוד דרך ארוכה בטיפולים. ופתאום זה קרה- וכאילו מההתחלה הרגשתי שזה טוב מדי בשביל להיות אמיתי. אבל הייתי אופטימית, ושמחה. שלושה שבועות של שמחה עד שבבדיקת אולטרסאונד ראו דופק חלש ולאחר יומיים כבר לא היה דופק (שבוע 7).
יום שני נתנו לי ציטוטק- חוויה מזעזעת בפני עצמה. חזרתי אתמול לביקורת ולא הכל יצא (נשאר משהו בגודל של 17 מ"מ) ונתנו לי שוב ציטוטק אבל אני לא מדממת כמעט אז מניחה שביום ראשון יגידו לי שאני צריכה גרידה.
אז גם נכנסתי לסטטיסטיקה של ההפלות וגם לסטטיסטיקה של אלו שציטוטק לא מצליח להוציא הכל.
אני רק רוצה שזה יגמר.
אני כל כך מפחדת ממה שיהיה בעתיד. אני לא יודעת אם אצליח להכניס שוב להריון. מתה מפחד מעוד הפלות. מפחדת מזיהומים או סיבוכים של גרידה.
אני כבר שבוע רק בוכה. נגמרו לי הכוחות.
אין לי שאלה מסויימת, פשוט הייתי חייבת לכתוב. מרגישה שאף אחד לא מבין אותי. כולם אומרים לי להסתכל על הצד החיובי. משפטים כמו "לפחות נכנסת להריון- לא חשבת שזה יקרה!" או "מזל שזה קרה עכשיו ולא בשבוע מאוחר" לא מצליחים לעודד אותי. אני לא יודעת איך ממשיכים האלה, איך אני חוזרת לעבודה ולשגרה.
תודה לכל מי שקראה
