הודעות לידה של חברות בפורום- למען התקווה של כולנו
- פותח הנושא שירהד1
- פורסם בתאריך
מביאה את הודעת הלידה המרגשת של nn0aa
nn0aa ביקשה שאציג אותה כך: אמא של שחר, רואי וליבי, וגם של אתר "לידה שקטה"
www.leidashketa.com
וזו לשון ההודעה כפי שכתבה בפורום "הריון אחרי אובדן"-
"אתן בטח מבינות - איך האותיות של המקלדת מתטשטשות מבעד לדמעות
כמה ימים וכמה לילות ייחלתי לכתוב לכן את זה: בחמישי בצהריים נולד ליבי שלי
לא כתבתי פה הרבה - כי כשקשה לי אני נכנסת עמוק פנימה. ההריון הזה (שבא לאחר אובדן בשבוע 41, לפני שנה וחצי) הוליך אותי פנימה למקומות שלא ידעתי שקיימים. ובחודש האחרון בקרתי במיון ואושפזתי כמה וכמה פעמים - רק בגלל שדאגתי..
לחיות בתוך חרדה - כל רגע הילד שלך מת. לא שאת חוששת שהוא ימות. באותם רגעים - כבר הרגשתי ששוב קרה אסון
שוב ושוב ושוב - כל הזוועה מההתחלה..
והלידה הזאת - כלומר, הפעלת לידה בשבוע 38 - ארבעה ימים הייתי בחדר לידה והגוף שלי לא הגיב לשום זירוז. הייתי מופתעת מזה לחלוטין - חשבתי שברגע שמתחילים פיטוצין, תבוא לידה. והיא לא באה. וככה ימים בחדר לידה (הם היו מדהימים בקפלן שאפשרו לי לתפוס חדר לידה לכל כך הרבה זמן. ובכלל היו מדהימים ברגישותם ובמקצועניות שלהם)
ובסוף, כשהיא התחילה, הוא ממש זינק לי מהרחם
לראות אותו - כל רגע הוא כמו מעדן מתוק מתוק לעיניים
הוא ממלא אותי בצורה שאף פעם לא הייתה
אני קוראת לו ליבי מהבטן - ועכשיו כבר בחוץ
הוא הלב שלי, אחרי שהקודם שלי נשבר
אני יוצאת מאושרת מבית החולים. בא לקחת אותי ידיד שלנו, כי בן הזוג שלי חולה. לא יכולתי לשבת ליד הסלקל כי היו כסאות בטחות שם. מקדימה אני עוקבת אחרי זה שליבי מאוד שקט. ישן ולא בוכה.
אני מתה לבדוק אם הוא בסדר. אבל רוצה להיות נורמלית ולא מבקשת מהידיד לעצור בצד
כשמגיעים הביתה אני מהר בודקת. הוא בסדר, תודה לאל
ויודעת שאני אמשיך לבדוק ולבדוק - בתקווה שיהיו לי הרבה שנים לבדוק אותו, שהוא יחיה כמו שבקשתי ממנו כל כך הרבה פעמים כשהיה בבטן שלי.. ושיהיה בריא..".
עד כאן ההודעה.
ואני, גם פה, מברכת אותך, יקירתי, על לידתו של ליבי. מאחלת לך לגדלו באושר, בנחת ובבריאות.
מצדיעה בפנייך על פועלך החשוב למען הכלל.
שירה.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
nn0aa ביקשה שאציג אותה כך: אמא של שחר, רואי וליבי, וגם של אתר "לידה שקטה"
www.leidashketa.com
וזו לשון ההודעה כפי שכתבה בפורום "הריון אחרי אובדן"-
"אתן בטח מבינות - איך האותיות של המקלדת מתטשטשות מבעד לדמעות
כמה ימים וכמה לילות ייחלתי לכתוב לכן את זה: בחמישי בצהריים נולד ליבי שלי
לא כתבתי פה הרבה - כי כשקשה לי אני נכנסת עמוק פנימה. ההריון הזה (שבא לאחר אובדן בשבוע 41, לפני שנה וחצי) הוליך אותי פנימה למקומות שלא ידעתי שקיימים. ובחודש האחרון בקרתי במיון ואושפזתי כמה וכמה פעמים - רק בגלל שדאגתי..
לחיות בתוך חרדה - כל רגע הילד שלך מת. לא שאת חוששת שהוא ימות. באותם רגעים - כבר הרגשתי ששוב קרה אסון
שוב ושוב ושוב - כל הזוועה מההתחלה..
