זהו, אני אחרי

  • פותח הנושא אל8
  • פורסם בתאריך

אל8

New member
זהו, אני אחרי

בשבוע שמאז קבלת התור לגרידה נכנסתי למעין הדחקה מוחלטת. צחקתי עם הילדים, התנהגתי רגיל וניסיתי להעסיק את עצמי כל הזמן כדי שלא יהיה לי זמן למחשבות. זה עבד עד אתמול כשהגעתי לבית החולים להחדרת למינריות. שם נפרצו מחדש מפלי הבכי ונמשכו גם היום עד לתוך חדר הניתוח. וזהו, נגמר. אין יותר תינוק בתוכי וכנראה כבר לא יהיה יותר. המצחיק הוא שבכלל לא רצינו עוד ילד. היינו לגמרי מסופקים ומאושרים עם השניים שישנם. לקח כל כך הרבה שנים להגיע לנקודה הזו שבה הרגשנו שלמים לגמרי. ופתאום ההריון הזה הגיע בהפתעה, בעיתוי הכי לא מתאים שיכול להיות. לכל אורכו התלוצצנו על כמה זה לא מתאים מכל כך הרבה בחינות. והחלטנו לקחת את זה בלי לחץ הפעם. מה שיהיה יהיה. ולמרות הכל אני עכשיו מרגישה כאילו נפער בי בור בלב. מקווה שאצליח מתישהו לחזור להרגיש שלמה ומאושרת במה שיש ולא אשאר עם התחושה הזו.
 
אל היקרה


אוף....איזו בדיחה מרושעת של הטבע. להגיע למצב שבו את שמחה ומאושרת בחלקך (מצב שאני שואפת להגיע אליו - להגיע להשלמה עם ה"יש" שלי שהם שני ילדיי המקסימים). ופתאם "מתנה" שנופלת עליך מהשמיים ונלקחת ממך......

לא מבינה לפעמים את העולם הזה.....

מאחלת לך לחזור אל המצב הזה, של הרגשת שלמות עם המשפחה......כמה שזה יקח. לפי מה שכתבת אני מבינה שהיו לך אובדנים בין הילד הראשון לשני, כך שאת בוודאי מעריכה את הנס הזה שקרה לך, שזכית להריון בריא ותקין שהוא ילדך השני.....
 

אל8

New member
באמת בדיחה אכזרית

ההריון הראשון הגיע בקלות ובלי שום בעיה. אחריו הגיעו שבע שנים של סיוט. חמש הפלות, שנתיים של טיפולי פוריות ובשלב מסויים כבר החלטנו לוותר ולהסתפק בילדה שיש לנו ודי. ופתאום הגיע ההריון השביעי דקה לפני שהחלטנו להפסיק לנסות. לא היו לנו ציפיות. הייתי בנתק מוחלט וחרדות כל ההריון אבל הסוף הטוב סוף סוף הגיע וזכינו בבן מדהים. והרגשנו שלמים לגמרי. כבר לא הרגשנו שיש חוסר במשפחה שלנו.
כשגילינו על ההריון הנוכחי היינו בשוק. לא תכננו ולא רצינו עוד. עד כדי כך ששקלנו לא להמשיך אותו. אבל מי שעבר מה שאנחנו עברנו פשוט לא יכול להפסיק הריון תקין. אז החלטנו שאם זה נועד להיות וקיבלנו מתנה בשלב הזה בחיים, אז נשמח בה. ועכשיו שכבר נקשרנו וציפינו ובנינו תכניות לעתיד שכולל את המתנה, היא נלקחה מאיתנו והכאב נוראי.
אמרה לי אחת האחיות שטיפלו בי שאני צריכה הריון חדש כדי לעשות ״תיקון״. וזה כמעט נשמע הגיוני אבל אני יודעת שאצלנו הריון זה אף פעם לא פשוט ולהחליט להיכנס שוב לנסיונות יכול להחיל לעוד אובדנים ועוד שברון לב שאני לא בטוחה שאני יכולה או רוצה לעמוד בהם. הלוואי וזה היה כזה פשוט רק להחליט על הריון חדש ולהצליח.
 

