מצטרפת טרייה
כבר יומיים אני עוברת על כל ההודעות שלכן, מזדהה, נעצבת, וגם מתעודדת. הרגשתי שאני צריכה מקום לפרוק קצת. אז ככה, אני כמה ימים אחרי הפלה טבעית שבעצם הייתה צפויה לאחר שבבדיקה שגרתית בשבוע 10 ויומיים (שהאמת הגעתי אליה כבר עם חשש) לא נצפה דופק. כבר נקבע תור לגרידה ופשוט בוקר אחד התחיל דימום מסיבי שלאחריו נבדקתי במיון, הסתבר שהשק יצא ונשארה שארית קטנה. קיבלתי ציטוטק להמשך ומחק ביקורת בתקווה שזה נגמר. לצערי זאת הפעם השנייה בחמישה החודשים האחרונים. הפעם הקודמת הייתה בשבוע 7, כאשר מההתחלה הדופק לא היה סדיר. הפעם ההיא לא הכתה אותי בכזאת עוצמה. הצלחתי מהר מאוד להתנחם ולהמשיך הלאה. הפעם אני מרגישה כבר תקועה..איך מתחילים שוב מההתחלה את כל הבדיקות, שאיבות, החזרות..איך עוברים עוד היריון עם הפחד הזה? אני כבר די בוגרת אובדני היריון, הפעם הראשונה הייתה יזומה בעקבות נשאות גנטית שעברה לעובר ולאחר מכן טיפולים שידיעה שבעצם מיגרתי את הבעיה. לשמחתי הגיע גם היריון תקין עם ילד בן שנתיים שעוזר לי קצת להתמודד עם התחושות. כמו כן החלטתי גם להתחיל פגישות עם פסיכולוגית כדי לעבד את כל מה שקרה (אני גם מרגישה איזה חזרה לפעם הראשונה שזה קרה לפני שלוש שנים). זהו..פרקתי. תודה למי שקראה. אשמח גם לעצות מה כדי לבדוק כי הפעם אתעקש לעשות בירורים. נ.ב יש לי כבר קרישיות ידועה וטופלתי בקלקסן.
כבר יומיים אני עוברת על כל ההודעות שלכן, מזדהה, נעצבת, וגם מתעודדת. הרגשתי שאני צריכה מקום לפרוק קצת. אז ככה, אני כמה ימים אחרי הפלה טבעית שבעצם הייתה צפויה לאחר שבבדיקה שגרתית בשבוע 10 ויומיים (שהאמת הגעתי אליה כבר עם חשש) לא נצפה דופק. כבר נקבע תור לגרידה ופשוט בוקר אחד התחיל דימום מסיבי שלאחריו נבדקתי במיון, הסתבר שהשק יצא ונשארה שארית קטנה. קיבלתי ציטוטק להמשך ומחק ביקורת בתקווה שזה נגמר. לצערי זאת הפעם השנייה בחמישה החודשים האחרונים. הפעם הקודמת הייתה בשבוע 7, כאשר מההתחלה הדופק לא היה סדיר. הפעם ההיא לא הכתה אותי בכזאת עוצמה. הצלחתי מהר מאוד להתנחם ולהמשיך הלאה. הפעם אני מרגישה כבר תקועה..איך מתחילים שוב מההתחלה את כל הבדיקות, שאיבות, החזרות..איך עוברים עוד היריון עם הפחד הזה? אני כבר די בוגרת אובדני היריון, הפעם הראשונה הייתה יזומה בעקבות נשאות גנטית שעברה לעובר ולאחר מכן טיפולים שידיעה שבעצם מיגרתי את הבעיה. לשמחתי הגיע גם היריון תקין עם ילד בן שנתיים שעוזר לי קצת להתמודד עם התחושות. כמו כן החלטתי גם להתחיל פגישות עם פסיכולוגית כדי לעבד את כל מה שקרה (אני גם מרגישה איזה חזרה לפעם הראשונה שזה קרה לפני שלוש שנים). זהו..פרקתי. תודה למי שקראה. אשמח גם לעצות מה כדי לבדוק כי הפעם אתעקש לעשות בירורים. נ.ב יש לי כבר קרישיות ידועה וטופלתי בקלקסן.