קצת אופטימיות להמשך?
שלום לכולם,
אני כותב בפורום על מנך לשפוך קצת, לשאוב עידוד ריאלי או בעיקר להתייעץ.
אני בן 33 ואשתי בת 34. הכרנו לפני שלוש שנים, התחתנו וכמובן ששנינו רוצים להביא ילדים לעולם. לפני 8 חודשים נקלט ההריון אחרי חצי שנה של נסיונות (ממה שהבנו, חצי שנה זהו פרק זמן סביר). אשתי היא עולה חדשה (עלתה לארץ לפני 3.5 שנים) ועבורה החיים כאן הם די מנותקים, מאחר והיא השאירה את כל משפחתה וחבריה במדינת המוצא ועברה לגור בארץ.
לפני כ-8 חודשים נקלט ההריון עם בן זכר, אך לצערנו במהלך החודש השישי, אמא של אשתי, שהיא גניקולוגית במקצועה, עשתה לה אולטרהסאונד מקיף והסתבר כי לעובר חסר קורפוס קלוזום. השבועיים לאחר מכן היו נוראיים - הלכנו לראות 4 מומחים ישראליים וכולם פסקו כי הסיכוי לפיגור שיכלי בעובר עולה על 50%. הבנו כי אין מנוס מהפסקת הריון, וכך מצאנו את עצמנו בלידה מוקדמת.
כיום, אנחנו כמעט חודשיים לאחר הלידה, כאשר אשתי קיבלה כבר את המחזור הראשון לא מזמן.
החלום של שנינו הוא להקים משפחה של 3 ילדים, אך מכיוון הגיל היחסית מתקדם, אנחנו בספק אם נצליח לעשות זאת. יתרה מכך, בעקבות מה שקרה, שנינו חוששים שפתאום לא נצליח להיכנס להריון כל כך מהר, או שמא הבעיות יחזרו, כמובן שגם עניין הגיל והסיכונים הכרוכים בהריון בגיל שכזה לא עושים איתנו חסד. אנחנו מדברים לאחרונה על לקבוע תור לרופא פריון, שכן אולי באמת במקום להמתין מספר חודשים עד שניכנס להריון (מי יודע כמה זמן זה ייקח..) נוכל לעשות זאת באמצעות רופא בדרך מהירה יותר.
הייתי שמח לשמוע מכן מה דעתכן על העניין. האם זה ריאלי או שמא זה מוקדם מדיי? יכול להיות שאנחנו בפאניקה סתמית שכזאת בעקבות מה שקרה, או שבאמת אם שאיפתינו היא משפחה עם שני ילדים ויותר, לא כדאי לבזבז זמן בלנסות להיכנס להריון ראשון באופן טבעי, אם כיום ניתן לעשות זאת מלאכותית.
אשמח לתובנות.
תודה!
שלום לכולם,
אני כותב בפורום על מנך לשפוך קצת, לשאוב עידוד ריאלי או בעיקר להתייעץ.
אני בן 33 ואשתי בת 34. הכרנו לפני שלוש שנים, התחתנו וכמובן ששנינו רוצים להביא ילדים לעולם. לפני 8 חודשים נקלט ההריון אחרי חצי שנה של נסיונות (ממה שהבנו, חצי שנה זהו פרק זמן סביר). אשתי היא עולה חדשה (עלתה לארץ לפני 3.5 שנים) ועבורה החיים כאן הם די מנותקים, מאחר והיא השאירה את כל משפחתה וחבריה במדינת המוצא ועברה לגור בארץ.
לפני כ-8 חודשים נקלט ההריון עם בן זכר, אך לצערנו במהלך החודש השישי, אמא של אשתי, שהיא גניקולוגית במקצועה, עשתה לה אולטרהסאונד מקיף והסתבר כי לעובר חסר קורפוס קלוזום. השבועיים לאחר מכן היו נוראיים - הלכנו לראות 4 מומחים ישראליים וכולם פסקו כי הסיכוי לפיגור שיכלי בעובר עולה על 50%. הבנו כי אין מנוס מהפסקת הריון, וכך מצאנו את עצמנו בלידה מוקדמת.
כיום, אנחנו כמעט חודשיים לאחר הלידה, כאשר אשתי קיבלה כבר את המחזור הראשון לא מזמן.
החלום של שנינו הוא להקים משפחה של 3 ילדים, אך מכיוון הגיל היחסית מתקדם, אנחנו בספק אם נצליח לעשות זאת. יתרה מכך, בעקבות מה שקרה, שנינו חוששים שפתאום לא נצליח להיכנס להריון כל כך מהר, או שמא הבעיות יחזרו, כמובן שגם עניין הגיל והסיכונים הכרוכים בהריון בגיל שכזה לא עושים איתנו חסד. אנחנו מדברים לאחרונה על לקבוע תור לרופא פריון, שכן אולי באמת במקום להמתין מספר חודשים עד שניכנס להריון (מי יודע כמה זמן זה ייקח..) נוכל לעשות זאת באמצעות רופא בדרך מהירה יותר.
הייתי שמח לשמוע מכן מה דעתכן על העניין. האם זה ריאלי או שמא זה מוקדם מדיי? יכול להיות שאנחנו בפאניקה סתמית שכזאת בעקבות מה שקרה, או שבאמת אם שאיפתינו היא משפחה עם שני ילדים ויותר, לא כדאי לבזבז זמן בלנסות להיכנס להריון ראשון באופן טבעי, אם כיום ניתן לעשות זאת מלאכותית.
אשמח לתובנות.
תודה!
