מנוחת דייגות
עגנו את ספינת האם
בין רחשי בטן הים,
שקענו אל מצוקי חיינו.
תלויות בין עולמות,
בין חיים לסליחות.
מתנדדות,
מנדנדות
עריסותנו הריקות.
מנחמות טבור אל
צחוק חורץ
מצולק
מבטן אל בטן.
קופלנו אל תוך
קונכיות,
נאספנו אל פני
שקיעת חלומות,
אל כשף נשים עגולות.