הסיפור שאינו נגמר
הסרט שאני חיה בו

הסיפור שאינו נגמר
הסרט שאני חיה בו

לפני כ4 שבועות וחצי כתבתי שגם אחרי הגרידה הזו יש לי שארית. מכיוון שהיא היתה ללא זרימה, העדפתי לחכות ולקוות שהיא תצא עם הוסת.
ביום ראשון השבוע הוסת הגיעה (5 שבועות אחרי הגרידה, הביאה איתה חצ'קונים בכמות שמספיקה ל-5 מתבגרים), התור לביקורת בביה"ח נקבע להיום.
אתמול התקשרו להודיע שבגלל השביתה התור מבוטל, הוצע לי תור חדש בעוד שבועיים. החלטתי שלא לחכות והערב הלכתי באופן פרטי לרופא שהיה אמור להיות רופא המעקב שלי.
אז כיאה למזל הנאחס שלי, השארית לא מוכנה לתוכנית ההתנתקות ומסרבת להתפנות, ועכשיו צריך להחליט האם ממשיכים לקוות ולחכות או שהולכים על היסטרוסקופיה. ואם היסטרו, אז בציבורי או בפרטי.

עדיין לא דיברתי עם בעלי. אני נוטה ללכת על היסטרו פרטית ע"י הרופא שלי. העלות תהיה כמה אלפים טובים ולא ברור לי אם הביטוח שלי יכסה את זה, צריך לבדוק.

מיואשת ומתוסכלת ולא מבינה למה אני זוכה לכל "הטוב" הזה.
אולי די?
 
אני מתנצלת מראש על הבוטות

אני לרוב מאד זהירה, ואני לא מכירה את מצבכם הכלכלי
אבל -
פרופורציה, כולה כסף

בריאות אי אפשר לקנות בכסף
אושר אי אפשר לקנות בכסף
יציבות רגשית אי אפשר לקנות בכסף
מזל אי אפשר לקנות בכסף

את סובלת בסיפור שאינו נגמר הזה
כסף יכול להקל על החיים במקרים מסויימים.....
למשל במקרה הזה

לו אני את הייתי קונה בכסף את חירותי
ונפטרת מהשארית ומההרין וסוגרת את הסאגה הזו
ויפה שעה אחת קודם

ונשמע שאת די שם
בהצלחה בהורדת המסך על הסרט הרע הזה
 
אני לגמרי שם

בינתיים הילדה נרדמה, אז דיברתי עם בעלי. נראה שהוא פחות שם.
הסברתי לו שבשלב הזה, יש רופא אחד בלבד שאני מאמינה בו וסומכת עליו. ברור שאף רופא לא יכול להתחייב לתוצאה מושלמת, אבל הרופא הזה מכיר את כל הסיפור שלי, עשה לי היסטרו אחת מוצלחת בציבורי, ואני סומכת עליו שהוא יעשה הכל כדי לשמור על הרחם שלי ולהוציא אותי בלי שארית ובלי הידבקויות ובלי סרט המשך.
 
תשמעי, בעניין הזה אני רק איתך וקצת נגדו

כי למרות שהוא חולק איתך את מלוא סאת הכאב, הדאגה, החרדות ואי הוודאות

הוא לא זה שנושא את ההריון, וכרגע לא זה שברחמו נותרה שארית
בעיני זכותך על גופך קודמת
וודאי שמדובר סך הכל בכסף

(שלא ישתמע שאצלי כסף גדל על עצים, רחוק מאד מזה, פשוט בהקשר הזה ערכו מתגמד והוא נמוך מאד ביחס לרווחה הרגשית שלך)

אני מקווה שתצליחו ללבן את הנושא ביניכם
ומאחלת לך שהכל יהיה מאחורייך במהרה
 
כמה דברים

אין לנו מושג כמה תעלה הפרוצדורה בפרטי. הרופא יברר מחר בבוקר ויעדכן אותי.
אחרי ההודעה הקודמת שכתבתי, הוא חפר קצת בפוליסת הביטוח, ונראה שנוכל לקבל החזר על אחוז גבוה יחסית, אז הוא כבר כמעט שם.
אחרי שהוא עשה קולות של רפואה ציבורית, הסברתי שאם אמור להיות המשך, אין לנו זמן למשחקים (שאריות נוספות, הידבקויות. לא הסברתי לו על נקב אפשרי ברחם ועל תרחישי אימה נוספים).

