אם הייתי ציור, הייתי בצבעים אדום ושחור

אם הייתי ציור, הייתי בצבעים אדום ושחור

וזה נכון להיום, נכון לרגע זה. אח"כ זה ישתנה.

5 שנים מאז שנקלטתי להריון הראשון.
השבוע הייתי בטוחה שאני בהריון. בחילות מטורפות הרבה לפני האיחור (ההריון הרביעי שלי התחיל ככה).
אתמול בבוקר התחיל דימום כהה בניגוב.
בערב אמרתי לבעלי שאני לא יודעת אם הדימום בעדנו או נגדנו (דימום השתרשות היה לי בהריון אחד בלבד, ואני כבר לא זוכרת איך הוא נראה והרגיש).
הבוקר הוסת התחילה. לא רק שהיא לא איחרה, היא הקדימה.

5 שנים. 5 הריונות. ילדה אחת.
אני יודעת שזה יותר ממה שיש להרבה אחרים.
אני יודעת שזכיתי ואני יודעת שאני אמורה לשמוח במה שיש לי.
אבל הבוקר זה לא מספיק לי.
הבוקר כואב לי.

פעם לא הבנתי איך שירה לא זוכרת את כל התאריכים של כל ההריונות.
היום אני מבינה. היום גם אני לא זוכרת את כל התאריכים. היום גם אני לא זוכרת כל פרט ופרט בכל הריון.
יותר מדי הריונות, יותר מדי מפחי נפש, פחות מדי ילדים.

אז כרגע אני באדום ושחור. אח"כ זה ישתנה.
 

רונית 294

New member
כמה אכזבה...

אומנם לא בדיוק במצבך אבל גם מתאכזבת מהמחזור כל חודש מחדש... חשבתי שאולי אחרי 4 הריונות (כולל הכימי) יהיה לי יותר קל להיקלט. מסתבר שלא. וזה לא רק להיקלט אלא גם להחזיק הריון תקין וללדת בהצלחה. מאחלת לך שהשנה הזאת תהיה טובה יותר ותביא איתה אושר גדול... אח או אחות לביתך.
 

snoopy96

New member
חיבוק גדול

מבינה אותך, זה כאב גדול שמלווה אותנו
לפעמים הוא תופס כל נים בגוף ולא נותן לנשום
לפעמים הוא רק יושב שם בצד, נותן לנו להעביר את היומיום
אבל כשהוא משתלט, זה כל כך קשה לדמיין שהוא יקטן שוב מתישהו
נשיקות
 
הערה פיזיולוגית

מרעישה, אנחנו מכירות לא מהיום.
קודם כל חיבוק גדול גדול על החור הזה בנשמה, על התקוות ועל מפחי הנפש, על כאבי הגוף וייסורי הנפש.

בגלל שאנחנו מכירות לא מהיום את כבר יודעת שאני לוקחת את ענייני הנפש מאד מאד ברצינות. ואני נותנת המון מקום לרגשות, לא מאיצה בתהליכים רגשיים בלתי-נמנעים, מכבדת את הקצב האישי של ההתמודדות של כל אחת ואחת (ושלי כמובן) ומאמינה שאבל אמיתי לוקח את הזמן שלו.

אבל -
לנפש הזו מחובר גם גוף. והגוף הזה עובר בכל זאת את המחזור החודשי. מדי חודש. ואם את דומה לי (אפילו קצת) אז המחזור הזה הוא ממש מחזור. יש בו שקיעה ודעיכה לקראת הוסת (אצלי גם PMS מכובד) והתרוממות ועלייה אחריה - גם מבחינת המשיכה של הגוף לאדמה, גם מבחינת המשיכה של הנפש למטה.

אז אצלי - כשאני מאד מאד נמוך - ורק רוצה לזחול מתחת לשמיכות ולא לצאת אל העולם - זה לרוב תואם את הימים הוסתיים של המחזור. רוצה לומר, נדמה לי שגם הגוף תורם את שלו.

וכל הרגשות הללו וודאי מתעצמים כשאת בתוך הילודה - כן הריון לא הריון - הציפיה קשה גם בלי משא האובדנים.

הלוואי שתזכי לידיים מלאות. מאחלת לך מכל לבי. ובקרוב אמן!
 

רונית 294

New member
יש בזה משהו

אבל אצלי למשל וסת והריון מרגיש ממש אותו דבר. מבחינת כאבים בבטן תחתונה לפעמים אפילו דימום. אז תמיד אני מקווה שהפעם זה הריון וברוב הפעמים מגיעה הוסת. עד שלא.
 