והלידה הזאת - כלומר, הפעלת לידה בשבוע 38 - ארבעה ימים הייתי בחדר לידה והגוף שלי לא הגיב לשום זירוז. הייתי מופתעת מזה לחלוטין - חשבתי שברגע שמתחילים פיטוצין, תבוא לידה. והיא לא באה. וככה ימים בחדר לידה (הם היו מדהימים בקפלן שאפשרו לי לתפוס חדר לידה לכל כך הרבה זמן. ובכלל היו מדהימים ברגישותם ובמקצועניות שלהם)
ובסוף, כשהיא התחילה, הוא ממש זינק לי מהרחם
לראות אותו - כל רגע הוא כמו מעדן מתוק מתוק לעיניים
הוא ממלא אותי בצורה שאף פעם לא הייתה
אני קוראת לו ליבי מהבטן - ועכשיו כבר בחוץ
הוא הלב שלי, אחרי שהקודם שלי נשבר
אני יוצאת מאושרת מבית החולים. בא לקחת אותי ידיד שלנו, כי בן הזוג שלי חולה. לא יכולתי לשבת ליד הסלקל כי היו כסאות בטחות שם. מקדימה אני עוקבת אחרי זה שליבי מאוד שקט. ישן ולא בוכה.
אני מתה לבדוק אם הוא בסדר. אבל רוצה להיות נורמלית ולא מבקשת מהידיד לעצור בצד
כשמגיעים הביתה אני מהר בודקת. הוא בסדר, תודה לאל
ויודעת שאני אמשיך לבדוק ולבדוק - בתקווה שיהיו לי הרבה שנים לבדוק אותו, שהוא יחיה כמו שבקשתי ממנו כל כך הרבה פעמים כשהיה בבטן שלי.. ושיהיה בריא..".
עד כאן ההודעה.
ואני, גם פה, מברכת אותך, יקירתי, על לידתו של ליבי. מאחלת לך לגדלו באושר, בנחת ובבריאות.
מצדיעה בפנייך על פועלך החשוב למען הכלל.
שירה.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
מביאה את הודעת הלידה המרגשת של idit84-
ההודעה הופיעה בפורום "הריון אחרי אובדן", ואני מרשה לעצמי להוריד בה חלקים המתארים את הלידה עצמה, אבל חשוב לי כן לצטט לפחות חלק מהדברים הרלוונטיים לפורום זה:
"היי בנות,
אני לא מאמינה שאני סוף סוף כותבת הודעה מרגשת זו.
לפני כמעט שנה איבדתי את העובר שלי בשבוע 22 בגלל מום לב קשה. התפרקתי לרסיסים ורק חיכיתי להיכנס להריון מחדש. ההריון הגיע ולפני שהספיקו להתפתח החששות, היה דימום קשה בשבוע 6 והוגדרתי הפלה מאיימת. כעבור כמה ימים ראו שיש לי המטומה והרופאים אמרו- אם זה נועד להיות, זה יהיה. בשבוע 11, הדימום החל להירגע ואז שקיפות עורפית שהובילה לסטטיסטיקה של 1:50- לא נשמתי ועשיתי הרמוני. תוצאות טובות. חזרתי לנשום חלקית וקבעתי מי שפיר. בשבוע 17 עשיתי אקו לב מוקדם ושוב בשבוע 20 ושוב בשבוע 26. הלב שלה תקין.
בשבוע 32 הילדה התהפכה לכיוון הלא נכון וקבעתי תור להיפוך שהיה ביום שלישי שעבר בשבוע 37. זה היה היום שסיימתי לעבוד ונפרדתי מהחניכים שלי (אני עו"ס בפנימייה). שמחתי שיש לי כמה שבועות של חופש עד הלידה ותכננתי לקנן, לנוח, לקרוא.
בין רביעי לחמישי בלילה התחילה לי ירידת מים....
.......ואז אני רואה את המתנה שכל כך חיכיתי לה. הם שמים אותה עליי לדקה ומסיבירים לי שחייבים לקחת אותה בגלל לידת הואקום. בעלי הולך איתה לתינוקיה ואני לא מפסיקה להגיד "היא קיימת, אני לא מאמינה שהיא קיימת".
הלב שלי נקרע כי לקחו אותה ואני מתגעגעת וזה הזוי כי אני מתגעגעת אליה ועדיין לא ממש נפגשנו. כעבור כמה שעות, כשמותר לי ללכת, אני הולכת אליה לתינוקיה. היא מושלמת, פשוט מושלמת וכל כך קיימת.