שירהד1

Member
מנהל
הקדמת אותי...בדיוק רציתי לשאול לשלומך


מצטערת שלא הספקתי לענות לך לגבי כיצד לדבר עם הילדים בשרשור שפתחת לגבי הנושא, אבל למעשה, התייחסתי לכך בתשובתי בשרשור קודם שלך.
מקווה שמצאתם את הדרך הטובה ביותר לספר להם.

מה שאת מתארת זה אשכרה אכזריות של הטבע. אין מה לומר. כבר עברתם דרך כה ארוכה וקשה ומטלטלת, ואז הגיע הבן השני, והגעתם להשלמה ושמחתם הכי בעולם במה שיש, ופתאום- נלקח ממך ומכם משהו שאמנם לא ציפיתם לו ולא תכננתם אותו, אבל כל כך שמחתם לקראתו...והאכזבה כה קשה, ונורא עצוב. והלב שבור. באמת קשה.

לגבי מה שאמרה האחות- יש בזה משהו, אבל יחד עם זאת, "תיקון" יכול לבוא גם בצורות אחרות, ובהתחשב בהסטוריה שלך ובגיל (לא יודעת אם הגיל מעודכן, אבל אם כן- אז יש להתחשב גם בו), ההחלטה צריכה להתקבל בעקבות חשיבה ותהליך ולאחר עיבוד האובדן הנוכחי.
עכשיו זה לא הזמן לקבלת החלטות הרות גורל שכאלו.
עכשיו זה הזמן להתאבל, ולתת לנפש את המקום שלה, ובמקביל- לשמוח עם מה שיש, ולמצוא בילדייך מקור לנחמה, לסיפוק ולהנאה.

מרשה לעצמי לכתוב שפעמים רבות קשה לעשות את עיבוד האובדן לבד, ומומלץ לפנות לאשת מקצוע שמתמחית בתחום. אני כותבת זאת בזהירות, משום שפעם מישהי נעלבה ממני שכתבתי כך, אבל צריך להבין שלפנות לסיוע חיצוני זה סימון לחוזק ולא לחולשה, וההמלצה נכתבת מניסיוני האישי.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

אל8

New member
תודה לך

אני ממש לא נעלבת ומודה לך על האוזן הקשבת והעצות. אני באמת בשלב של אבל וממש לא קבלת החלטות. הגיל המתקדם הוא הסיבה העיקרית שבגללה עיתוי ההריון נראה לנו לא מתאים כשגילינו אותו. חשבנו שאנחנו כבר מבוגרים מדי אבל כיוון שזה הגיע כך בלי תכנון, זרמנו.
בינתיים הפורום הזה שבו אפשר לפרוק ולדבר עם נשים שמבינות בדיוק מה אני מרגישה, זה בהחלט עוזר.
אם ארגיש צורך בעזרה מקצועית, בהחלט אפנה לאן שצריך.
 

שירהד1

Member
מנהל
כאשר יתאים לך- מציעה לך לקרוא את השרשור של "ספרקית"-

שמתחיל במילה: "הסוף". הסיפור שלה מעורר השראה. ויש פה את "חובטת השטיחים" שגם החליטה החלטה אמיצה ומצאה את ה"תיקון" בדברים אחרים בחיים.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