וחוץ מזה את לגמרי בסדר! ברור לי שמה שרואים כאן זה בעיקר את הצד שלי, וכרגע הצד שלי חבול ומוכה וצריך פתרון יעיל ומיידי. נראה לי שגם הוא מבין, עכשיו שההלם הראשוני חלף.
זה קצת כמו התגובה ההלומה שלו כשדיברנו בטלפון אחרי שגיליתי שאין דופק בהריון האחרון. הוא אמר אז בציניות שזה תזמון מושלם וציין (ברצינות מוחלטת) שבדיוק יש המון עומס בעבודה. בכיתי הרבה אחרי השיחה הזו, וכעסתי עליו, אבל הבנתי שהוא בהלם ואבל בעצמו, ושהדברים לא נאמרו כדי להכאיב לי, אלא כדי לשחרר את הכאב שלו.
 
אני חושבת קצת אחרת......

האם הזמן משחק תפקיד משמעותי? כנראה שבגלל גילך אז כן.
הייתי שואלת: האם יש סיכוי שהשארית תצא בווסת הבאה? באם התשובה חיובית ומנגד, אין סיכון של זיהום וכד' בהישארותה- הייתי מחכה.
היסטרוסקופיה זו התערבות שעדיף להימנע ממנה.

אם הסיכויים ליציאה 'טבעית' נמוכים- אז חבל על הזמן.
אבל את אומרת שאותו רופא עושה היסטרו בציבורי, אז למה לא ללכת אליו בציבורי?
כמובן שזו פרוצדורה שצריכה להיעשות ע"י מומחה.
כסף הוא רק כסף, אבל הוא לא גדל על העצים.
אצלי הכסף הוא פרמטר משמעותי. חושבת פעמיים גם בעניני בריאות.
מה לעשות....... (אני גם לא מוציאה על נופש)
 
סיכוי קלוש שהשארית תצא בעצמה

הרופא עדיין עובד בציבורי, אבל כבר לא באותו בי"ח ולא באותה עיר. מחר בבוקר אברר איתו אם יש סיכוי שהוא יוכל לקבל אותי באופן אישי באותו בי"ח, אבל אני בספק אם התשובה תהיה חיובית. כל הרעיון של רפואה ציבורית הוא שלא ניתן לבחור את הרופא.
זה בלי קשר לשביתה שלא ברור מתי תסתיים, ולכך שבציבורי אולי אצטרך לחכות כמה שבועות לתורי.

לגבי השארית, נראה שיש משהו ברחם שלי שמקשה על השליות לצאת. בלידה של הבת שלי אחרי 40 דקות של פיטוצין, הרופא לחץ בכוח על הבטן על מנת שהשליה תצא. בגרידה הקודמת נותרה שארית עם זרימה ועכשיו יש שארית ללא זרימה.

כפי שציינת, הזמן משחק תפקיד מאוד משמעותי. כרגע נראה לי סביר לעצור את הנסיונות בגיל 40. זה אומר שיש לי חצי שנה וכל חודש הוא קריטי. במצב כזה על אף שכסף לא גדל על עצים, זה הזמן להשתמש בו.
 
ברור שלהוציא אם צריך

רק אחרי בחינת האפשרויות בציבורי.......