שלשום חזרנו הביתה. עדיין מתקשה להאמין שהיא קיימת ושלנו".
גם לך, עידית יקרה, אני מאחלת מזל טוב להולדת דורון, המתנה הנפלאה שלך. גדלו אותה בבריאות, בנחת ובאושר.
שירה.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
ההודעה הופיעה בפורום "הריון אחרי אובדן", ואני מרשה לעצמי להוריד בה חלקים המתארים את הלידה עצמה, אבל חשוב לי כן לצטט לפחות חלק מהדברים הרלוונטיים לפורום זה:
"היי בנות,
אני לא מאמינה שאני סוף סוף כותבת הודעה מרגשת זו.
לפני כמעט שנה איבדתי את העובר שלי בשבוע 22 בגלל מום לב קשה. התפרקתי לרסיסים ורק חיכיתי להיכנס להריון מחדש. ההריון הגיע ולפני שהספיקו להתפתח החששות, היה דימום קשה בשבוע 6 והוגדרתי הפלה מאיימת. כעבור כמה ימים ראו שיש לי המטומה והרופאים אמרו- אם זה נועד להיות, זה יהיה. בשבוע 11, הדימום החל להירגע ואז שקיפות עורפית שהובילה לסטטיסטיקה של 1:50- לא נשמתי ועשיתי הרמוני. תוצאות טובות. חזרתי לנשום חלקית וקבעתי מי שפיר. בשבוע 17 עשיתי אקו לב מוקדם ושוב בשבוע 20 ושוב בשבוע 26. הלב שלה תקין.
בשבוע 32 הילדה התהפכה לכיוון הלא נכון וקבעתי תור להיפוך שהיה ביום שלישי שעבר בשבוע 37. זה היה היום שסיימתי לעבוד ונפרדתי מהחניכים שלי (אני עו"ס בפנימייה). שמחתי שיש לי כמה שבועות של חופש עד הלידה ותכננתי לקנן, לנוח, לקרוא.
בין רביעי לחמישי בלילה התחילה לי ירידת מים....
.......ואז אני רואה את המתנה שכל כך חיכיתי לה. הם שמים אותה עליי לדקה ומסיבירים לי שחייבים לקחת אותה בגלל לידת הואקום. בעלי הולך איתה לתינוקיה ואני לא מפסיקה להגיד "היא קיימת, אני לא מאמינה שהיא קיימת".
הלב שלי נקרע כי לקחו אותה ואני מתגעגעת וזה הזוי כי אני מתגעגעת אליה ועדיין לא ממש נפגשנו. כעבור כמה שעות, כשמותר לי ללכת, אני הולכת אליה לתינוקיה. היא מושלמת, פשוט מושלמת וכל כך קיימת.
שלשום חזרנו הביתה. עדיין מתקשה להאמין שהיא קיימת ושלנו".
גם לך, עידית יקרה, אני מאחלת מזל טוב להולדת דורון, המתנה הנפלאה שלך. גדלו אותה בבריאות, בנחת ובאושר.
שירה.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
עוד חברה בפורום שקרה לה הנס- "ויש תקווה לאחריתך"-
"ויש תקווה לאחריתך" ילדה לפני מספר ימים בת בריאה, וזאת לאחר שני אובדני הריון בשבועות 18 ו-19.
אתן יכולות לקרוא את הסיפור שלה בפורום (תקישו במילות החיפוש בצד שמאל למעלה את שם המשתמש שלה, ותקראו את סיפורה).
כל סיפור כזה נותן עוד תקווה פה לבנות, ואני מאחלת לכולכן שכל אחת מכן תזכה לסוף טוב ונפלא. מאחלת לעצמי שאזכה לכתוב פה את הודעת הלידה שלכן.
אמן כן יהיה רצון.
ולך, "יש תקווה לאחריתך", אאחל שתגדלו את הרכה הנולדת בנחת, בבריאות ובאושר רב!
שירה.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
"ויש תקווה לאחריתך" ילדה לפני מספר ימים בת בריאה, וזאת לאחר שני אובדני הריון בשבועות 18 ו-19.
אתן יכולות לקרוא את הסיפור שלה בפורום (תקישו במילות החיפוש בצד שמאל למעלה את שם המשתמש שלה, ותקראו את סיפורה).
