הפלה בשבוע 12, צריכה לפרוק...

Scaramouche

New member
הפלה בשבוע 12, צריכה לפרוק...

לפני שבועיים, ב-21/6, הייתה לי בדיקת שקיפות עורפית בשבוע 12. הרופא בקושי הסתכל בתמונה וכבר אמר שהמצב לא טוב. אפילו רע מאוד. הוא אמר שיש דרגה של טוב, לא ממש טוב, רע ומאוד רע, אנחנו במאוד רע. שקיפות עורפית של 7 מ״מ וציסטיק היגרומה. יום אחרי זה כבר היינו אצל הגנטיקאי שבדק שוב את האולטראסאונד ואמר שעכשיו התוצאה כבר 8 והמצב ממש לא טוב. 10% סיכוי לתינוק בריא שישרוד עד הלידה וגם אז 7-15% לבעיות גדולות בהמשך.
יום אחרי זה כבר עשינו ועדה להפסקת הריון ואת ההפסקה עצמה.
אלה היו יומיים של מלא טלפונים, כדי לסיים עם הכל כמה שיותר מהר ולהתחיל מחדש.
זה אומנם ההריון הראשון שלנו, ואומנם כולם רק אומרים כל הזמן כמה שאני צעירה (בת 28). אבל באמת שעברו כבר שבועיים ועדיין אין לי חשק לכלום, אני מכריחה את עצמי לאכול מתוך מחשבה שאני צריכה להיות בריאה בשביל ההריון הבא למרות שלא בא לי לאכול בכלל. אני לא מרגישה בדיכאון כל הזמן, בעיקר כשיש הסחות דעת, אבל מדי פעם זה מפיל אותי. לא יודעת כבר מה לעשות, כועסת על נשים בהריון ואנשים בעבודה שמתלוננים על הילדים שלהם. אין לי כוח לאנשים בכלל.
עדיין יש לי דימום מהפלה. זה גם מבאס אותי.
היום הייתה אמורה להיות לנו סקירת המערכות המוקדמת, היינו אמורים לגלות אם זה בן או בת. מחרתיים יש לי יומולדת וכבר אמרתי למשפחה שלי שאני לא רוצה לחגוג.
זה עובר מתישהו?
קשה לי מאוד למצוא תקווה...
 

מרבינה

New member
משתתפת בצערכם


חוויה לא פשוטה, של ניפוץ כל התמימות בהריון ראשון טרי אל מול ממצאים של עובר חולה. ברור שעכשיו הכל נראה לך חסר תקווה, עברו בקושי שבועיים, הגוף עוד צריך לעכל מה שעבר עליו.
והנפש - לה ייקח הרבה יותר זמן, עד שתהיה שלווה מהארוע הזה.
ובכל זאת, יש מקום לנחמה, כי את אכן צעירה, והבעיה התגלתה בשלב מוקדם בו הפסקת ההריון אינה מסובכת יתר על המידה, ובע"ה תזכי בקרוב להריון חדש ומלא. את צריכה לתת לעצמך את הזמן שלך להרגע ולהחלים, ההורמונים יירגעו גם הם והדברים יהיו לך יותר פשוטים.
וכאן תמיד תמצאי אוזן קשבת ועידוד מאיתנו, שעברנו/עוברות בדיוק כל מה שאת מתארת.
חיבוק
 
נכון, את צעירה אבל

את צעירה. חלק מההריונות לא מתפתחים כראוי. הכל נכון. אבל מדובר בהריון שרציתם ובודאי כבר התחלתם לדמיין ולקוות, ופתאום התנפצו כל התקוות שלכם להריון הזה (אבל גם האמונה התמימה שכל הריון מוביל לתינוק בריא). כל כך משתתפת בצערך. כל כך מבינה אותך.
נשים בהריון ואמהות לתינוקות ימשיכו בודאי לעצבן אותך (כבר מבקשת סליחה ;) ). אולי אפילו אחרי שתתאוששי ותנסו, ותהרי ותלדי תינוק בריא. ולא רק אני מרגישה כך לפעמים בינינו...
לגבי הדימום - אם הוא לא יפסק או יחלש משמעותית או אם תמשיכי להרגיש חולשה, כדאי להבדק אפילו לפני המועד שהמליצו לך בגרידה. אל תתביישי, עדיף להיות בצד הבטוח.
בכל מקרה מרשה לעצמי לעודד אותך, שלמרות העצב העמוק, ולמרות שאבדתם את ההריון הנוכחי, אחרי ההפלותיים שעברתי גיליתי שהמון נשים בסביבתי חוו הפלה בודדת ואפילו שתיים בגילאים דומים לשלך, ואחר כך זכו להריונות תקינים ולתינוקות בריאים, כך שאל תאבדי תקווה.
תרשי לעצמך לכאוב, לכעוס, לפרוק כאן, להתאושש, להחלים, להמשיך להיות עצובה - וכשתהיי מוכנה, לנסות שוב ובתקווה גדולה להצליח.
 

Nutti

New member
אף אחד אחר לא יבין

בטח ובטח מי שלא עבר כזה דבר. אל תצפי להבנה.

זוכרת את איבוד התמימות שלי - לפני ההריון הראשון היה את הניסיון הראשון שצלח. על הפעם הראשונה ראיתי שני פסים, התחלתי לדמיין. היית בהריון "רק" שבועיים. התקשרתי לרופא מדממת ומבוהלת ושמעתי אותו מסביר לי באדישות שזהו "הריון כימי".
באותו היום למנהל שלי נולדה בת.
ואני רציתי לקנות כרטיס לכיוון אחד ולא לחזור.
לא מצליחה לדמיין אפילו איך זה בשבוע 12


קחי את הזמן, תתפרקי, תבכי. תעשי דברים שאת הכי אוהבת, תפרגני לעצמך. תתאבלי על זה אפילו שזה "רק הריון ראשון, ורק שבוע 12, ואת רק בת 28".