באתי לומר שצריך לחשוב פעמיים, ולא לצאת מנקודת הנחה שרפואה= מיד מוציאים כסף.
עשיתי גרידות בפרטי (עם החזר קופ"ח עלה לי 1,000 ש"ח) כפול 3 גרידות (לצערי)
הלכתי למספר רופאים פרטיים שיעברו על התיק הרפואי שלי (ת'כלס, אין לאף אחד מה לומר.....) הלכתי לכרפ לפני ההריון האחרון והמשכתי למעקב אצלו (4 ביקורים, כ"א 1,500 ש"ח) קופ"ח מחזירה 4 פעמים בשנה, 600 ש"ח לביקור, נשארתי עם פער רציני...
שילמתי צ'יפ גנטי- 3,000 ש"ח.........
אבל מה שיכולתי, ולא חשבתי שמצריך רופא ספציפי וכד'- עשיתי בציבורי
 
מודים ומבקדים - את כותבת מהמקום שלך

גם אני משתדלת לא לזרוק כסף, מאמינה ביד שניה ומברכת על הציבורי כשאפשר. אבל הדיון כאן הוא לא בי או בך, אלא במרעישה.
למרעישה ילדה אחת. יש בעיה תורשתית שהביאה לסיומם העגום של הריונות רצויים. כעת יש שאריות. ושביתת רופאים. והרבה כאב בלב. וגיל שלושים ותשע וחצי.
אז אולי בחינת האפשרויות בציבורי כפי שכתבת היא נכונה כשאת בת 29, אבל לא כשאת רוצה לסיים הריון ולנסות עכשיו (!) עשור קדימה בדיוק בגיל. נכון שהכמיהה אותה כמיהה, לא משנה מה הגיל וכמה ילדים יש, אבל הזמן לא אותו זמן. לכן אני מבקשת לעודד את מרעישה בהחלטה (שהיא כבר קבלה ובמקום כלשהו מבקשת חיזוק ותמיכה מאתנו), לגמור עם הסאגה ולהמשיך הלאה בתקוה גדולה שהנסיון הבא יסתיים בידים מלאות ובבריאות.
 
אני ממש לא חושבת מהמקום שלי. תקראי את ההודעה הראשונה שלי

תקראי את ההודעה הראשונה שלי- התייחסתי לגילה של מרעישה,
העלתי אופציה לבדוק האם יש סיכוי רפואי שהשארית תצא- לא מתוך חסכון כסף וכן מתוך ידיעה שלהיות בתוך הבלאגן זה קשה מאוד, אלא מתוך ראייה שהיסטרו זה לא דבר פשוט ורפואית- עדיף להימנע ממנו. (זה נתון שידוע לי רפואית......)

אני מאוד מעריכה את איןאריותכאלה, ואותך....., אבל היה נראה לי שההתייחסות היא לא 'זה רק כסף.....', אפשר לחשוב פעמיים, ורצוי תמיד.
בהיסטרו אני קבעתי בציבורי תור לרופא ספציפי (אני מתייחסת אל עצמי כלמידה על המערכת הרפואית מתוך חוויה אישית) ולכן חשבתי על אופציה לבדוק היכן מקבל הרופא שלה (למשל לנסוע לעיר אחרת [בעיני שבוחנות את המקרה שלה] בשביל לעשות בציבורי אצל רופא שהיא סומכת עליו- מצדיק את החיסכון)
את ההודעה השנייה עם הפירוט האישי (סליחה אם לא היה במקום) כתבתי כדי להדגיש שתגובתי לא באה מהתנגדות לפרטי או חלילה לגרום לה לסגת במקום לחזק. אלא כדי לבחון, אל אף הקושי את האופציות, לפני הליכה לפרטי.....
 
בגיל 40 ההודעה שלך מעוררת תרעומת

חלילה אל תיפגעי לי, כי זו לא הכוונה, ואני לא רוצה להיכנס להתנצחות או לטעון שרק הצד שלי נכון בסיפור.