אל8

New member
חיפשתי וקראתי את השרשורים שהמלצת

תובנה אחת קפצה לי לגבי עצמי כשקראתי את מה שהן כתבו. אחרי לידת הבן השני שלי הרגשתי שלמה ומאושרת בחלקי. היתה לי תחושה עמוקה שסגרתי את הפרק הזה בחיים של הריונות ולידות ושזה לגמרי בסדר מבחינתי כי אני שלמה עם מה שיש. עם זאת, לא עשיתי מהלך שיסגור סופית את הדלת. לא קשירת חצוצרות ואפילו לא התקן. אני פתאום חושבת שאולי איפשהו בתת מודע הפסקתי לנסות באופן פעיל והוצאתי את עצמי מההתעסקות היומיומית בעניין אבל איפשהו השארתי את הדלת פתוחה. זה משהו שאני צריכה עכשיו לברר עם עצמי יותר לעומק. כי בתכלס בכלל לא התאים לנו תינוק במקום שאנחנו נמצאים עכשיו בחיים אבל מרגע שהתינוק היה עובדה בשטח, הלב נפתח לקראתו ועכשיו אני פשוט מרגישה חלל ענקי.
 

שירהד1

Member
מנהל
כן, תובנה מעניינת ונכונה-

נשמע מדוייק. הלוואי וסתם כך אפשר היה לחזור לאותן תחושות טובות ונפלאות שליוו אותך לאחר לידת בנך השני. אבל אי אפשר יהיה לחזור לזה במהירות ובקלות, וזה יהיה צריך להיות מלווה בהרבה עבודה עצמית, ואולי גם עם עזרה חיצונית.

לא פשוט בכלל. אני יודעת. אבל לפי איך שאת כותבת, נשמע שאת מאוד מודעת לתחושותייך, ויש לך יכולת ביטוי רגשי מאוד גבוהה, וזה יאפשר לך לעבור את התהליכים הרגשיים-קוגניטיביים שאת צריכה לעבור.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
טוב שאת אחרי

וטוב (בעיניי) שאת הזמן בין הגילוי לבין הפרוצדורה עצמה, הצלחת להעביר יחסית בטוב. האבל והעצב לא הולכים לשום מקום, ולחוות אותם במנות קטנות אחרי המכה הראשונית, עוזר להמשיך לתפקד ביומיום.

קצת מעצבנים אותי דברי האחות על ה"תיקון". בעיקר כי למרות שאנחנו רוצים לנחם ולעודד, זה פשוט מוקדם מדי לחשוב על זה. אבל יש עוד מלא סיבות: גיל, השלמה (או אי השלמה) עם המצב המשפחתי הקיים, נכונות לעבור קשיים בדרך אל ההריון, ולצערי גם נכונות לעבור אובדן נוסף.
בכל הריון יש סיכון לאובדן, אבל בהנחה שהגיל בכרטיס שלך מדויק, הסיכון לאובדן גבוה בהרבה מהסיכוי לידיים מלאות. זה מאוד מייאש וכואב להסתכל על זה ככה, אבל זו המציאות.

אוהבת את המשפט האחרון שלך: הלוואי וזה היה כזה פשוט רק להחליט על הריון חדש ולהצליח.
 

אל8

New member
אנשים רוצים להגיד משהו שיעזור

אותה אחות שאמרה לי את זה חוותה מסתבר אובדן דומה בהריון הראשון שלה לפני הרבה שנים כך שהיא מדברת מתוך החוויה שלה של הריונות תקינים שבאו אחרי זה ומילאו את החלל אצלה. כמובן שזה אחרת אצל כל אחת ואני חושבת שסיכמת את זה יפה, בשבילי להחליט על עוד הריון חייב לבוא עם מוכנות לספוג עוד אובדן. וזה משהו שאצטרך לחשוב עליו יותר לעומק בהמשך.
 

דניאל5000

New member
אז אחרי...

טוב שההליך עבר בשלום ... עכשיו צריך לטפל בנפש! תני לעצמך את הזמן לעכל את האובדן , לנוח , לדבר עם מי שיכול להכיל אותך ואת העצב . כל יום הוא קל יותר מקודמו ובעיני זו אינה קלישאה . מאחלת לך שתתאוששי ותרגישי טוב ותצליחי לחייך ולשמוח עם מה שיש - ויש הרבה !!! אנחנו פה ...
 
למעלה