Scaramouche
New member
הפלה בשבוע 12, צריכה לפרוק...
לפני שבועיים, ב-21/6, הייתה לי בדיקת שקיפות עורפית בשבוע 12. הרופא בקושי הסתכל בתמונה וכבר אמר שהמצב לא טוב. אפילו רע מאוד. הוא אמר שיש דרגה של טוב, לא ממש טוב, רע ומאוד רע, אנחנו במאוד רע. שקיפות עורפית של 7 מ״מ וציסטיק היגרומה. יום אחרי זה כבר היינו אצל הגנטיקאי שבדק שוב את האולטראסאונד ואמר שעכשיו התוצאה כבר 8 והמצב ממש לא טוב. 10% סיכוי לתינוק בריא שישרוד עד הלידה וגם אז 7-15% לבעיות גדולות בהמשך.
יום אחרי זה כבר עשינו ועדה להפסקת הריון ואת ההפסקה עצמה.
אלה היו יומיים של מלא טלפונים, כדי לסיים עם הכל כמה שיותר מהר ולהתחיל מחדש.
זה אומנם ההריון הראשון שלנו, ואומנם כולם רק אומרים כל הזמן כמה שאני צעירה (בת 28). אבל באמת שעברו כבר שבועיים ועדיין אין לי חשק לכלום, אני מכריחה את עצמי לאכול מתוך מחשבה שאני צריכה להיות בריאה בשביל ההריון הבא למרות שלא בא לי לאכול בכלל. אני לא מרגישה בדיכאון כל הזמן, בעיקר כשיש הסחות דעת, אבל מדי פעם זה מפיל אותי. לא יודעת כבר מה לעשות, כועסת על נשים בהריון ואנשים בעבודה שמתלוננים על הילדים שלהם. אין לי כוח לאנשים בכלל.
עדיין יש לי דימום מהפלה. זה גם מבאס אותי.
היום הייתה אמורה להיות לנו סקירת המערכות המוקדמת, היינו אמורים לגלות אם זה בן או בת. מחרתיים יש לי יומולדת וכבר אמרתי למשפחה שלי שאני לא רוצה לחגוג.
זה עובר מתישהו?
קשה לי מאוד למצוא תקווה...
לפני שבועיים, ב-21/6, הייתה לי בדיקת שקיפות עורפית בשבוע 12. הרופא בקושי הסתכל בתמונה וכבר אמר שהמצב לא טוב. אפילו רע מאוד. הוא אמר שיש דרגה של טוב, לא ממש טוב, רע ומאוד רע, אנחנו במאוד רע. שקיפות עורפית של 7 מ״מ וציסטיק היגרומה. יום אחרי זה כבר היינו אצל הגנטיקאי שבדק שוב את האולטראסאונד ואמר שעכשיו התוצאה כבר 8 והמצב ממש לא טוב. 10% סיכוי לתינוק בריא שישרוד עד הלידה וגם אז 7-15% לבעיות גדולות בהמשך.
יום אחרי זה כבר עשינו ועדה להפסקת הריון ואת ההפסקה עצמה.
אלה היו יומיים של מלא טלפונים, כדי לסיים עם הכל כמה שיותר מהר ולהתחיל מחדש.
זה אומנם ההריון הראשון שלנו, ואומנם כולם רק אומרים כל הזמן כמה שאני צעירה (בת 28). אבל באמת שעברו כבר שבועיים ועדיין אין לי חשק לכלום, אני מכריחה את עצמי לאכול מתוך מחשבה שאני צריכה להיות בריאה בשביל ההריון הבא למרות שלא בא לי לאכול בכלל. אני לא מרגישה בדיכאון כל הזמן, בעיקר כשיש הסחות דעת, אבל מדי פעם זה מפיל אותי. לא יודעת כבר מה לעשות, כועסת על נשים בהריון ואנשים בעבודה שמתלוננים על הילדים שלהם. אין לי כוח לאנשים בכלל.
עדיין יש לי דימום מהפלה. זה גם מבאס אותי.
היום הייתה אמורה להיות לנו סקירת המערכות המוקדמת, היינו אמורים לגלות אם זה בן או בת. מחרתיים יש לי יומולדת וכבר אמרתי למשפחה שלי שאני לא רוצה לחגוג.
זה עובר מתישהו?
קשה לי מאוד למצוא תקווה...