ובכל זאת

אבל הוא אבל הוא אבל
ולא משנה אם פסק דופק בשבוע 8
או לידה שקטה בשבוע 22

אנחנו מאד מקפידות פה בפורום שלא לדרג אבל ולא לתת ציונים לאובדן


אבל מאמי - גיל אנחנו כן מדרגות
וגיל 29 הוא כל כך לא גיל 39 .
ואת עוד לא שם ולא יכולה להבין איך זה בכלל. מה לעשות, צריך להגיע לגיל כדי להבין אותו.
(גם בית עם ילד אחד מול בית עם שלושה ילדים זה לא אותו הדבר אבל זה כבר עניין לשרשור אחר)


ומהמקום הזה - ההודעה שלך קצת מקוממת, לפחות אותי
(ואצלי הכסף לא בשפע)
והפורום הזה הוא לא פורום העוסק ב'התנהלות כלכלית נכונה' אלא פורום של אובדן הריון. אנחנו תומכות, מכילות, מעודדות, כואבות ובוכות עם מי שאיתנו, ומקוות לכל אחת ואחת שסוף הטוב שהיא רוצה. ואם באה מרעישה וכל מה שהיא רוצה זה לסיים, אז לשם יטו התגובות, ופחות למשיכה של עוד 5 שבועות בתוך אי הוודאות במקום לשלם את הסכום ולסיים כבר.

יש מצבי קיצון בחיים, ויש מצבי קיצון רגשיים בחיים, ומרעישה בדיוק שם.
וכשנמצאים בקיצון נותנים את כל מה שיש.
ורבאק, היא דיברה על כמה אלפים, לא על סכום של משכנתא.
לטובת השקט הנפשי שלה שתלוי בכך שתעבור את הפרוצדורה עם רופא שהיא מכירה וסומכת עליו, כדי לסיים סוף סוף סוף סוף סוף סוף את הסאגה הרעה הזאת, ולתת פתח קלוש לתקווה הקטנה (20%-30%) להיכנס לחייה.
 
מסכימה מאוד עם רוב דבריך....

לוקחת את חלקם לתשומת ליבי.
התגוננתי מעט כי כוונתי הייתה לגמרי לטובה.
ה'עליהום' קצת........

יש מהדברים שכתבת שאני חושבת אחרת, אך לא המקום והזמן לדון בהם.

והעיקר, מרעישה בשקט, שיעבור בשלום ובקלות.
ושתקווה הקטנה תהפוך לגדולה ותתגשם. אמן.
 
מוסיפה את השנקל שלי בנושא

קודם כל תודה לכולכן על תרבות דיון נעימה, גם כשכואב ומעצבן.

אני מעריכה את הנסיון שלך להציג לי אפשרות שנראית מאוד הגיונית בעינייך, ואני מעריכה את ההבנה של איןאריותכאלה ושל כבשהפועה שבמצבי הנוכחי האפשרות הזו לא הגיונית ושאפילו המחשבה עליה עלולה להכאיב לי.

את לא יכולה לשנות את גילך, ואני בוודאי לא מצפה שתוותרי על אף אחד מ-3 ילדייך.
אבל אני מבוגרת ממך בעשור ונאבקת על כך שבתי תחווה אחאות, על כך שאחרי לכתנו עדיין יהיה לה מישהו שהוא בשר מבשרה (בעלי בן יחיד, יתום משני הוריו. אני יודעת איך זה מרגיש כשאין).
במובן מסויים הדברים שכתבת מכאיבים לי, בדיוק כמו שהדברים שאני כותבת עלולים להכאיב למי שעברה 3 אובדנים ועוד אין לה אפילו ילד אחד להתנחם בו.
אין לזה פתרון ואף אחת מאיתנו לא תוותר על ילדיה. כשאני כותבת למי שעדיין נאבקת על הילד הראשון, אני משתדלת לסייג ולציין במה מצבי שונה ממצבה, וכותבת מה אני חושבת שהייתי עושה לו אני הייתי במקומה, אני מקווה שזה הופך את ההודעות שלי לקצת פחות מכאיבות.
 