מרעישה


גם לי זה קרה בחודש שעבר. בחילות מטורפות, גודש בחזה. הייתי כבר בטוחה שזה זה, אבל המחזור הקדים בכמה ימים
........
אני גם לא זוכרת תאריכים, בעיקר כי בשני ההריונות שנפלו לא בדקתי תל"מ. גם בהפלה הראשונה לא בדקתי, כי היה בי חשש עז שלא אגיע ללידה.
אבל מה שכן, אני מרגישה כאילו כל הארץ (או בעיקר אזור מגורי) הפכו למצבת זכרון אחת גדולה. בכל כביש שנסעתי, בכל צומת שעמדתי בה. לפני ההפלה / אחרי הגילוי / אחרי הניתוח מס' 1 / אחרי הניתוח מס' 2.....בערך כל מקום שאני מסתובבת בו מזכיר לי משהו רע.......
 
תודה למגיבות

מחר מתחיל חודש חדש. חודש של יום הולדת 4 (לא ברור לי איך הזמן טס כל כך מהר. רק אתמול ילדתי אותה), חודש שבו אנחנו חוגגים 17 שנים ביחד (שוב לא ברור לי איך הזמן טס, רק אתמול היה הדייט הראשון שלנו).
הדכדוך מתחיל לפנות מקום להתרגשות וספירת המלאי מתייחסת יותר למלאי הקיים מאשר לחוסרים.

תודה לכל מי שכתבה, לוקחת איתי את כל מה שכתבתן


שנה טובה
 

שירהד1

Member
מנהל
סליחה על התגובה המאוחרת-

לא תמיד אני מספיקה להגיב מתי שאני רוצה...
מחבקת אותך על האומץ לבכות ועל האומץ להיות אופטימית.

בשורות טובות,
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
מדריכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון, תפוז.
09-7749028
 

מהאיתי8

New member
איתך

מרעישה יקרה, שותפת גורל, רק רוצה לומר שאני איתך. אני כבר אוטוטו 7 שבועות מהגרידה ווסת איין. מנסה לא לייחס לזה הרבה חשיבות (אולי יש שארית שלא נצפתה בביקורת, אולי יש ציסטה ומיני זוועות). בגרידה הראשונה הוסת הגיע אחרי 6 שבועות.. וגם לאחר שתגיע, העתיד לוט בערפל. לגנטיקאים אין תשובות עבורינו מלבד בוא ננסה שוב, נחזיק ידיים ונשיר קומבאייה. מעולם לא חשתי את הרולטה הרוסית כל כך אימתנית כמו עכשיו. ובכל זאת, משתדלת לנצל את הזמן לנוח, לנפוש (מהיתרונות הבודדים כשאין ילדים) ולצבור כוחות. שולחת לך חיבוק חם ואוהב והמון איחולים נקיים, טהורים ומלאי אופטימיות וכוח לשנה החדשה. מאוד מתחברת לדברים של אין אריות כאלה. כבר הרבה מאוד זמן מאז שהיו לי רצף וסתות שיאפשר לי לעשות את החיבור הפיזיולוגי אצלי אבל מאוד מתחברת לרעיון. גוף ונפש. התרוקנות והתמלאות. שנה טובה אהובה. מלאה ברגעים יפים. אני יודעת שזה קשה וטיפשי לבקש אבל הבטחתי לעצמי השנה רק דבר קטן אחד. להפסיק לספור. לספור שנים. לספור ניסיונות. להאמין ולהבין שאפסיק כשלא אוכל יותר ולא כי מס' שרירותי כזה או אחר חלף. חשבתי שכשאגיע למס' 3 בלי ילדים אפסיק. לא. הגוף סופר אחרת. הנפש בכלל תעלומה. מקווה שאת מבינה את כוונתי. מי אם לא את.. נשיקות יקרה. את במחשבותיי.
 

shira3121

New member
גם אני ראיתי רק עכשיו


רוצה רק להגיד שאין שום כלל או חוק שאומר שאת חייבת לשמוח במה שיש, אם היה חוק כזה את לא היית רואה את כל האנשים עם הכמה ילדים רק מתלוננים על איך קשה להם לבדר אותם בחופשים. מקוה שיהיה לך הכי כיף שאפשר בחגיגות
 
הלוואי שהשנה הזאת תהיה שנת אושר

שהצבע ישתנה לאפור בהיר בגוונים קרובים ללבן.
שולחת לך חיבוק.
 
למעלה