כל סיפור כזה נותן עוד תקווה פה לבנות, ואני מאחלת לכולכן שכל אחת מכן תזכה לסוף טוב ונפלא. מאחלת לעצמי שאזכה לכתוב פה את הודעת הלידה שלכן.
אמן כן יהיה רצון.
ולך, "יש תקווה לאחריתך", אאחל שתגדלו את הרכה הנולדת בנחת, בבריאות ובאושר רב!
שירה.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
שלום יקרות
סופסוף אחרי שבע שנות נסיונות, טיפולים מתישים וסיבוכים רפואיים, אובדני הריון ונפש פצועה ומדממת מרוב כאב - נולד לפני חודש הבן שלי.
יש לי שני ילדים גדולים יותר, גם הגיעו בקושי רב אחרי שנות טיפולים, אבל כמהתי לעוד ילד, ולא הצלחתי בשום אופן להחזיק הריון, גם כשכבר הייתה היקלטות.
בסופו של דבר פנינו להליך פונדקאות, ולאחר מספר קטן של נסיונות נקלט והיה הריון בריא ותקין וללא סיבוכים (אני הייתי מלאת חרדות, וותשעת החודשים היו סיוט מתמשך של דאגות ופחדים, אבל זה עניין אחר).
אני מספרת את זה כי חשוב לי להאיר את האפשרות הזאת של פונדקאות, למי שזה רלבנטי עבורה, פיזית או נפשית.
אני חושבת שהרופא שלי היה אמביציוזי מידי איתי, הוא האמין שיש לי סיכוי להרות וללדת בשלישית, וגם כשהכשלונות וההפלות התחילו להצטבר הוא לא ויתר. לכאורה אני אמורה לשבח אותו על כך, בפועל אני חושבת שהוא ביזבז לי זמן יקר, דירדר את מצבי הגופני והנפשי (בשנה האחרונה אני ממש בשיקום משנות הטיפולים הארוכות וממה שהן עשו לבריאות שלי). אני חושבת שהיה צריך לעצור איתי הרבה קודם ולחסוך לי ולמשפחה שלי את הטירוף מערכות שהיינו בו.
אמנם אם לא היו עוברות שבע השנים האלה לא היה נולד הבן הנוכחי שלי, וברור שקשה לי לחשוב על ילד אחר שהיה נולד, אבל בשכל אני מזמן חושבת שהמלחמה הקשה שנילחמתי בה הייתה מוגזמת וחסרת אחריות.
קטונתי מלומר לנשים מה לעשות ובמה לבחור.
רק היה לי חשוב לומר שפונדקאות זו אופציה, ואופציה מאוד טובה וברוב המכריע של המקרים מתגמלת.
אילולא פניתי לפונדקאות לא היה לי עכשיו עוד ילד. במקרה שלי זה ברור.
ובכלל -
המקום הזה של האובדן והחסר הוא חוויה קשה נורא וטראומטית כל כך - חברות שאיבדתי בשנים האלה כי לא יכולתי לשאת את ההריונות והלידות שלהן, חוסר הרצון לחגוג חגים או ימי הולדת, לב שותת דם כל פעם אחרי הפלה (אחת ההפלות הייתה ביום שבני סיים כיתה א והופיע, ואני נחנקתי שם בקהל מבכי).
מאחלת לכולכן רק טוב ומהר מהר ידיים מלאות.
סופסוף אחרי שבע שנות נסיונות, טיפולים מתישים וסיבוכים רפואיים, אובדני הריון ונפש פצועה ומדממת מרוב כאב - נולד לפני חודש הבן שלי.
יש לי שני ילדים גדולים יותר, גם הגיעו בקושי רב אחרי שנות טיפולים, אבל כמהתי לעוד ילד, ולא הצלחתי בשום אופן להחזיק הריון, גם כשכבר הייתה היקלטות.
בסופו של דבר פנינו להליך פונדקאות, ולאחר מספר קטן של נסיונות נקלט והיה הריון בריא ותקין וללא סיבוכים (אני הייתי מלאת חרדות, וותשעת החודשים היו סיוט מתמשך של דאגות ופחדים, אבל זה עניין אחר).
אני מספרת את זה כי חשוב לי להאיר את האפשרות הזאת של פונדקאות, למי שזה רלבנטי עבורה, פיזית או נפשית.