מסכימה חלקית עם המשפט האחרון שלך

את 4 הפסקות ההריון, היזומות והלא יזומות עברתי בבתי חולים ציבוריים.
את הIVF+PGD עברתי בבי"ח ציבורי: 4 שאיבות ו-2 החזרות.
את ההיסטרוסקופיה עברתי בבי"ח ציבורי.
מי שפיר עשיתי בבי"ח ציבורי פעם אחת עם בחירת רופא ופעם אחת ללא בחירת רופא. סיסי שליה עשיתי בבי"ח ציבורי ללא בחירת רופא.

צ'יפ גנטי עשינו במימון עצמי בהריון ה-3, ואחריו לעצמנו. נאבקתי במשרד הבריאות במשך שנה וחצי עד שקיבלתי החזר על המימון של הבדיקות העצמיות: לא של העוברית, רק של בעלי ושלי, בגלל שבזכות הבדיקות העצמיות גילינו שהממצא שהוביל להפסקת ההריון מורש ממני.

אני לא יוצאת מנקודת הנחה שכל דבר רפואי מצריך רפואה פרטית.
כרגע אני בלחץ של זמן ודאגה לתקינות הרחם שלי. אני במצב של חוסר אמון במערכת הציבורית בהקשר של הפסקות ההריון שלי: 2 גרידות שהסתיימו עם שארית, ולידה שקטה שבמהלכה הצוות הרפואי התעמר בי.
אני במצב שבו גם אם בדרך נס אצליח להרות שוב, הסיכוי שלי לסיים עם ידיים מלאות עומד על 20-30% שזה די כלום, אבל בכל זאת יש שביב של תקוה.
אז בשביל שביב התקוה הזה, אני מוכנה לשלם אלפי שקלים לרופא מומחה, אמין, אכפתי, שמדבר איתי בגובה העיניים, שכואב את ההיסטוריה שלי. הוא לא עושה את זה בהתנדבות וגם ביה"ח הפרטי לא מנדב את חדר הניתוח, הצוות, הציוד והחומרים. אני מוכנה לשלם עבור רופא שאני מאמינה בו.

בכל מקרה, גם אם אנחנו לא מסכימות על הכיוון, אני מעריכה את העזרה והתמיכה שלך.
 

שירהד1

Member
מנהל
לא, זה לא יאומן מה שקורה


אני בעד לגמור את הסאגה המטורפת הזו כמה שיותר מהר, ובתקווה שתוכלו בכל זאת לקבל החזרים כלשהם.
אותי חינכו שעל בריאות לא חוסכים. על דברים אחרים כן. אני חיה חיים מאוד צנועים, אבל בכל מה שקשור לבריאות- נפשית ופיזית- הוצאתי, מוציאה ואמשיך להוציא כמה שצריך.
כולנו עובדים מאוד קשה, והכסף נועד לשרת אותנו לצרכינו. כרגע, הצורך שלך מכל הבחינות הוא להוציא את השאריות, אז צריך לפעול למען זה.

אגב, האם לרופא יש איזשהו הסבר לעניין הזה שכל פעם יש סיפור המשך ושאריות וצורך בהתערבות נוספת?

עדכני אותנו מה קורה.


שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
ומרעישה, אני שולחת לך חיבוק ענק

הלוואי ויכולתי לעשות משהו מלבד לקוות חזק עבורך.
 
אני נאחזת איתך בתקווה של ה 20%-30%

הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי
וחבל שהמחשבות לא יוצרות את המציאות
כי יש פה פורום שלם שחושב טובות עבורך
וגם כמה אנשים בעולם הלא-וירטואלי
 
תודה לשתיכן. מעדכנת, מתייעצת ועונה גם לשירה

קודם כל תודה! על התמיכה והחיבוקים והחיזוקים. בעזרת הפורום הייאוש נעשה יותר נוח


לגבי השאלה של שירה: אני לא בטוחה מה הסיבה, אבל כנראה שיש נשים שיש להן סיכוי גדול יותר לשארית. לא ברור לי אם זה עניין של מבנה הרחם, הרירית או משהו אחר (אנסה לברר עם הרופא ביום ראשון). כשגיליתי שיש שארית התייצעתי בנושא עם אחת הרופאות, וגם היא ציינה שמי שכבר היתה לה שארית, יש לה סיכוי גבוה יותר לשארית בגרידה חוזרת.

