פוסט עצוב... גרידה בסוף שבוע 8 עקב שק הריוני ריק
פוסט עצוב... בת 29 הריון ראשון, סוף שבוע 8. הריון שהגיע אחרי שהרבה זמן לקח לי לשכנע את בן זוגי להתחיל לנסות, וזה לבד היתה התמודדות מאתגרת בשנתיים האחרונות (כמעט נפרדנו סופית על הבסיס הזה בחודש אפריל, אבל אני סוטה מהנושא).
ביום שני האולטראסאונד הראה שק הריוני ריק ושלייה גדולה מדי, חשד למשהו בשם מולה. שלחו את תוכן הרחם לפתולוגיה כדי לאבחן מה היה שם בדיוק, כי יש סכנה שזה יהפוך לסרטני, לכן אסור היה לדחות את הפרוצדורה. למחרת (אתמול) עשו לי שאיבה/גרידה, עדיין מעכלת את המצב החדש... קרה למישהי? עצוב לי וקצת מפחיד. לפחות זה מאחורי, גם זה משהו חיובי. אבל עדיין עצוב. מדי פעם מתפרצת בבכי. למרות שהחלק המטריד עכשיו זה לחכות לתוצאות הפתולוגיה, כי העיקר הוא שאין סרטן, בעיקר כואב האבדן של ההריון שכל כך חיכיתי לו.
אבי גם מאוד חולה וזה היה מקום לשמחה גדולה להורים שלי (כמובן שזו לא הסיבה שאני רוצה ילד, זה משהו עמוק הרבה יותר שמגיע מבפנים).
פוסט עצוב... בת 29 הריון ראשון, סוף שבוע 8. הריון שהגיע אחרי שהרבה זמן לקח לי לשכנע את בן זוגי להתחיל לנסות, וזה לבד היתה התמודדות מאתגרת בשנתיים האחרונות (כמעט נפרדנו סופית על הבסיס הזה בחודש אפריל, אבל אני סוטה מהנושא).
ביום שני האולטראסאונד הראה שק הריוני ריק ושלייה גדולה מדי, חשד למשהו בשם מולה. שלחו את תוכן הרחם לפתולוגיה כדי לאבחן מה היה שם בדיוק, כי יש סכנה שזה יהפוך לסרטני, לכן אסור היה לדחות את הפרוצדורה. למחרת (אתמול) עשו לי שאיבה/גרידה, עדיין מעכלת את המצב החדש... קרה למישהי? עצוב לי וקצת מפחיד. לפחות זה מאחורי, גם זה משהו חיובי. אבל עדיין עצוב. מדי פעם מתפרצת בבכי. למרות שהחלק המטריד עכשיו זה לחכות לתוצאות הפתולוגיה, כי העיקר הוא שאין סרטן, בעיקר כואב האבדן של ההריון שכל כך חיכיתי לו.
אבי גם מאוד חולה וזה היה מקום לשמחה גדולה להורים שלי (כמובן שזו לא הסיבה שאני רוצה ילד, זה משהו עמוק הרבה יותר שמגיע מבפנים).