הסיפור שאינו נגמר
הסרט שאני חיה בו

התוכנית הסופר מרוככת שלנו

לומר שאני צריכה ללכת לבדיקה (לא טיפול), וייתכן שאחרי הבדיקה לא ארגיש טוב, לכן אבא צריך לבוא איתי וסבתא תהיה איתה.
יהיה גם הסבר שייתכן ולא ארגיש כל כך טוב גם ביום שני, ולכן אבא יילך איתה לבדיקה שמתוכננת לה ביום שני בבוקר. ושאם ארגיש מספיק טוב, אבוא איתם.
אם היא תחקור על אופי הבדיקה, כנראה אסביר שזו בדיקה של הבטן, אבל ללא פירוט.

אני מתכננת לדבר איתה מחר בבוקר על כך, לפני הגן (יש לנו גן עד יום חמישי! הנה משהו חיובי בכל האיכס הגדול). אני אמורה לאסוף אותה מהגן וזמן קצר אח"כ אמא שלי תגיע אלינו ואני אצא לדרך.
 
מנסיוני ילדים שואלים מעט ומקבלים את הדברים כפשוטם

נסיוני - אפוטרופסית של אבא שלי ב 17 השנים האחרונות. חולה במחלה ניוונית קשה של המוח. לא מזהה אותי כבר בערך 15.5 שנים. שוכב מונשם במוסד סיעודי. הילדים לא ראו אותו מעולם.

אבל אני מספרת עליו, אני בד"כ לא קוראת לו "סבא שמעון" אלא רק בשמו הפרטי, כי הוא לא בדיוק סבא שלהם.
מזמן כבר סיפרתי לשניהם באופן יבשושי שיש לי אבא שיש לו מחלה של זיכרון. הם שאלו אם הוא בבית חולים. אמרתי שכן. הם לא שאלו יותר כלום.
אחר כך מדי פעם התחלתי לספר סיפורים עליו ועלי כשהייתי ילדה. להפתעתי אל הסיפורים האלה הם חוזרים הרבה ומבקשים לשמוע אותם שוב ושוב.

מרעישה, לא התכוונתי לגנוב לך את הבמה עם ההתמודדות שלי, אני מקווה שאת לא מרגישה כך, רק רציתי להראות סיטואציה בה ברור שאצלי קיים פצע פתוח וכואב מאד, ומבחינת הילדים אלה סיפורים שאפשר לשמוע. אני מניחה שחלק מן הכאב עובר אליהם, אבל וודאי לא בעוצמות שאני חווה אותו.

לגבי החלק שהכי פחדתי לספר - שיש לו בעיה בזיכרון, דווקא לא נשאלו שאלות. אולי כשמציגים דברים כעובדות (ומרגישים קצת מנותקים מהכל) הילדים מקבלים את הדברים בצורה פשוטה יותר.

ברור לי שאצלי יש מרחק זמן עצום שלא קיים אצלך, אבל אני מאמינה שאם תהיי לקונית ועניינית כמיטב יכולתך היא לא תחקור אותך במיוחד אלא תקבל את הדברים בדיוק כפי שתאמרי לה אותם.

לגבי המלל - אני רק הייתי אומרת שאמא הולכת לרופא. זהו.
ואח"כ כשתהיי עייפה לא הייתי מסבירה כלום. רק 'אמא עייפה' ואולי נשמע סיפור / נראה תוכנית בטלוויזיה (ולא נרוץ בחום של אוגוסט בגן השעשועים), עד שתרגישי טוב יותר.
וכמובן הייתי מגייסת את אבא / סבתא / מי שאפשר לימים הראשונים.

חזרי אלינו לשתף אותנו.
 
אני הייתי מתכננת אחרת ממך

אני לא הייתי אוספת אותה מהגן, הייתי נפרדת בבוקר, אומרת שיש לי תור לרופא ושסבתא תאסוף אותה.
נדמה לי שפרידה אחה"צ זמן סמוך כל כך לפני שאת הולכת עלולה להזיק יותר מאשר לתרום (בגלל המצב הרגשי שלך).

בעיני אין שום צורך בהכנה לגבי מה שיקרה ביום שני. חשבתי שאת איתה בבית, אם יש עדיין מסגרת, אז בבוקר אבא מארגן ולוקח לגן (ואמא רק אומרת שלום + נשיקה) ואחה"צ מקסימום אמא עייפה וקצת לא מרגישה טוב.

