החלטה קשה

[oritp01]

החלטה קשה

אז בהמשך לפירסומי פה בפורום ההחלטה להפסיק את ההריון נעשתה. החלטה בין הכי קשות שעשיתי בחיי. שבוע 22 הפסקת הריון בשל ממצא שבגבול האפור ....לכי תצדיקי לעצמך את המעשה. כמה שהגעתי למסקנה שזה הדבר הכי נכון (אם אפשר להגדיר ככה) לעשות , ביום של הפסקת הדופק לא הפסקתי לבקש סליחה מהעובר. מהילד שבחרתי לא ללדת ולא לתת אמונה ב"יהיה טוב "...הסימני שאלה שעוררו בי פחד מהעתיד מה יהיה עליי ועל ילדיי במידה ואם... הפחד שגרם לי לא להמשיך.
עכשיו בישורת האחרונה , לקראת הגרידה מחר, אשמח לעצות איך להתמודד עם ההליך.איך עברתן את זה נפשית ?
בנוסף יש לי ילד בן 5.5 שמבין כבר את זה שיש תינוק בבטן , מה אומר לו עכשיו שזה נגמר? איך אסביר שאין יותר תינוק ?...

תודה לכל העצות שלכן שניתנו לי עד כה ושחלקן עימי את סיפורכן האישי.
אורית

 

[דניאל5000]

חיבוק גדול

שולחת לך קודם כל!!! צר לי שעלייך לסיים את ההריון , בדומה למקרה שלך גם אני עברתי גרידה מאוחרת כמעט לפני שנה בשבוע 23. אל תחמירי עם עצמך ... בטוחה שכל הנתונים הצביעו על כך שעדיף לסיים את ההריון , אצלי זה היה ממצא מובהק ולא הייתה התלבטות אך מזדהה עם התחושה הקשה והסליחה מהעובר בבטן. ילדים חולים אינם זוכים לחיים איכותיים והקושי בגידולם יכול לפרק משפחה. לגבי מחר הביאי עימך תחבושות נורמליות , תחתונים והרבה סבלנות . אני עברתי את הגרידה באסף הרופא ומלבד הקושי הנפשי , ההליך עבר מהר וללא כאבים . מלבד משכך כאבים שלקחתי אחרי הגרידה שהתעוררתי לא היה לי צורך בכלום. חשוב מאוד: לבקש כדורים לייבוש החלב או לפחות מרשם - לי לא נתנו וזה היה סיוט!!! בנוגע לילדך - לנסות לפשט את הדברים ולספר לו את האמת במילים שיבין . לקטנה שלי שהיתה בת 6 הסברתי שהעוברית חולה ולא תוכל להמשיך לגדול בבטן של אמא ... היא שאלה ״האם אין אפשרות לתקן אותה ...״ ואמרתי שלא ... שיעבור בקלות ומהר- מאחלת לך בריאות ובשורות טובות בעתיד. מאוד חשוב שאחרי הגרידה תנוחי , תתפנקי , תתני לעצמך את הזמן לבכות ולעכל , שיהיה לך עם מי לדבר - אנשים קרובים שיכולים להכיל את כאבך ואת הכאב של בעלך - לא פחות קשה לו ...

 

[oritp01]

תודה

תודה רבה על העצות

 

[shira3121]

הפסקת הריון על ממצא בגבול האפור זה הגהנום

הבן שלי היה הרבה יותר קטן ואמרתי לו שהתינוק היה לא תקין, אחרי זה הוא הקשה עלי וששאל איפה התינוק ונפלט לי בגן עדן של תינוקות, לא אוהבת את התשובה הזו אבל גם הפסולת הביולוגית של אסף הרופא זו לא תשובה מדהימה.

