רוצה קצת לעודד מי שלפני התהליך באסף הרופא

amysh

New member
רוצה קצת לעודד מי שלפני התהליך באסף הרופא

אז אספר קצת את הרקע איך הגענו לשם:
  1. עשינו דיקור מי שפיר וצ'יפ גנטי. אחרי כמה שבועות, כשאני בשבוע 20 מתקשר אלי פרופ' שוחט, ראש המעבדה הגנטית של מכבי ומבשר לי שהצ'יפ הגנטי יצא לא תקין והזמין אותי אליו למחרת בבוקר. בפגישה הוא הסביר שמצאו בעובר תסמונת שנקראת 22q11 duplication שמסכנת את העובר ב-20% סיכון לפיגור או אוטיזם ועוד שלל מתנות. הלם. בטמטומי נסעתי אליו לבד בלי בעלי. יצאתי ממנו שבורה ובוכיה מאוד. אז התחיל מרוץ מטורף גם אחרי הזמן כי הייתי כאמור באמצע שבוע 20 וצריך מאוד להזדרז בקבלת ההחלטה מה עושים. הלכנו ליעוץ פרטי אצל פרופ' יובל ירון (מומלץ מאוד) שחזר על המסקנות של שוחט ואף הפנה אותנו לבדיקת אקו לב ולסקירה מכוונת של המוח. אקו לב יצא תקין. סקירה מכוונת- לא ידעתי היכן עושים. התקשרתי למכבי לשאול ואמרו לי שבמכונים שלהם. אש עשיתי במכון שלהם אצל רופא צעיר. הבדיקה יצאה תקינה. בעלי ואני קצת מעודדים. בעלי בכלל אומר לי בואי נמשיך, 80% זה המון. טוב אז ממשיכים. אחרי כמה ימים היתה לי סקירת מערכות שנייה, בשגרת ההריון אצל האחת והיחידה ד"ר ורד אייזנברג. כמובן שאני מספרת לה הכל, והיא מתחילה בסקירה. כל הסקירה היא בדממה מוחלטת ואני נלחצת. היא מסיימת ומספרת לי שהיא כן רואה מממצאים לא טובים במוח. מסתבר שבגלל הרקע היא התעכבה על המוח עוד ועוד וחפרה ואכן גילתה דברים לא טובים. אני כבר באמצע שבוע 22. יוצאת בהלם מהבדיקה, מבינה שזהו, כנראה משהו באמת לא בסדר עם העובר שלי. הבנו שאנחנו צריכים מאוד להזדרז אם אני רוצה לעבור הפסקת הריון בגרידה כי נשארו לי ימים בודדים (רק באסף הרופא עושים את זה ברגידה בשלב כה מתקדם ורק עד שבוע 23+6. מזל!! שחשבנו על זה קודם ושבוע קודם ניגשנו לועדה להפסקת הריון באסף הרופא כדי לתפוס תור כדי שלא אפספס. הצוות באסף הרופא מדהים! האחות אוסנת המדהימה, כולם כ"כ רגישים ואמפטים. הועדה ממש לא נוראית כמו שחששתי. אני חושבת שהחלק הנפשי הכי קשה היה היום בו נסענו לשם כדי שיפסיקו את פעולת לב העובר. זו נקודת האל חזור ואת גם מבינה מה עושים לעובר שלך. חייבת לציין שאחרי שעברנו את זה- ה יתה הקלה גדולה. לפני כן היה המון מתח חרדה ומועקה נוראית בלבד.
  2. שלב הבא- למינריות- לא נורא בכלל. זה ממש לא כואב. טיפה לא נעים כשהרופא מתחיל, קצת מרגיש כמו בדיקה של פתיחה לפני הלידה וזהו. בכלל לא מרגישים כשהוא מכניס את הלמינריות, הן דקיקות.
  3. הגרידה עצמה- גם לא נורא בכלל. פיזית לא מרגישים כלום, גם לא אחרי, גם הדימום שלי חלש אפילו שהייתי בשבוע מתקדם. מי שבשבוע מתקדם נכנסת בין הראשונות. איך שמגיעים לביה"ח מקבלים חדר במיטה שזה טוב, הלכתי לישון קצת בזמן שהמתנו לתורי. ב-2 בצהריים כבר יצאנו משם. הצוות מקסים ותומך.
  4. חייבת להגיד לכן שכל התהליך- םיזית הוא כלום, שום דבר לא כואב. נפשית כולכן יודעות איך זה וגם כל אחת עוברת את זה אחרת. היום, יומיים אחרי הגרידה אני אחרי זה, שלמה מאוד עם ההחלטה, ואומרת לעצמי- זה לא אסון מה שקרה לנו, זו גם לא טרגדיה, יש דברים נוראיים הרבה יותר, זו אכזבה, אבל יהיה פה עוד ילד (יש לנו ילדה 1), זה פשוט מתעכב קצת.
בהצלחה לכולן, לא לחשוש, אתן בידיים טובות, גם לא להתבייש להעזר בפסיכולוג כדי לעבור את זה, ולהתמך במשפחה או חברה טובה (אצלי 2 חברות טובות תמכו מהתחלה וזה מאוד עזר וכמובן בעלי המקסים).