אני חושבת שהרופא שלי היה אמביציוזי מידי איתי, הוא האמין שיש לי סיכוי להרות וללדת בשלישית, וגם כשהכשלונות וההפלות התחילו להצטבר הוא לא ויתר. לכאורה אני אמורה לשבח אותו על כך, בפועל אני חושבת שהוא ביזבז לי זמן יקר, דירדר את מצבי הגופני והנפשי (בשנה האחרונה אני ממש בשיקום משנות הטיפולים הארוכות וממה שהן עשו לבריאות שלי). אני חושבת שהיה צריך לעצור איתי הרבה קודם ולחסוך לי ולמשפחה שלי את הטירוף מערכות שהיינו בו.
אמנם אם לא היו עוברות שבע השנים האלה לא היה נולד הבן הנוכחי שלי, וברור שקשה לי לחשוב על ילד אחר שהיה נולד, אבל בשכל אני מזמן חושבת שהמלחמה הקשה שנילחמתי בה הייתה מוגזמת וחסרת אחריות.
קטונתי מלומר לנשים מה לעשות ובמה לבחור.
רק היה לי חשוב לומר שפונדקאות זו אופציה, ואופציה מאוד טובה וברוב המכריע של המקרים מתגמלת.
אילולא פניתי לפונדקאות לא היה לי עכשיו עוד ילד. במקרה שלי זה ברור.
ובכלל -
המקום הזה של האובדן והחסר הוא חוויה קשה נורא וטראומטית כל כך - חברות שאיבדתי בשנים האלה כי לא יכולתי לשאת את ההריונות והלידות שלהן, חוסר הרצון לחגוג חגים או ימי הולדת, לב שותת דם כל פעם אחרי הפלה (אחת ההפלות הייתה ביום שבני סיים כיתה א והופיע, ואני נחנקתי שם בקהל מבכי).
מאחלת לכולכן רק טוב ומהר מהר ידיים מלאות.
valeta2 יקרה,
תודה רבה על השיתוף המרגש.
דברייך גרמו לי לדמוע. גם אני איבדתי בדרך חברה קרובה, גם אני לא חגגתי מספר שנים ימי הולדת לעצמי, גם ליבי שתת דם, גם אני נחנקתי מבכי בהופעת סוף שנה של ביתי כאשר הייתי שבוע וחצי לאחר ההפלה החמישית ברצף, גם לי היה קשה לחגוג חגים...
גם לי, כמו לך- היה מזל גדול. אצלי הפונדקאות לא עלתה בכלל כאופציה, כי היה די ברור שאני צריכה עובר תקין. והבעיה היתה להגיע אליו (הועלתה אופציה של תרומת ביצית, אך פה כבר מתחנו את הגבול מבחינתנו).
טוב שאת פותחת בפנינו את האופציה של הפונדקאות, כי יש נשים שאכן זהו הפיתרון עבורן, וכמה נפלא שאנחנו חיות בזמנים כאלו, שיש טכנולוגיות כה מפותחות.
אני שמחה ומאושרת עבורך, על כך שהמסע הארוך, המתיש והנוראי הזה הגיע לקיצו, וכעת התחיל מסע אחר- נפלא, מרגש ומתוק כדבש.
בריאות, נחת ואושר- לך ולכל משפחתך.
שירה.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
תודה רבה על השיתוף המרגש.
דברייך גרמו לי לדמוע. גם אני איבדתי בדרך חברה קרובה, גם אני לא חגגתי מספר שנים ימי הולדת לעצמי, גם ליבי שתת דם, גם אני נחנקתי מבכי בהופעת סוף שנה של ביתי כאשר הייתי שבוע וחצי לאחר ההפלה החמישית ברצף, גם לי היה קשה לחגוג חגים...
גם לי, כמו לך- היה מזל גדול. אצלי הפונדקאות לא עלתה בכלל כאופציה, כי היה די ברור שאני צריכה עובר תקין. והבעיה היתה להגיע אליו (הועלתה אופציה של תרומת ביצית, אך פה כבר מתחנו את הגבול מבחינתנו).
טוב שאת פותחת בפנינו את האופציה של הפונדקאות, כי יש נשים שאכן זהו הפיתרון עבורן, וכמה נפלא שאנחנו חיות בזמנים כאלו, שיש טכנולוגיות כה מפותחות.
אני שמחה ומאושרת עבורך, על כך שהמסע הארוך, המתיש והנוראי הזה הגיע לקיצו, וכעת התחיל מסע אחר- נפלא, מרגש ומתוק כדבש.
בריאות, נחת ואושר- לך ולכל משפחתך.
שירה.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.