סורי שלא הועלתי לך, שולחת לך חיבוקים

 

[oritp01]

הי

מעריכה את התמיכה ואת העזרה, כל שיתוף עוזר

 

[אם הבנות2]

אויש... כמה שזה קשה עם הילדים הגדולים

משתפת אותך עם מה שהיה לנו. הפלה ראשונה הילדה הגדולה היתה בגיל הזה. גם היא וגם הקטנה ידעו על ההריון.... אמרנו להן שהרופא אמר שבסוף אין תינוק. לא הרחבנו.
בהפלה הבאה שוב הבנות ידעו ואמרנו ששוב טעינו והרופא אמר שאין תינוק...
אבל סיפרתי לאנשים על מה שקרה לידן. מילים גדולות. לא בטוחה שהבינו.
זה היה להן לא קל ובהמשך כל פעם שהלכתי לרופא והן ידעו הן ממש דאגו לי.
תזכרי שכל זה מחשל את הילד ומלמד אותו שהחיים מורכבים. מי שבעיקר נפגע פה זאת את ובן זוגך. הילד קצת בשוק ומצטער אבל אל תרגישי אשמה או שאכזבת אותו.

 

[oritp01]

תודה

ילדים לצערי קולטים הכל, הם מבינים יותר ממה שנראה לנו. אני חושבת שאלך בדרך שלהגיד שהתינוק פשוט לא היה מוכן לצאת כרגע ואולי בפעם הבאה יתחזק ויוכל להיות איתנו...משהו כזה
תודה על השיתוף

 

[mick nik]

צר לי שאת נאלצת לעבור זאת. קצת על סמנטיקה

כשאני נאלצתי לעבור הפסקת הריון בשבוע 25 המליצה לי העובדת הסוציאלית שלא לדבר על עובר חולה על מנת שבנותי לא יקשרו בעתיד כל מחלה - שלהן או שלנו- עם אובדן.
מניחה שלכל משפחה מערכת האמונות המתאימה לה להתמודדות מול הילדים.
אנחנו הסברנו שלפעמים עוברים לא מצליחים לגדול מספיק בבטן ולהפוך לתינוקות ולכן לא תהיה לנו בסוף תינוקות כפי שציפינו.
היתה לי תחושה שהבנות קיבלו את ההסבר כפשוטו ושלא נותרו בהן משקעים אבל כנראה שטעיתי.
לאחרונה בתי בת השבע וחצי סיפרה לי בתמיהה כי אינה מבינה איך חברתה לכיתה מספרת לכולם שלאמא שלה יש תינוק בבטן ותהתה איך היא בטוחה כל כך שבסוף ההריון אכן יהיה תינוק ואני נותרתי ללא מילים. לא הערכתי כמה האובדן שלנו הוא גם אובדן התמימות שלה.

...אז לא יודעת מה נכון לומר ומה לא. ככלל אני בעד לומר לילדים את האמת, בהתאם להבנתם, גם אם אין צורך להכנס לפרטים מיותרים ובעיקר חשוב מאד בעיני שלא לדבר מעל לראשם.

חושבת שככל שהילדים קטנים יותר הם מתייחסים לאובדן בטבעיות, כחלק מן החיים, מבלי לייחס לו את המטענים הרגשיים שאנו מייחסים.

מאחלת לך שתהיו אחרי במהרה ושתצליחו לחזור לשגרה נורמלית בקרוב.
הימים האלה הם ימים של מערבולת רגשית מטורפת וטוב שיש ילדים בבית להתנחם בהם , גם אם זה מחייב לדאוג להם ולחזור לתפקד מהר יותר.

הלוואי ובקרוב תדעו ימים טובים מאלו.

 

[מרעישה בשקט]

שיעבור בשלום

הלכתי אחורה בפורום כדי לקרוא שוב את הסיפור שלך, אני יודעת שכבר החלטתם אבל בכל זאת אציין שאני הייתי מחליטה בדיוק אותו הדבר.

לגבי הבן שלך, לא יודעת לענות מנסיון, כי שלי היתה קטנטונת בזמן האובדנים ובכלל לא אמרנו לה שאני בהריון (בסוף ההריון האחרון היא היתה בת שנתיים ורבע).
מסכימה עם כל המגיבות וגם עם מה שאת כתבת, הילדים מבינים הכל וכדאי לספר את האמת ברמה שהם יכולים להבין ותוך כדי כך לנתק ככל שניתן את העצב העצום שאנחנו חווים.
גם אני לא הייתי אומרת שהתינוק שבבטן היה חולה. אולי משהו על כך שהוא לא התפתח ולכן הוא לא יוולד.
אתם יכולים להגיד שאתם עצובים, ואם הוא אומר שגם הוא עצוב כדאי לאפשר לו לשחרר את העצב. להסביר שהעצב שלכם יחלוף ושבכל מקרה אתם מאוד אוהבים אותו ושמחים בו.
חשוב לשתף את הצוות בגן במה שעובר עליכם ובניסוח שבחרתם כדי להסביר לו על הפסקת ההריון. בעיניי הציפיה היא שהצוות לא ייזום איתו שיחות בעניין, אלא שיוכלו להגיב לדברים שהילד אומר ומספר ובאופן כללי שיהיו רגישים לשינוי אפשרי בהתנהגות.