לכל שאלה אני פה
 

דניאל5000

New member
צר לי על האובדן

גם אני ביצעתי כמעט לפני שנה בשבוע 23 גרידה באסף הרופא ואכן הכל עבר יחסית בסדר וחלק! מאחלת לך התאוששות מהירה וקלה ושיהיו בשורות טובות בעתיד :)
 

שירהד1

Member
מנהל
תודה על השיתוף


צר לי מאוד על אובדן ההריון.
פירטת מאוד, ונתת הרבה אינפורמציה חשובה.

יש לי אבל הארה אחת (בכוונה אני כותבת ב-א' ולא ב-ע')-
כתבת שהלמינריות- "לא נורא בכלל. זה ממש לא כואב. טיפה לא נעים כשהרופא מתחיל..".
עדיף היה לנסח כך: "החדרת הלמיריות היתה עבורי לא נוראית. לא כאב לי. היה טיפה לא נעים כשהרופא התחיל...".
את מבינה מה ההבדל?
הניסוח שלך היה ניסוח כללי, והניסוח שלי- היה ניסוח של החוויה האישית.

ולמה זה חשוב? כי עבורי, לדוגמא, השלב של החדרת הלמינריות היה זוועת אלוהים (!!!!!!!!), עינוי קשה ביותר, וזכור לי כטראומה קשה מאוד. ואחר כך חוויתי צירים קשים ביותר, ונשארתי באשפוז, כואבת כולי נורא מהצירים, עד שבבוקר גאלו אותי מיסוריי.
כלומר- כל אחת עוברת את ההליך הזה של גרידה מאוחרת בצורה אחרת בהיבט הפיזי. אחת יותר קל לה. אחת יותר קשה לה, והשלישית- חווה טראומה של ממש.
אז תמיד חשוב להדגיש את החוויה האישית, ולא לכתוב דברים כלליים, כדי לא להטעות בנות אחרות. כלומר- בנות שקוראות את מה שכתבת, יכולות לחשוב שממש לא צפוי להן שום כאב ושום כלום, וזה לאו דווקא נכון.

בכל מקרה, אני שמחה שעברת את ההליך בשלום בהיבט הפיזי. את נשמעת אופטימית ומלאת תקווה, ומעולה שכך. מסכימה איתך מאוד לגבי ההנחיות שנתת לגבי קבלת תמיכה- מקצועית ועל-ידי משפחה וחברות (וכמובן- הבעל).

מאחלת שיהיה לך בהצלחה גדולה, ושההריון הבא יסתיים בידיים מלאות.

מקווה שאת מקבלת את הארותיי בהבנה.
שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה