איך מתמודדים? לא עוברים לסדר היום. לא (רק) שועטים קדימה אל
ההריון הבא.
גם אם תיכנסי להריון עכשיו ומיד - החוויה שלך כבר אחרת, 'מקולקלת'
התמודדות אמיתית נותנת מקום לטלטלה הזו, לא רק מחשבת את הימים עד הביוץ הבא במטרה לחמוק מהרגשות הקשים שצפים.
גם אם תצליחי להדחיק אותם - הם שם
ולפעמים הם שם ביתר שאת בבוא הריון חדש, את יכולה לשאול את הנשים בפורום השכן.
אני ממליצה לך מאד לא לדלג על שלב האבל, פשוט כי אי אפשר, וכדאי לתת לו כבר מקום.
הייתי מחכה עוד חודשיים (אפילו שלושה) עם הנסיונות להיכנס להריון חדש,
והייתי מוצאת לי איש מקצוע לעבד איתו את החוויה הזו.
לגבי העניין הפיזי - אני רק עשיתי אולטרסאונד כדי לראות שאין שאריות, כמה שבועות אחרי.
אם הרופא אומר שאין צורך כנראה שאין צורך. אם את עדיין לא רגועה את יכולה ללכת לרופא נוסף
אני במקומך לא הייתי הולכת ומפנה את האנרגיות שלי פנימה אל הנפש ולא החוצה ממני.
כי האמת היא שאין וודאות. פשוט אין. גם אם הכל בסדר גמור, אין ערובה לגבי ההמשך. אני מצטערת שאני כותבת לך את זה. זה פשוט ככה. אני לא אגיד לך ש'יהיה בסדר' ושיש לדברים האלה סיבה או תכלית.
מה שכן, מבחינה נפשית, צריך לפתח חוסן כדי לעמוד מול השוקת השבורה הזו. ולכן ההתמודדות האמיתית בעיני היא היכולת לשאת את אין האונים וחוסר הוודאות. אם חושבים על זה לעומק מגלים שהם בכל מקום כמעט, ושהשליטה שיש לנו היא חלקית או מדומה. אובדן הריון הוא רק צוהר הצצה לאמת הזו.