לגבי מה שצפוי לך מחר, קצת קשה לי לענות כי גרידה עברתי בשבוע 13 (בשבוע 21 עברתי לידה שקטה). בכל מקרה ממליצה לבקש (לדרוש?) דוסטינקס לייבוש החלב. אם הם לא מוכנים לספק את הכדורים, לפחות שיתנו מרשם. אין כמו חלב שנוצר עבור תינוק שלא קיים, כדי להוסיף שמן למדורת העצב.
כדאי להביא איתך תחבושות לדימום, משהו קטן לאכול ולשתות כדי לשבור את הצום (אחרי הגרידה האחות הכינה לי תה מתוק, מלווים לא הורשו להכנס לחדר ההתאוששות בביה"ח בו הייתי). אחרי ההרדמה עשויה להיות בחילה, אני הקאתי אחרי היסטרוסקופיה ניתוחית. בגרידה הרופא קרע לי את הוריד בקפל המרפק ולבסוף פתח וריד בגב כף היד (לטענת הרופאים בגב כף היד כואב יותר, אני לא מרגישה הבדל). מאז בכל הרדמה אני מבקשת שיפתחו בגב כף היד. ההתאוששות מההרדמה מאוד אינדיבידואלית, בחלק מההרדמות שעברתי לקח לי יותר מ-24 שעות להתאפס על עצמי.
כדאי לזכור לקחת מהמזכירות פתק ליווי עבור בעלך, כדי שיוכל לדווח בעבודה על מחלת בן משפחה.

שולחת לך המוני חיבוקים

 

[שירהד1]

גם אני קראתי אחורנית שוב את סיפור שלך...

כואב מאוד, ועצוב מאוד. משתתפת בצערך.
האם את כבר אחרי? (מצטערת שלא הספקתי להגיב). ספרי מה שלומך.

לגבי בנך- מסכימה עם ההמלצות שנתנו לך פה הבנות היקרות: רצוי לא לומר את המילים: "העובר היה חולה" (כדי לא לקשור בין מחלה לבין אובדן, דבר העלול לגרום לו ללחצים ולפחדים מיותרים), אלא לומר משהו בסגנון של: "לפעמים קורים מקרים עצובים, שבהם העובר לא מתפתח טוב, ולא נוצר ממנו בסוף תינוק. ככה זה בטבע". אפשר לתת דוגמאות מעולם הטבע. לדוגמא: שלא מכל זרע של פרח ששותלים, פורח פרח...

עוד מספר דברים לגבי בנך-
1. מומלץ לאפשר לו להמשיך בשגרת חייו.
2. הוא יכול לראות אותך עצובה, אבל רצוי שאת רוב הבכי תבכי כאשר הוא לא נמצא לידך...
3. מומלץ לידע את הגננת שלו, ושתשים לב אם יש שינוי כלשהו בהתנהגותו או במצב הרוח שלו בתקופה הקרובה.

אנא עדכני במצבך.
דואגות לך פה.
שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[polycarbonate]

זוכרת ששיתפת פה בהתלבטות...
מבחינה נפשית די הייתי במוד הישרדות בימים הראשונים אחרי הגרידה. אם יש לך אפשרות לא לחזור מהר לעבודה, אלא לתת לעצמך להתאושש ולהתחיל להתאבל, הייתי לוקחת את זה... אני חזרתי חלקית אחרי שבוע וחסר לי זמן לעצמי, לחשוב ולהרגיש ולקבל. לא יודעת מה להגיד לך לגבי בנך... אנחנו לא סיפרנו על ההריון לבן החמש וחצי שלנו.שוב חיבוקים.