אז אני כבר אחרי הגרידה
מקווה שלא יהיו עוד כאלו לעולם!! ביקשתן עדכון, וגם קצת בא לי לשתף כי אני תמיד שומרת הכל לעצמי, אז- חיכינו המון זמן עד שהגיע תורי להכנס לחדר הניתוח... ממש כמה שעות, ייבוש של החיים. הרופא היה לטעמי חסר סבלנות, עולץ מידי, אבל לא אמפטי באמת, דיקלם משפטים קבועים ולא ענה לשאלות שלי כמו שצריך אלא התחכם וענה תשובות לא לעניין לדעתי. לא סובלת כאלה רופאים שמפגינים נחמדות מזוייפת...מפתיע כמה חוסר רגישות הוא הפגין במשך כל השיחה שלנו, בהתחשב בכך שהוא ביצע הליך כה רגיש...בלעתי את הרוק ורק הנהנתי על התשובות הלא מספקות שלו, כדי שחלילה לא אעורר אצלו אנטיגוניזם לפני הגרידה שלי. התאוששתי מהר מההרדמה, רבע שעה אחרי שהתעוררתי כבר התלבשתי והלכתי משם. בחדר ההמתנה חיכה לי בעלי... בחיי שבימים האחרונים לא בכיתי והפסקתי להתאבל, אבל כשיצאתי משם עם רחם "נקי" וראיתי את בעלי, התחלתי לבכות...לא יודעת, אולי זה היה משהו משחרר כזה....אחרי כל המתח של השבוע האחרון (היום בדיוק שבוע מתחילת הסיוט הזה). פיזית אני מרגישה בסדר, יש דימום, קצת כאבים, אבל סביל לגמרי. אבל עצוב לי ממש. אני שוקלת לחזור לעבודה כבר מחר. לחזור לשגרה, להתלבש, להתאפר ולחזור לעצמי, שבוע הייתי בבית ב"שמירה" עלאק כדי שאולי כך העובר ינצל, אבל אני מרגישה ממש מנותקת, יותר מידי בבית ויותר מידי התעסקות עם ההפלה הזו. בכל מקרה, זה עבר ונגמר, תודה לאל.
מקווה שלא יהיו עוד כאלו לעולם!! ביקשתן עדכון, וגם קצת בא לי לשתף כי אני תמיד שומרת הכל לעצמי, אז- חיכינו המון זמן עד שהגיע תורי להכנס לחדר הניתוח... ממש כמה שעות, ייבוש של החיים. הרופא היה לטעמי חסר סבלנות, עולץ מידי, אבל לא אמפטי באמת, דיקלם משפטים קבועים ולא ענה לשאלות שלי כמו שצריך אלא התחכם וענה תשובות לא לעניין לדעתי. לא סובלת כאלה רופאים שמפגינים נחמדות מזוייפת...מפתיע כמה חוסר רגישות הוא הפגין במשך כל השיחה שלנו, בהתחשב בכך שהוא ביצע הליך כה רגיש...בלעתי את הרוק ורק הנהנתי על התשובות הלא מספקות שלו, כדי שחלילה לא אעורר אצלו אנטיגוניזם לפני הגרידה שלי. התאוששתי מהר מההרדמה, רבע שעה אחרי שהתעוררתי כבר התלבשתי והלכתי משם. בחדר ההמתנה חיכה לי בעלי... בחיי שבימים האחרונים לא בכיתי והפסקתי להתאבל, אבל כשיצאתי משם עם רחם "נקי" וראיתי את בעלי, התחלתי לבכות...לא יודעת, אולי זה היה משהו משחרר כזה....אחרי כל המתח של השבוע האחרון (היום בדיוק שבוע מתחילת הסיוט הזה). פיזית אני מרגישה בסדר, יש דימום, קצת כאבים, אבל סביל לגמרי. אבל עצוב לי ממש. אני שוקלת לחזור לעבודה כבר מחר. לחזור לשגרה, להתלבש, להתאפר ולחזור לעצמי, שבוע הייתי בבית ב"שמירה" עלאק כדי שאולי כך העובר ינצל, אבל אני מרגישה ממש מנותקת, יותר מידי בבית ויותר מידי התעסקות עם ההפלה הזו. בכל מקרה, זה עבר ונגמר, תודה לאל.