כמובן, זה מה שאני הייתי עושה לו אני את.
 
מסכימה איתך שזה הפתרון האידאלי

אבל אין אפשרות שמישהו אחר יאסוף אותה היום.
אז הסברתי לה בבוקר מה מתוכנן להערב, והיא הסבירה לגננת שסבתא תהיה איתה כי אני הולכת לבדיקה ואולי לא ארגיש טוב אז אבא יהיה איתי.
היא רגילה שאני הולכת לבדיקות לעתים קרובות, זה לא חריג. וגם היא הולכת לכל מיני בדיקות באופן קבוע, היא לא מפחדת מהצוות הרפואי אלא להפך: היא אוהבת את הרופאים שלה ואת המזכירות במרפאה.

ציינת שהילדים שלך לא שאלו יותר מדי לגבי סבא.
הבת שלי שואלת וחוקרת על כל דבר. היא שאלה למה סבא וסבתא מתו (כמה ימים אחרי שהראנו לה בפעם הראשונה תמונות שלהם) ונדמה לי שעניתי שאני צריכה לחשוב על תשובה מתאימה. בשבועות הבאים עלה הנושא של מתי אנחנו נמות (תשובה: כשהיא תהיה מבוגרת) והאם אני אוהב אותה לעולמי עולמים גם אחרי שאמות (תשובה: בוודאי). אבל מכיוון שעברו מאז כמה חודשים, הנושא של מוות מעסיק אותה באותה מידה כמו כל דבר אחר.

לפעמים היא מעלה שאלות מפתיעות ואני עונה לה שאני לא יודעת או צריכה לבדוק או צריכה לחשוב על התשובה. לגבי מה שיקרה היום, אני לא רוצה להשאיר אותה באויר ולכן היה לי חשוב לבנות הסבר ברור שמכסה פחות או יותר את כל מה ששונה מהשגרה הרגילה שלנו.
 
הילדה שלך יותר חקרנית מהילדים שלי

ולכן אני חושבת שמקסימום הכנה (בשבילה) + תכנון תשובות לשאלות אפשריות (בשבילך) זו ההתכוננות הכי הכי טובה. נשמע שסגרת את כל הפינות.

מחזיקה לך אצבעות ומקווה שהזמן יעבור לך מהר (בטוחה שלא).
עדכני אותנו מה שלומך,
נשיקות
 

מהאיתי8

New member
שולחת לך כוח

לא נכנסת לנושא הכספי, יש כאן מספיק תגובות.. רק רוצה לשלוח לך כוח ואנרגיה להתמודד גם עם הצרה הזו. מחר יש לי תור ללמינריות. יצאתי בזול, רק 2-4. מחרתיים גרידה. מקווה שלא תהיה שביתה ואוכל לסיים את השבועיים האלה סוף סוף ולחזור לחיים. נשיקות יקרה..
 
תודה

כשהודיעו לי על ביטול התור, חוץ מלהתבאס על עצמי, חשבתי עלייך והאם השביתה דופקת גם את התור שלך.
את אמורה להישאר עם הלמינריות 24 שעות בבית? יהיה איתך מישהו בזמן הזה?
מאחלת לך שיעבור במהירות ובשלום.
 

מהאיתי8

New member
אני אמורה לקחת אותם 14 שעות לפני הפרוצדורה

הזמינו אותי לשיבא ב 16:00 מחר. מניחה שאם תהיה שביתה יגידו לי לא לבוא. אני כבר מורגלת לצערי בלמינריות.. פעם שלישית. לא אסכים להכניס מעל 3. אלא אם ב 2 נגלות. מכירה את הגוף שלי מספיק טוב.. ובעלי יהיה איתי בבית, למרות שהפעם לא אהיה גיבורה ואקח אופטלגין נוזלי כשהכאבים יתחילו. עד הצום. תודה שאת חושבת עלי.. מרגישה שכל מי שמסביבי לא מבין..
 

shira3121

New member
איזה חרא, אין מה להגיד על זה מעבר

אני הייתי נוהגת בדיוק כמוך ומסיימת את זה בהקדם ואם זה אומר לשלם בפרטי אז לשלם בפרטי. שולחת המון המון חיבוקים וחיזוקים
 
למעלה