את ממש לא לבד במערכה
ראשית, יש את העניין ההורמונאלי, שהרבה פעמים לוקח למערכת זמן להתאזן מחדש.
שנית, יש את העניין הרגשי- טבעי מאוד שאחרי שקורה לאדם משהו קשה ועצוב בחיים, יש לו הרבה פחות סבלנות, יש הרבה יותר התנהלות אמפולסיבית, פחות "עצבים" לאנשים.
האם את יודעת מול מי זה קורה יותר? מול הבעל? המשפחה? חברות? בעבודה?
הייתי מציעה לך מעבר למודעות לעצמך, גם לדעת לקחת קצת פסק זמן מדברים, באם יש לך אפשרות כזו. לדוגמא: אם בעבודה את רגילה לאכול עם אנשים ארוחת צהריים, ואין לך כוחות לזה, מותר לך גם ללכת לאכול לבד.
אם זה מול הבעל- מותר לך לומר לו בערב שאת מאוד עצבנית, וצריכה זמן להיות עם עצמך.
כלומר- מומלץ להפחית כמה שניתן את הסיטואציות שגורמות לך לסטרס מיותר.
לא זוכרת אם יש לך ילדים. אם יש- חשוב מאוד מאוד להיות מודעת לעצמך, ולנסות לשלוט על עצמך כמה שיותר בנוכחותם ועל ידם. ואם זה קשה מדי- ניתן ומומלץ להיעזר בגורמים נוספים, כגון הבעל, סבא-סבתא, בייביסיטר...
האם העצבנות מתבטאת אצלך בעוד דברים מלבד חוסר סבלנות לאנשים? לדוגמא: אכילת יתר, כסיסת ציפורניים....
כלומר- שלוש השאלות המרכזיות שאת צריכה לשאול את עצמך:
1. באילו סיטואציות קשה לי במיוחד?
2. כיצד העצבנות באה לידי ביטוי?
3. מה עליי לעשות כדי לעזור לעצמי?
מקווה שטיפה הארתי את עינייך. את מוזמנת להמשיך ולשתף.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028