תגיעי לנסיון הבא עם כוחות מחודשים ומאחלת לכם שהפעם הזאת תהיה משעממת ותקינה
 
חיבוק גדול

אובדן זה אובדן זה אובדן...
ועם זה, לא נותר כלכך מה לעשות חוץ מלהתמודד...
תאפשרי לעצמך להתאבל, לכעוס לבכות ולא לרצות שום דבר, את צריכה לתת מקום לכאב.
בשלב מסויים דברים יתחילו להירגע ותתחילי לאט לאט להרגיש קצת יותר טוב.
כן, זה עובר, כמו כל דבר זה ישאיר סימן על מה שעברת ויהפוך אותך לחזקה ומנוסה יותר.
&nbsp
בקשר לדימומים, כמו שהמליצו לפניי, הקשיבי לאינטואיציות וגשי להיבדק במידת הצורך אל תחכי.
&nbsp
מאחלת לך הריון בריא והכי משעמם שיכול להיות בקרוב...
 

Scaramouche

New member
תודה לכולכן


התמיכה שלכן באמת עוזרת...
בעבר היו לי תקופות של דיכאון (לא קליני) והאנשים שקרובים אליי רק מפחדים שאני אחזור למשהו כזה, ומנסים להרים אותי כל הזמן ואומרים לי שאני כבר צריכה להתגבר ולהמשיך הלאה, למרות שאני ממש לא מרגישה שאני מוכנה לזה עדיין.
אז באמת טוב לראות פה אנשים שאומרים שזה בסדר, ומאשרים רגשות כאלה...
אז תודה
 

amuna100

New member
מזדהה ומשתתפת בצערך

גם אני בת 28 אחרי 2 הפלות(ללא ילדים) ההפלה האחרונה בשבוע 15 שלפתע הפסיק הדופק..
למדתי שהסביבה לא ככ יודעת להכיל את הכאב שלנו..להגיד "את צעירה" , "יהיו עוד" לא עוזר ואפילו פוגע..אבל קחי את הזמן, תכאבי, תבכי ותעשי דברים שעושים לך טוב. ולגבי מה שהאחרים אומרים למדתי לקחת את זה בצורה החיובית שהם באמת מנסים לעודד ולעזור רק לא יודעים "איך לגעת ולהתקרב".
מאחלת לך (ולי) תקופות טובות ושמחות יותר, , קטונו מלהבין הכל, אז קבלי את הכאב שלך בחמלה ובאהבה כלפי עצמך.. בשורות טובות בקרוב!
 

שירהד1

Member
מנהל
צר לי על אובדן ההריון


מצטרפת לכל מילה ומילה שכתבו לך פה הבנות היקרות מנסיונן.

יש לי שאלה לגבי נושא הדיכאון- כתבת שבעבר היתה לך אפיזודה של דיכאון. האם זה היה דיכאון גם כתגובה למשהו קשה? (נדמה לי שציינת שלא היה מדובר במחלה).
מה עזר לך בזמנו?- אולי כדאי לשחזר את אותם צעדים שעזרו לך בזמנו.
או להפך- אם בזמנו לא טופלת כהלכה, כדאי ללמוד מן העבר, וכן לדאוג לעצמך כעת ולטפל בעצמך כראוי.

כתבת שקשה לך למצוא תקווה. חייבת להתייחס למשפט הזה ולכתוב לך שיש תקווה, ואפילו המון המון המון. היה לך הריון אחד, עם עובר לא תקין. זה נורא עצוב וכואב, אבל קורה הרבה מאוד בעולם הילודה.
יש המוני נשים שחוות הפלה ולאחר מכן נקלטות להריון תקין שמסתיים בידיים מלאות. אז יש מקום לתקווה ועוד איך!!!

האם הדימום מההפלה עוד ממשיך? כי הוא אמור להיות בערך עד שבועיים מהגרידה.

לגבי יום ההולדת- מבינה אותך מאוד. לא חייבים לחגוג ולא חייבים לציין. מאוד קשה לסביבה להבין את זה, אבל אם זו התחושה שלך- אז הם צריכים לקבל זאת.
מאחלת לך שביום ההולדת הבא תחגגי עם תינוק/ת בידיים או לפחות- בהריון מתקדם ובריא



שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

Scaramouche

New member
תודה לך

הדיכאון לא היה בתגובה למשהו ספציפי, זו הייתה תקופה שנמשכה בערך 5 שנים, בסוף הצלחתי להתגבר על זה בעזרה של פסיכולוגית והמון תמיכה מבעלי. בכל אופן, עכשיו אני לא רוצה לפנות לפסיכולוגית שוב. זה יקר ומרגיש לי לא נחוץ בינתיים...
&nbsp
תודה על התמיכה
 

Scaramouche

New member
עדכון


הייתי אתמול בביקורת אצל הרופא נשים.
הוא אמר שהכל נראה בסדר בסה"כ, חוץ מציסטה בשחלה, שזה כנראה שום דבר, אבל שלח אותי למעקב בעוד 3 שבועות.
בכל אופן, הוא אמר שצריך לחכות 2 מחזורים עד שנתחיל לנסות שוב, וזה ממש שבר אותי... אני יודעת שזה לא נורא וזה רק עוד חודש או שניים... אבל למה זה כל כך קשה? זה מרגיש לי כמו נצח, וגם אז יכול לקחת עוד כמה חודשים עד שהצליח בכלל... הכל כל כך מבאס אותי
 
למעלה