ראש השנה

ראש השנה

השנה זהו החג הראשון שהחלטתי שלא אלך לבית הכנסת, ויש סיכוי שגם לא אצום ביום כיפור.
אני דתיה, וגם הייתי אשה מאמינה עד לא מזמן. אבל לראשונה בחיי אני חשה שאולי אין שם אף אחד בשבילי, שאין מי שמקשיב. אני עוברת משבר אמוני.
זהו לא הקושי הראשון בחיי. התמודדתי עם לא מעט. באמת. (לא אפרט כי אני מפחדת מאאוטינג). אבל תמיד הצלחתי להתגבר, תמיד לאחר קשיים ובעיות, דברים איכשהו הסתדרו. השנה אני מרגישה שנזנחתי, ולא רק בהקשר של הילודה, אם כי בעיקר.
אולי זה נשמע ילדותי אבל אני פשוט כועסת על מי שיושב שם למעלה, אם יש כזה בכלל......נשמע לכן הגיוני?
 
איתך לגמרי


 

שירהד1

Member
מנהל
מאוד מובן


יש כאלו שמאמינות וחוות משבר אמוני, כמוך.
יש כאלו שלא מאמינות, ומתחילות להאמין.
ויש כאלו כמוני- שלא מאמינות ולא מתחילות להאמין...

טוב שיש לך על מי לכעוס. לי אפילו לא היה את זה...זה אחד המינוסים בלא להאמין באלוהים- אין על מי לכעוס ואין למי להתפלל.

כל רגש שלך נשמע הגיוני.
כל מחשבה היא לגיטימית.

הלוואי וההוא שם למעלה, לפי תפיסתך, לא יזניח אותך וכן יישמע לתפילותייך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון, תפוז
09-7749028
 

shira3121

New member
נראה לי מאוד הגיוני

זה מאוד טבעי שתכעסי , גם אני כועסת רק שאין לי כל כך על מי .
 

lilis10

New member
מבינה אותך

יצא לי לחשוב על סליחה, סביב כיפור והשנה החלטתי שאני זו שצריכה לסלוח.
לסלוח לאלוהים, לסלוח לאנשים ובעיקר לסלוח לעצמי. אני לא דתיה אבל בכיפור אני תמיד צמה. נראה לי שגם השנה אצום, לא כדי לכפר על עוונותי, אלא כדי למצוא בעצמי כוחות לסלוח על מה שעברתי בשנה האחרונה.
 
למעלה