שנתיים...

[רונית 294]

שנתיים...

מחר זה שנתיים מהיום שחיי השתנו ללא היכר ושנתיים שאף אחד לא כבר לא זוכר שנתיים מאז שוויתרתי עלייך שנתיים שחייתי בלעדייך שנתיים שבהם נולדה אחותך הקטנה שנתיים שלא זכית לראות את אחותך הגדולה. שנתיים מאז אותו יום נורא שנתנו לך זריקה ונפרדנו במהרה שנתיים ששורף לי בלב ושנתיים ארוכות של כאב שנתיים שחשבתי עלייך כמעט בכל דקה ביום. שנתיים שלפעמים נראים לי כמו חלום. שנתיים שאינני יודעת איפה את קבורה שנתיים שעדיין מתחרטת ומבינה שכן הייתה ברירה. שנתיים מאז שהחלטתי לא לראותך ושנתיים מאז שלא נתתי לך את שמך. אוהבת אותך מיכאלה שלי.

 

[שירהד1]

כמה עצוב...ושאלה-

כתבת:
"ושנתיים מאז שלא נתתי לך את שמך
אוהבת אותך מיכאלה שלי".

זה שם שנתת לה עכשיו? או לפני תקופה? זה שם שאת נושאת בליבך, או משתפת את בעלך או בני משפחה אחרים ו/או חברים?
היה חשוב לך לתת לה שם? ספרי קצת על התהליך שהיה קשור לזה.
אני יודעת שאלו הן שאלות מאוד אישיות וכואבות. תעני רק אם את רוצה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
מדריכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון, תפוז.
09-7749028

 

[רונית 294]

זו הפעם הראשונה שאני נותנת

לה את השם. זה השם שהיה לי בראש כל ההריון ורציתי לקרוא לה כך. אף אחד לא יודע שיש לה שם עכשיו. אתמול מיררתי בבכי בסלון אחרי הרבה זמן שלא עשיתי את זה ובעלי שהיה בחדר שמע. הוא בא ושאל מה קרה. אמרתי "אתה יודע שמחר זה שנתיים ללידה השקטה?" והוא אמר "לא". אז אמרתי לו שאני עדיין מתגעגעת וזה לא פייר שזה קרה לי. התכוונתי לנקות את הבית והוא אמר עזבי את זה עכשיו. בואי למיטה. אז הלכתי. וקיוויתי שנדבר על זה קצת כי לא דיברנו על זה כמעט שנתיים לדעתי. אבל כשהגעתי למיטה הוא התחיל לדבר איתי על סתם עניינים ובזה זה נגמר. בקושי הצלחתי לישון והתינוקת בכתה כל הלילה כמעט מה שלא אופייני לה בכלל. התחלתי לדמיין שאולי היא מרגישה את מה שעשיתי לאחותה או את הכאב שלי. לא יודעת. וזהו.

 

[שירהד1]

אויש, באמת עצוב לי בשבילך,

נורא מרגשת אותי העובדה שאת משתפת אותנו פה בדברים כל כך אישיים וכואבים, שאפילו הקרובים לך ביותר לא יודעים.
את נושאת איתך כאב בלתי אפשרי של רגשות אשמה. קשה נורא להמשיך כך.
זה לא פייר כלפייך.
מאחלת לך לקראת השנה החדשה מעט יותר השלמה ופחות רגשות אשמה.
איך אפשר להגיע לזה? כנראה שבעבודה מאוד קשה ובתהליך טיפולי מורכב.
מקווה שתמצאי בליבך להשקיע בעצמך ולטפל במה שדורש טיפול.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
מדריכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון, תפוז.
09-7749028

 

[מרעישה בשקט]

השם ממש יפה

וכתבת מקסים.
ואת בטח יודעת מה אני מאחלת לך. מאחלת לך השלמה, עם עצמך ועם העולם.
ההשלמה לא תפתור את תעלים את הכאב, היא לא תשנה את מה שקרה.
ההשלמה תאפשר לך לחיות, להיות אמא לילדות שישנן, להיות אישה עם שאיפות ואופק ותוכניות לעתיד.
אני לא חושבת שאפשר לחיות חיים שפויים כשכל הזמן עסוקים בחרטה.
הלוואי שתצליחי להקטין את מינון החרטה בחייך.

 

[רונית 294]

תודה.

והחלטתי שאם יהיה לי בן אני כנראה אקרא לו מיכאל. אם בעלי יסכים. עדיין חושבת ללכת לטיפול שוב. עדיין לא עשיתי עם זה כלום. החיים עמוסים וזה תמיד נדחק הצידה. והלוואי והייתי עכשיו בהריון שוב והיה לי אופק. זה כל האופק שמעניין אותי בתקופה זו בחיי.

 

[מרעישה בשקט]

שאלה למחשבה

את לא חייבת לחשוב על זה ובטח ובטח שלא חייבת לענות על זה.

נניח שהיית עכשיו בהריון.
ונניח שבעוד כמה חודשים היה נולד לך בן.
ונניח שהיית קוראת לו מיכאל.

האם זה היה משנה משהו בתפיסה שלך את מה שקרה לפני שנתיים? האם היית יכולה לוותר על החרטה?

 

[רונית 294]

לא.

אבל זה מקל עליי נפשית באיזשהו אופן וגם דרך להנציח אותה על אף כל ניסיונות ההכחשה וההדחקה שלי. חוץ מזה שיש לי רצון כלשהו לסיים עם הילודה כבר וכל ההתעסקות הזאת. ואני לא רואה את זה קורה עד שלא יהיה לפחות עוד אחד.

 

[כבשה0פועה]

את לא ויתרת, רונית

באומץ את לא הבאת את מיכאלה לחיים קצרים של סבל.
כמובן עצובה איתך, ובתוך העצב שמחה לשמוע את שמה, מיכאלה.

 

[רונית 294]

תודה

על התמיכה.

 

[shira3121]

עצוב כל כך