לקראת הפסקת הריון בשבוע 21
סוף שבוע 20 גילינו תסמונת בצ'יפ גנטי (קליינפלטר אם מישהי מכירה). ההמלצה לא חד משמעית ואחרי כמה ימים קשים של התלבטוית, חפירות, עצות מכל פינה וקריאת המון חומרים הבנו שיש קשת של תסמינים מהקל לקשה ואנחנו לא מוכנים לסכן ילד שלנו שיפול על הצד הקשה. לצערי פרופ' שוחט בחו"ל ואני לא יכולה להמתין לשובו עוד שבועיים.
כרגע אני מנסה להתמודד עם הצד הפרקטי - אם תוכלו לתת לי קצת עצות איך מתמודדים (לפחות ברמה המנהלית/פרוצדורלית) אני "אשמח". אני מעדיפה כמובן גרידה על לידה שקטה (לא נראה לי אנושי לעבור את הזוועה הזו). השאלה איך אני יכולה הכי מהר להשיג את זה. מחר אני אלך על הבוקר לרופאה תורנית במרכז בריאות האישה שתתן לי המלצה דחופה (הרופא שלי כמובן גם בחופשה). מה הלאה? איך משיגים ועדה? איזה בית חולים יסכים לגרידה בשבוע 21? צריך כמובן לקחת בחשבון גם את החגים שמשבשים הכל.
אני אחרי טיפולים קשים שנמתחו על פני שנתיים (למרות שכללו רק 3 שאיבות והחזרות, אבל עוד כמה סבבים שהפסיקו בטרם עת בגלל גירוי יתר, רירית דקה מדי וכו'), בת 33 ומתה להיות אמא, אבל פשוט מרגישה שחלק מלהיות הורה טוב זה לקבל החלטות קשות ולסבול בעצמי היום כדי שהוא לא יסבול מחר. המחשבה הזו זה מה שמחזיק אותי שפויה כרגע. ברור לי שאני נשמעת לכם קרה ומחשובת, ואני יודעת שיש לי התמודדות נפשית מאד קשה לפני. אבל הדרך שלי לשרוד כרגע זה לשים הכל בצד ולהתמקד בצד הפקידותי של לסיים כמה שיותר מהר ואז לדאוג לנפש הפצועה. לא מסוגלת לסבול את הבעיטות שלו. מבואסת שצריכה להמתין 3 חודשים לפני שאוכל לשוב לטיפולים.
סוף שבוע 20 גילינו תסמונת בצ'יפ גנטי (קליינפלטר אם מישהי מכירה). ההמלצה לא חד משמעית ואחרי כמה ימים קשים של התלבטוית, חפירות, עצות מכל פינה וקריאת המון חומרים הבנו שיש קשת של תסמינים מהקל לקשה ואנחנו לא מוכנים לסכן ילד שלנו שיפול על הצד הקשה. לצערי פרופ' שוחט בחו"ל ואני לא יכולה להמתין לשובו עוד שבועיים.
כרגע אני מנסה להתמודד עם הצד הפרקטי - אם תוכלו לתת לי קצת עצות איך מתמודדים (לפחות ברמה המנהלית/פרוצדורלית) אני "אשמח". אני מעדיפה כמובן גרידה על לידה שקטה (לא נראה לי אנושי לעבור את הזוועה הזו). השאלה איך אני יכולה הכי מהר להשיג את זה. מחר אני אלך על הבוקר לרופאה תורנית במרכז בריאות האישה שתתן לי המלצה דחופה (הרופא שלי כמובן גם בחופשה). מה הלאה? איך משיגים ועדה? איזה בית חולים יסכים לגרידה בשבוע 21? צריך כמובן לקחת בחשבון גם את החגים שמשבשים הכל.
אני אחרי טיפולים קשים שנמתחו על פני שנתיים (למרות שכללו רק 3 שאיבות והחזרות, אבל עוד כמה סבבים שהפסיקו בטרם עת בגלל גירוי יתר, רירית דקה מדי וכו'), בת 33 ומתה להיות אמא, אבל פשוט מרגישה שחלק מלהיות הורה טוב זה לקבל החלטות קשות ולסבול בעצמי היום כדי שהוא לא יסבול מחר. המחשבה הזו זה מה שמחזיק אותי שפויה כרגע. ברור לי שאני נשמעת לכם קרה ומחשובת, ואני יודעת שיש לי התמודדות נפשית מאד קשה לפני. אבל הדרך שלי לשרוד כרגע זה לשים הכל בצד ולהתמקד בצד הפקידותי של לסיים כמה שיותר מהר ואז לדאוג לנפש הפצועה. לא מסוגלת לסבול את הבעיטות שלו. מבואסת שצריכה להמתין 3 חודשים לפני שאוכל לשוב לטיפולים.
