תודה! חיכיתי לחיבוק
ובפרט לאור ההודעה של 'אין אריות כאלה' על הפרדת אובדן מאובדן,
קיויתי שיבינו אותי, למרות שאני במקום אחר מרוב חברות הפורום ויש לי שלושה ילדים. אבל אצלי זה ממש קצת.
ואני יודעת שקשה לשמוע ש-3 זה קצת, לבנות שכ"כ רוצות שלושה ילדים, אבל זה ביחס לרצון הבסיסי (שכמובן, מושפע מהחברה שאני חיה בה) וביחס לגודל המשפחות של קרובי המשפחה והחברים.......
בגן של הבן הקטן שלי (30+ ילדים) יש רק עוד 2 ילדים שאין להם אח קטן מהם. ואיך זה יכול להיות? פשוט כי הם הקטנים של המשפחה...... יש להם הרבה אחים ואחיות ואמא שלהם כבר מבוגרת.
והילדים כ"כ רוצים תינוק קטן, ולא מבינים למה לכולם יש ורק לנו אין.
אני מרגישה כמו ילדה קטנה שמתבכיינת. אבל המצב רוח שלי 'על הפנים' היום.
לפני 3 שנים, בדיוק ביום ההולדת שלו עשיתי בדיקת הריון. גיליתי שאני בהריון רביעי! אבל אז הוא נפל בשבוע 16.... ואז נפל עוד הריון. וניחמתי את עצמי שהפעם זה מוקדם .
ביום הולדת הבא שלו, הייתי כבר בהריון הבא, אז הדחקתי את המחשבות הכואבות כי הייתי עסוקה בתקווה. אבל למרות שחשבתי שעברתי את השבועות הקריטיים, גם בפעם הזו הדופק הפסיק!
בשנה לאחר מכן הייתי שוב בהריון. ושוב, ראייה חיובית. ושוב אכזבה. 3 ימים אחרי יום ההולדת שלו כבר עברתי גרידה של הפלה רביעית ברצף...........
והשנה, אחרי 3 שנים ברצף, אני לא בהריון ביום הולדת שלו.... וההתמודדות עם החסר מכה בי בעוצמה. והכל עולה...... וכואב. ושורף.