בינתיים הגרידה נקבעה ליום ראשון בערב.
קצת מתבאסת על הצום שיהיה בשעות היום (צרה קטנה בים הצרות). בשנתיים האחרונות עברתי הרדמה אחת אחרי לידה שקטה, אז הצום לא הפריע לי ו-7 הרדמות בשעות הבוקר, אז הצום בלילה לא הפריע לי.

וההתייצעות היא מה מספרים לילדה (כמעט בת 4)? אני אצא לפני בעלי (אקח מונית) כדי לטפל בביורוקרטיות. בעלי ייצא כחצי שעה אחריי והיא תישאר עם סבתא שתהיה איתה בשגרת הערב: ארוחת ערב, מקלחת, השכבה. מקווה שעד שנחזור היא כבר תישן, אבל יש סיכוי שהיא תהיה ערה.
היא יודעת שאני הולכת לבדיקות לעתים קרובות: בדיקות דם וגם בדיקות אחרות שאני לא מפרטת (אתמול בערב כשחזרתי מהרופא היא שאלה איזו בדיקה עשו לי, והתחמקתי מלפרט).
לא יודעת מה יהיה מצבי בלילה ולמחרת בבוקר (היו הרדמות שלקח לי 24 שעות להתאושש מהן) ואני לא רוצה להשאיר דברים באויר באופן שעלול להפחיד אותה.
אשמח לדעת מה אתן חושבות שכדאי לומר לה.
 
חושבת שאת האמת המרוככת

לא עמדתי בנסיון כזה, ואין לי נסיון בחינוך, אז כל מה שאכתוב הוא מתוך האינטואיציה שלי, יתכן שלשירה או לאחרות תהינה עצות יותר טובות. חושבת שהייתי מספרת את האמת המרוככת בגרסא שלא תוביל אותך להתפתל בשקרים.
אמא חולה, יש לה בעיה בבטן, והיא נוסעת לרופא שיעזור לרפא אותה, אבל יכול להיות שהיא תהיה עייפה מאוד ותשן הרבה. מקווים שבתוך כמה ימים אמא תחלים ותחזור לבלות איתך את החופש. בינתיים סבתא תבלה איתך ואבא ילווה את אמא לרופא.
מחזיקה אצבעות שביום שני תצאי לדרך חדשה, שתוביל אותך למקום חפצך.
 

שירהד1

Member
מנהל
אני כותבת משהו עוד יותר מרוכך ממה שכבשה פועה כתבה-

אני כותבת לך מנסיוני כאמא וגם כמי שעובדת עם ילדים...
אני יודעת שהבת שלך מאוד נבונה, אבל עדיין- היא מאוד צעירה, וצריך לומר לה דברים בצורה הכי לא מפחידה שיש. משהו כמו:
"אני צריכה לקבל טיפול רפואי כלשהו (לא לומר "חולה" ולא לומר "בעיה בבטן"), ולכן את תהיי עם סבתא. אני אחזור בלילה, וייתכן שאצטרך לנוח קצת ביום למחרת. אבל לאחר מכן נוכל לעשות לנו תכנון כיפי".
לדבר בטון רגוע ולא מתוך בכי, כמובן.

אם היא שואלת אותך מה הטיפול הרפואי, את יכולה להישאר באמורפיות, ולהדגיש שאת תהיי בסדר גמור, ושיש רופאים מעולים שיטפלו בך.

מקווה שסייעתי, ובעיקר מצטערת מאוד עבורך.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה